תודעה

דמיון מודרך במודעות

 האם אנחנו יכולים לעבור חוויה, מחשבה, עשייה, פעולה מבלי שתהה לנו מודעות.

מסתבר שכן.

מסתבר שאנו מעבירים כך חלק גדול מחיינו.

כשאנחנו לא באמת נותנים את הדעת על מה מניע אותנו, מה גורם לנו לחשוב, להרגיש ולפעול בדרך מסוימת.  

הסיבה לכך היא מאוד משמעותית ומאחוריה עומדת כוונה חיובית גדולה ביותר.

כאשר אנחנו מוותרים על המודעות ופועלים באופן אוטומטי, אנחנו בעצם מפנים את התודעה שלנו כדי לאפשר לעצמנו ללמוד דברים חדשים, לעשות דברים חדשים, להתמחות בדברים חדשים, לגלות דברים חדשים. 

אם המודעות שלנו תהיה מופנית, לדוגמא, לאופן בו אנחנו הולכים, נהיה מרוכזים רק בתהליך ולא נוכל להתבונן סביבנו, לראות לאן אנו הולכים. 

כשלמדנו ללכת, המודעות שלנו, למרות שאיננו זוכרים כרגע כיצד עשינו זאת, המודעות שלנו הייתה מופנית בין היתר ללחץ על הידיים, לאופן בו העברנו משקל לרגליים, כיצד החזקנו את הרגליים ישרות והירכיים ישרות, שיווי המשקל בגוף והפישוק הנכון, איזה רגל לשים קודם ואיפה לשים את היד, והראש מה יעשה ועוד.

והנה עכשיו אנחנו הולכים ואפילו לא חושבים/מודעים לזה. 

כך זה מתרחש בכל תהליך של למידה כמו: קריאה, רכיבה על אופניים, נהיגה ועוד. ולא אתייחס פה לנשימה, הדם הזורם בגופנו, או מערכת העיכול שם הדברים נעשים בכלל בלי שנתעכב על האופן בו הם קורים.

כך מרבית מחיינו מתנהל על ידי הלא מודע ותהליך השינוי ממודעות לאוטומט.

אותו חלק שבנו, זה הדואג להעביר תהליך לאחר שלמדנו והתמחינו בו לאוטומט, אינו יודע לעשות הפרדה ולכן פועל בדיוק באותו אופן גם עם המחשבות שלנו וההתנהגות שלנו.

וכך כשאנחנו רואים/שומעים מישהו שאומר משהו שלא מוצא חן בעינינו נקטלג אותו מייד כאדם שלילי שאיננו חפצים בחברתו.

כשעוברות מחשבות במוחנו אנחנו מעבירים אותן מיידית מבלי להפנות אליהן מודעות האם הן עדיין משרתות אותנו או שהן באוטומט שלנו מזמנים עברו וכבר אינן משרתות/מתאימות לחיינו הנוכחיים.

גם התגובות שלנו נכנסות למצב אוטומט ואנחנו מגיבים באותו אופן לדברים שנדמה לנו שלא מתאימים או שאנחנו לא מסכימים להם, מבלי לתת עליהם את הדעת שאולי עכשיו הם דווקא כן מתאימים לנו או מתאימים לנו באופן חלקי, או שאנחנו יכולים לשנות אותם.

התגובות פשוט מתקבעות בתוכנו וממשיכות לנהל אותנו ובעצם בדרך מסוימת מעכבות אותנו מהתפתחות, משינוי. 

לא התודעה קובעת את החיים, כי אם החיים את התודעה. 

אמרו קארל מרקס ופרידריך אנגלס. קארל יונג אמר "עד שלא תהפכו את התת - מודע שלכם למודע הוא ינהל לכם את החיים, ואתם תקראו לזה גורל".  

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מודעים לעצמנו ולעולם הסובב אותנו, כאשר אנחנו מודעים לאופן בו אנחנו מתנהלים ומנהלים את עצמנו ואת הסובב אותנו אנחנו נמצאים במצב ערות, אנחנו ערים לחיינו וערים לדרך בה אנחנו הולכים. 

רנה דקארט אמר: "מלבד מחשבותינו, אין דבר שנתון לגמרי לשליטתנו" , כאשר אנחנו מוותרים על חיים במודעות אנחנו מוותרים על השליטה בדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו, המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו הן אלה שיוצרות את מפת המציאות, לכן כאשר אנחנו מודעים וערים למחשבות שלנו אנחנו מודעים לחיים שלנו.

רק אז ניתנת לנו האפשרות לחקור ולוודא שההכרה המודעת שלנו אינה מונעת על ידי דחפים או פחדים סמויים, תבניות או תגובות אוטומטיות.

רק אז ניתנת לנו האפשרות להתבונן פנימה ולמצוא את התשובות המתאימות לנו בשלב זה של חיינו. 

דמיון מודרך - היכולת שלנו לחיות במודעות  

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ללמד את עצמנו לחיות במודעות היא היכולת לדמיין. הדמיון ניתן לנו כדי לאפשר לדברים לקרות.

הדמיון אינו מוגבל בתבניות אמונה, או תחום על ידי זמן, מרחב או הגוף הפיסי, הוא מאפשר לנו לגלות מה אנחנו רוצים מעצמנו, מהחיים.

מה אנו מבקשים לעצמנו מהסובבים אותנו בעבודה, משפחה, בני זוג, חברים ילדים – מבלי להגביל את עצמנו או למנוע מעצמנו להשיג את מה שאנחנו רוצים לחיינו, בחיינו.

הדמיון מאפשר לנו לעבור תהליכים שלמים: לראות, לשמוע ולהרגיש את כל התהליך: מה אנחנו רוצים, איך נעשה את זה, מה יקרה אם כך או כך.

לדמיין שאנחנו כן יודעים איזו החלטה/מעשה אנחנו נעשה, למקד את המחשבה/המודעות שלנו למה אנחנו כן רוצים שיקרה. 

לדמיין שאנחנו יכולים לעשות הכול ולהשיג הכול. 

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו מודעות בכל חלק בחיינו בו אנחנו מבקשים שינוי. אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו לשים עליו את הפוקוס, להיות מודעים אליו, לראות אותו, לשמוע אותו, להרגיש אותו.

בעזרת אותה יכולת אנחנו גם יכולים לאפשר לעצמנו לעשות בו את השינויים הנדרשים, בתחילה בעזרת המחשבה שלנו/ הדמיון שלנו, ואחר כך על ידי הפעולות המתאימות/ נדרשות כדי לזמן את השינוי.

לחיות את החיים בדיוק כמו שאנו רוצים.

אתם מתים לעבוד במקצוע מסוים, אבל עמוק בפנים אתם לא באמת רואים את עצמכם נמצאים במקום הזה...   

הפיתרון הוא להתעלם מכל מה שמסביב, ולחיות את זה כאילו זה קורה עכשיו.

התנהגו כאילו אתם כבר מבינים בתחום, ובמקביל קראו ולמדו עליו. דברו על הנושא, שאלו שאלות, התייעצו. ספרו לאנשים במהלך שיחה רגילה על התוכניות שלכם, דברו על האהבה שלכם כלפי המקצוע.

תוך זמן קצר יהיה ברור לכולם שזה תפור עליכם, וגם העובדה שאתם בעצמכם כן מסוגלים להגיע ליעד ואכן תעשו זאת - תיחרט היטב בתודעה שלכם.

כך הופכים אדם מתלבט וחושש, לאדם שמרגיש שהמקצוע אצלו בידיים וברור לו שהוא יעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר - אפילו מבלי שהתחיל ללמוד בקופן מקצועי, וכל שכן שלא עבד בתחום. הוא פשוט יחיה את זה בתוכו.

בחרו נישה, והתחילו לחיות אותה בכל רגע. למדו, דברו, מצאו מקורות ידע והשראה, דמיינו את עצמכם עוסקים בה. או אז השמיים הם הגבול.

"אין התפילה חפצה לשנות שום דבר באלוקות, אלא להתעלות עם כל השנויים החלים על הנפש ועל כל העולם כולו..." (הרב קוק, "עולת הראיה").

בורא עולם נקרא עפ"י הקבלה אור אין סוף, והשפע שהוא מוריד לעולם תמיד זמין עבור כולם. הבעיה היא אצל אלה שאמורים לקבל את השפע.

התודעה היא הדרך של האדם לקבל את השפע, והיא מהווה כלי קיבול. כיצד להפוך את התודעה שלנו לכלי גדול ואיתן, המסוגל להכיל את השפע הבלתי-פוסק?

אמונה.

כשאנו לא מאמינים ביכולת לקבל שפע, או לא מאמינים בקיומו - כיצד נצליח להכילו? כשאנו לא מאמינים בבורא עולם, שהוא מקור השפע הגדול, כיצד נאמין בשפע שהוא מוריד?

"הבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים) - כל עוד אדם מרגיש ביטחון בבורא עולם, כלומר, שברור לו שבורא עולם דואג לכל מחסורו ועוזר לו בכל, אזי הוא מושך לחייו את הביטחון, החסד, האושר והסיפוק.