אבחון

אבחון פסיכודידקטי בוחן שני היבטים של קשיי למידה – האחד – אבחון פסיכולוגי והשני – אבחון דידקטי.

החלק של האבחון הדידקטי בתחום אבחון פסיכודידקטי בוחן יכולות קוגנטיביות כגון יכולות חשיבה וזיכרון, יכולת קשב והתמדה בקשב, תפקודי שפה ותפקוד גרפו מוטורי.

החלק של אבחון פסיכולוגי בתחום אבחון פסיכודידקטי בודק את ההבט הרגשי לצד ההבט השכלי. מבחינה רגשית נבדקות יכולות וכישורים חברתיים  , תפיסת העצמי וכמו כן יכולות וקשיים.

ההבט השכלי כולל אבחון של כישורים ואינטליגנציה.

מצבים בהם נדרש אבחון פסיכודידקטי הינם מצבים בהם ברור שהמניע לקשיי הלמידה הוא מניע רגשי ועל כן יש להתייחס להיבט הרגשי של המטופל. מצב נוסף שבו נדרש אבחון פסיכודידקטי הוא כאשר קיימת הערכה של יכולת מוגבלת בתחום זה או אחר מבחינת כישורי חשיבה. עוד מצב העשוי לדרוש אבחון פסיכודידקטי הוא כאשר מתעורר ספק לגבי מערכת חינוכית קיימת ויש צורך לבחון מערכת חינוכית אחרת.

במקרה זה למשל, ייערך אבחון פסיכודידקטי בשיתוף פעולה עם פסיכולוג חינוכי. על פסיכולוג זה לעבור גם הכשרה בתחומו כפסיכולוג וגם להיות מומחה בנושא אבחון דידקטי.

סוג נוסף של אבחון הוא אבחון פסיכולוגי הנערך על ידי פסיכולוג קליני שעבר הכשרה מיוחדת לנושא. עבור אבחון פסיכולוגי ייערכו מספר פגישות עם המטופל ובמהלכן יבצע הפסיכולוג הקליני הערכה לגבי כישורים ויכולות אינטלקטואליים, דידקטיים , חברתיים ורגשיים. אבחון פסיכולוגי מתייחס גם לתפיסת העצמי והזולת, דימוי עצמי, דפוסי התקשרות עם הזולת ואיפיון היחסים הנוצרים עימו. עניין נוסף שיעלה במהלך אבחון פסיכולוגי הוא קונפליקטים וחרדות ודרכי התמודדות עימם.

אבחון פסיכולוגי נדרש גם במצבים של קשיים וחרדות אצל ילדים ומבוגרים, וגם אם גורם חיצוני כלשהוא ביקש דוח של אבחון פסיכולוגי.

מצב נוסף הדורש אבחון פסיכולוגי הוא כאשר מאותרות התנהגויות לא נורמטיביות אצל ילדים או מתבגרים, וכאשר יש צורך לטפל בקונפליקטים והתמודדויות.

תהליך של אבחון פסיכולוגי כולל שלושה שלבים . בפגישות הראשונות נערך ריאיון יסודי על ידי הפסיכולוג וכן שאלונים מסוגים שונים. עוד נעשים מבחני אישיות ויכולות ולבסוף תיערך גם פגישת משוב.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא שיטת טיפול המשלבת את שני סוגי הטיפולים: טיפול התנהגותי מטרתו ליצור שינוי בהתנהגות המטופל ואילו הטיפול הקוגניטיבי מתרכז בשינוי תפיסת המציאות על ידו.

ההבט ההתנהגותי של טיפול התנהגותי קוגניטיבי יוצא מנקודת הנחה כי הפרעות התנהגותיות, נפשיות ורגשיות הן הרגלים שנרכשו עוד בילדותו של האדם, התחזקו בבגרותו והחריפו עם השנים. מנקודת הנחה זו מתמקד טיפול התנהגותי קוגניטיבי בשינוי הדפוסים וההרגלים המפריעים את מנוחתו של המטופל ופוגעים בתיפקודו היומיומי ובתחומים שונים.

הגישה הטיפולית המנחה בהיבט ההתנהגותי היא אסכולת הביהביוריזם  שתחילתה בצמצום חרדות בקרב ילדים במקרים אלו לעיתים מתעורר הצורך עבור אבחון הפרעת קשב וריכוז. בשנות החמישים של המאה העשרים התפתחה השיטה והתרחבה למדינות נוספות. ההיבט הקוגניטיבי של טיפול התנהגותי קוגניטיבי יוצא מהנחה שחשיבה מובילה להתנהגות ולכן, כדי לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות קלוקלים ומפריעים יש לחפש את דפוסי החשיבה שהובילו להתנהגות זו. שיאה של התפתחות השיטה הקוגניטיבית בשנות השישים של המאה העשרים. עד שנות השמונים של המאה העשרים עדיין התייחסו אל טיפול התנהגותי קוגניטיבי כאל שתי יחידות נפרדות, כלומר – טיפול התנהגותי ולצידו טיפול קוגניטיבי. אולם, בעשורים האחרונים  של המאה העשרים החלו לראות בשתי השיטות כאלו היכולות להשלים זו את זו ובאופן הדרגתי הן התמזגו זו בזו עד שהפכו לאסכולה אחת המכונה טיפול התנהגותי קוגניטיבי.

העקרונות המשותפים של שתי השיטות הן שלא מתחקים אחר הסיבות שהובילו לדפוסי התנהגות של האדם, אלא ניתן לשנותם על ידי חשיפה לחוויות חיוביות. עיקרון נוסף הוא חשיפת המטופל להתנסויות בהן הוא רוכש תחושת ערך והישגים ולכן תחושת ההצלחה נצרבת בתודעתו ובעקבותיה הוא מתרגל לדפוסי התנהגות חדשים המובילים אותו לתחושת מועילות והצלחה.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי כולל מספר שיטות טיפול ובהן הקהיה שיטתית המתבססת על שינוי התגובה האוטומטית של חרדה לתגובה רגועה יותר. שיטה עיקרית נוספת של טיפול התנהגותי קוגניטיבי היא אימון נגד לחץ המתבסס על שינוי החשיבה על מנת לעזור לאדם להתמודד ביעילות בעיתות לחץ או משבר.