תרומה

בסרטון: "המשפיע האישי שלי - ח"כ ציפי ליבני יו"ר האופוזיציה" עונה ציפי ליבני על השאלות הבאות:

איך את מרגישה שצריך לשמר את הנשיות בעולם שמצפה ממך להביא הרבה כוח?

אני לא רואה בזה סתירה, אני חושבת שלנשים יש הרבה כוח, הוא לא תמיד מוחצן ומקבל ביטוי פיזי אבל אני מאמינה בכוח פנימי מאוד עמוק של נשים שמאפשר להן להתמודד, לעיתים אפילו טוב יותר מאחרים, במצבים קשים ומשתנים. יש שיר של אלתרמן שמתאר את הכוח של האישה במצבים קשים:

"אמרה האישה: אלוהי,

שמתני מאז קדמת עת

להיות נופלה לרגלי החי

ולהיות ניצבה למראשות המת."

מהמקום שאת נמצאת בו כיום, אם את מסתכלת אחורה על הקריירה המרשימה שלך, יש איזה תפקיד, אירוע , מקרה או החלטה שזכורה לך כמעצבת, שונה שלא תשכחי אף פעם?

ישנן החלטות משמעותיות מבחינה מדינית שגרמו לשינוי והובילו תהליכים: זה יכול מכתב הנשיא בוש שעיגן את העיקרון שהקמת מדינה פלסטינאית היא הפתרון לנושא הפליטים, וזה יכול להיות הקמת אנדרטה לכל 4000 הנספים של יהודי אתיופיה שעברו במדבריות סודן בדרכם לישראל ובתפקידי כשרת קליטה גם הקמנו אנדרטה בהר הרצל וגם הכרנו בכך כאירוע ממלכתי.

בנימה אישית, אם הייתי מחזירה אותך אחורה לגיל 25 האם היית בוחרת באותה דרך ואם לא, מה היית משנה?

אני מאוד שלמה עם חיי ועשיתי דברים שונים ומשונים: הייתי בצבא, במוסד, למדתי משפטים, עסקתי במשפטים, הייתי חברת כנסת ושרה, אז אני יכולה להסתכל אחורה ולהגיד שגם הצלחתי לעשות וגם הצלחתי להיות במקומות שונים בתקופות שונות בחיי וגם נישאתי. אני בסה"כ חושבת שאני יכולה להיות מרוצה.

כאשת מקצוע שהיתה גם בסקטור הציבורי וגם בסקטור הפרטי איזה עצה היית נותנת לסטודנט שמסיים עכשיו את לימודי המשפטים ועומד בפני ההחלטה איפה להתמחות, מצד אחד הסקטור הפרטי מושך מבחינה כספית ומשתלם ומצד שני הסקטור הציבורי נחשב יותר יוקרתי?

הוכחתי שאפשר את שניהם: הייתי 10 עו"ד פרטית ואכן הרווחתי טוב, סגרתי את המשרד והלכתי לעבוד בסקטור הציבורי כמנכ"לית של רשות החברות ועסקתי בנושאים משפטיים. בסקטור הציבורי, מעבר ליוקרה יש בו באופן אמיתי תרומה ואם עושים אותו טוב יש תחושת סיפוק שהיא שונה מתחושת הסיפוק של השכר שמקבלים אבל היא לא פחותה ממנה.

מה דעתך על ערך הנטוורקינג?

בעבר, המושג נטוורקינג נקרא: "החבר'ה מהצבא". נשים כשהן מקימות משפחה יש להן תחושת אחריות גדולה יותר, הן מתרכזות בעבודה ואימהות ואינן משקיעות את הזמן של ארוחת הצהרים לחבור, לפטפט ולייצר קשרים שיוכלו לעזור בעתיד. אני יודעת שכיום נשים החלו לייצר את זה בינן לבין עצמן וגם לא רק בין נשים לבין נשים וזה יופי של דבר.

העצה שלי: תלכי עם מה שיש בך, יש בך הרבה כוח ואת תשיגי את מה שאת רוצה.

בברכה,

דיקלה ניצן.

הילדים גדלים והבגדים קטנים, רזיתם המון במשקל והכל נראה עליכם כמו שק,

במקום לאחסן ולא להתעדכן באופנה, תתרמו בגדים , יש אנשים שאין להם! 

ויהיו אסירי תודה שיהיה להם מה ללבוש!

בדיוק לצורך זה בכל מיני צמתים יש ארגזים ענקיים מפח שנועדו לאיסוף  

בגדים ולמסירה לתרומות למשפחות ואנשים שאין להם

תחשבו על זה, אתם גם עושים סדר ונקיון בבית ובחיים שלכם וגם עושים טוב לאחרים!

ביכורים - הפירות הראשונים ביבולים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל,  צריכים להינתן כתרומה לבית המקדש, היו מעלים את הביכורים לירושלים אל הכוהנים שבית המקדש החל מחג השבועות.

תרומה - מהיבולים החקלאיים נותנים מספר תרומות ומעשרות, ומתחילים במתן של תרומה שאין לה סכום (או אחוז) קבוע. זה

נקרא "תרומה גדולה", וחז"ל קבעו לה מידות:

* "עין יפה" - 1/40 (2.5 אחוז)

* "עין בינונית" - 1/50 (2 אחוז)

* "עין רעה" - קמצנות, 1/60 (כאחוז וחצי).

מעשר ראשון – מכל יבול (לאחר שמפרישים תרומה) נותנים 10 אחוז כתרומה ללוויים (והם נותנים מתוכו 10 אחוז

לכוהנים,"מעשר מן המעשר").

מעשר שני – עוד תרומה של מעשר שמפרישים לאחר שניתנו התרומה והמעשר הראשון, לפי מחזורים שנתיים הנקבעים על-פי

השמיטה: בשנה והשנתיים הראשונות לאחר שמיטה, נותנים את המעשר הנוסף שוב ללוויים, בשנה השלישית לעניים, בשנה

רביעית וחמישית ללוויים, בשישית לעניים, ובשביעית (שנת השמיטה), אז הרי הפירות אינם שייכים לאיש והם הפקר, לכן באותה

שנה כולם לוקחים יבול מהשדות בלי לשלם – האזרחים, הכוהנים, הלוויים, העניים – כולם שווה בשווה.