מודעות

דמיון מודרך במודעות

 האם אנחנו יכולים לעבור חוויה, מחשבה, עשייה, פעולה מבלי שתהה לנו מודעות.

מסתבר שכן.

מסתבר שאנו מעבירים כך חלק גדול מחיינו.

כשאנחנו לא באמת נותנים את הדעת על מה מניע אותנו, מה גורם לנו לחשוב, להרגיש ולפעול בדרך מסוימת.  

הסיבה לכך היא מאוד משמעותית ומאחוריה עומדת כוונה חיובית גדולה ביותר.

כאשר אנחנו מוותרים על המודעות ופועלים באופן אוטומטי, אנחנו בעצם מפנים את התודעה שלנו כדי לאפשר לעצמנו ללמוד דברים חדשים, לעשות דברים חדשים, להתמחות בדברים חדשים, לגלות דברים חדשים. 

אם המודעות שלנו תהיה מופנית, לדוגמא, לאופן בו אנחנו הולכים, נהיה מרוכזים רק בתהליך ולא נוכל להתבונן סביבנו, לראות לאן אנו הולכים. 

כשלמדנו ללכת, המודעות שלנו, למרות שאיננו זוכרים כרגע כיצד עשינו זאת, המודעות שלנו הייתה מופנית בין היתר ללחץ על הידיים, לאופן בו העברנו משקל לרגליים, כיצד החזקנו את הרגליים ישרות והירכיים ישרות, שיווי המשקל בגוף והפישוק הנכון, איזה רגל לשים קודם ואיפה לשים את היד, והראש מה יעשה ועוד.

והנה עכשיו אנחנו הולכים ואפילו לא חושבים/מודעים לזה. 

כך זה מתרחש בכל תהליך של למידה כמו: קריאה, רכיבה על אופניים, נהיגה ועוד. ולא אתייחס פה לנשימה, הדם הזורם בגופנו, או מערכת העיכול שם הדברים נעשים בכלל בלי שנתעכב על האופן בו הם קורים.

כך מרבית מחיינו מתנהל על ידי הלא מודע ותהליך השינוי ממודעות לאוטומט.

אותו חלק שבנו, זה הדואג להעביר תהליך לאחר שלמדנו והתמחינו בו לאוטומט, אינו יודע לעשות הפרדה ולכן פועל בדיוק באותו אופן גם עם המחשבות שלנו וההתנהגות שלנו.

וכך כשאנחנו רואים/שומעים מישהו שאומר משהו שלא מוצא חן בעינינו נקטלג אותו מייד כאדם שלילי שאיננו חפצים בחברתו.

כשעוברות מחשבות במוחנו אנחנו מעבירים אותן מיידית מבלי להפנות אליהן מודעות האם הן עדיין משרתות אותנו או שהן באוטומט שלנו מזמנים עברו וכבר אינן משרתות/מתאימות לחיינו הנוכחיים.

גם התגובות שלנו נכנסות למצב אוטומט ואנחנו מגיבים באותו אופן לדברים שנדמה לנו שלא מתאימים או שאנחנו לא מסכימים להם, מבלי לתת עליהם את הדעת שאולי עכשיו הם דווקא כן מתאימים לנו או מתאימים לנו באופן חלקי, או שאנחנו יכולים לשנות אותם.

התגובות פשוט מתקבעות בתוכנו וממשיכות לנהל אותנו ובעצם בדרך מסוימת מעכבות אותנו מהתפתחות, משינוי. 

לא התודעה קובעת את החיים, כי אם החיים את התודעה. 

אמרו קארל מרקס ופרידריך אנגלס. קארל יונג אמר "עד שלא תהפכו את התת - מודע שלכם למודע הוא ינהל לכם את החיים, ואתם תקראו לזה גורל".  

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מודעים לעצמנו ולעולם הסובב אותנו, כאשר אנחנו מודעים לאופן בו אנחנו מתנהלים ומנהלים את עצמנו ואת הסובב אותנו אנחנו נמצאים במצב ערות, אנחנו ערים לחיינו וערים לדרך בה אנחנו הולכים. 

רנה דקארט אמר: "מלבד מחשבותינו, אין דבר שנתון לגמרי לשליטתנו" , כאשר אנחנו מוותרים על חיים במודעות אנחנו מוותרים על השליטה בדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו, המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו הן אלה שיוצרות את מפת המציאות, לכן כאשר אנחנו מודעים וערים למחשבות שלנו אנחנו מודעים לחיים שלנו.

רק אז ניתנת לנו האפשרות לחקור ולוודא שההכרה המודעת שלנו אינה מונעת על ידי דחפים או פחדים סמויים, תבניות או תגובות אוטומטיות.

רק אז ניתנת לנו האפשרות להתבונן פנימה ולמצוא את התשובות המתאימות לנו בשלב זה של חיינו. 

דמיון מודרך - היכולת שלנו לחיות במודעות  

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ללמד את עצמנו לחיות במודעות היא היכולת לדמיין. הדמיון ניתן לנו כדי לאפשר לדברים לקרות.

הדמיון אינו מוגבל בתבניות אמונה, או תחום על ידי זמן, מרחב או הגוף הפיסי, הוא מאפשר לנו לגלות מה אנחנו רוצים מעצמנו, מהחיים.

מה אנו מבקשים לעצמנו מהסובבים אותנו בעבודה, משפחה, בני זוג, חברים ילדים – מבלי להגביל את עצמנו או למנוע מעצמנו להשיג את מה שאנחנו רוצים לחיינו, בחיינו.

הדמיון מאפשר לנו לעבור תהליכים שלמים: לראות, לשמוע ולהרגיש את כל התהליך: מה אנחנו רוצים, איך נעשה את זה, מה יקרה אם כך או כך.

לדמיין שאנחנו כן יודעים איזו החלטה/מעשה אנחנו נעשה, למקד את המחשבה/המודעות שלנו למה אנחנו כן רוצים שיקרה. 

לדמיין שאנחנו יכולים לעשות הכול ולהשיג הכול. 

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו מודעות בכל חלק בחיינו בו אנחנו מבקשים שינוי. אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו לשים עליו את הפוקוס, להיות מודעים אליו, לראות אותו, לשמוע אותו, להרגיש אותו.

בעזרת אותה יכולת אנחנו גם יכולים לאפשר לעצמנו לעשות בו את השינויים הנדרשים, בתחילה בעזרת המחשבה שלנו/ הדמיון שלנו, ואחר כך על ידי הפעולות המתאימות/ נדרשות כדי לזמן את השינוי.

לחיות את החיים בדיוק כמו שאנו רוצים.

רצון, ריצוי ומה שרצוי

המילה ריצוי שורשה מגיע מתוך ר.צ. ה.

לא סתם בהיפוך אותן אותיות נקבל - צ.ר.ה  ו-ה.צ.ר, מילים אלה מגלות את הצד המגביל של הרצון. 

המילה ריצוי כאמור, שורשה מתוך רצה, לכן בתהליך הריצוי יש בנו רצון בסיסי לפייס, לשכך כעס, לשדל - לרצות מישהו.

במקרים אלה נגלה לעיתים שמעשה הריצוי / התוצאה המושגת אינה לשביעות רצוננו בסופו של מעשה. 

וכאן חוזרים לאותו שורש מגביל  צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, כדי לתהות האם הוא המקור לצרות?

האם זה הרגע בו אנחנו יכולים להרגיש ממש לא טוב עם עצמנו למרות שעשינו משהו שנראה לנו כמעשה טוב, משמעותי, חשוב, אולי מעשה שחשבנו שיקדם אותנו, אך בדיעבד נגלה שהוא עוצר אותנו.

טכניקה פשוטה לבדיקת הנושא: 

בכל פעם שנימצא בתחושת ריצוי, רצוי, קודם כל, לבדוק את עצמנו, להתבונן פנימה ולגלות מהו בעצם השורש הראשוני של הרצון / הכוונה החיובית שלנו לעצמנו, בשבילנו.

האם סיפוקו של הרצון הראשוני תוצאתו המשנית תהיה תחושת מצור, או שתאפשר גם לנו להיות מרוצים. 

לדוגמא: אמרנו כן על – ל -  משהו/מישהו כשבעצם בתוך תוכנו קיים עוד חלק, עוד קול  שאומר לא.

מן הסתם, במקרה כזה הכוונה החיובית בעבורנו הייתה לגרום למישהו לחשוב עלינו באופן חיובי, להעריך אותנו, אולי שיאהבו אותנו, יראו אותנו, או להשיג לעצמנו שקט, חופש, ועוד. 

אחרי שאיתרנו את המקור, השורש, החלק המבקש את הכוונה החיובית, (ככל שמתרגלים את שריר הכוונה החיובית כך מגיעים אליו מהר יותר), לדוגמא, כשהסכמנו בעצם רצינו לעצמנו: אהבה, שקט, הערכה, שמחה ועוד, נבדוק האם תוצאת הריצוי תהיה: צרה, מצור.

או במשמעות: שבסופו של דבר נצטער על כך שאמרנו כן. 

מן הסתם, כאשר אנחנו מוותרים על המודעות לנושא יש מקרים בהם נגיד כן למרות התוצאות הלא רצויות, שאנחנו מרגישים בחלק אחר שבנו שיגיעו.

כיוון שלעיתים הרצון שלנו לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית חזק יותר מכל תחושה אחרת, הוא זה המנהל באותו רגע את התגובה שלנו. 

וחשוב להדגיש פעם נוספת שבמקרים רבים אנחנו מוותרים על אותה מחשבה נוספת, כי מודעות מאירה בזרקור את הידיעה שבחרנו בדרך שאינה מתאימה לנו רק כדי להשיג את הכוונה החיובית הראשונית עבורנו, כי נדמה לנו באותה שנייה שזה הדבר היחיד שקיים, שחשוב. 

מרגע שאנחנו מודעים לסיבה שבגללה קיים חלק בתוכנו שרוצה שנאמר כן, ומודעים לחלק שאינו מסכים איתו, יהיה לנו קל יותר להעריך ולשער את התוצאות. עכשיו הבחירה בידנו. 

חשוב לזכור שבכל מצב נתון יש לנו תמיד יותר מאפשרות אחת של בחירה או פעולה.

הידיעה, ההבנה הזו פותחת בפנינו אופציות נוספות ולכן מאפשרת לנו להקשיב לחלקים נוספים המבקשים להתבטא, המבקשים שישמעו אותם, להתבונן בכל אותם חלקים הנמצאים במודע ובתת המודע שלנו כדי לעשות אינטגרציה, לחבר את החלקים השונים לשלמות אחת. 

לדעת שלמרות שתת המודע מאמין שהכי חשוב זה לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית, לעיתים זה יבוא על חשבון חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו שגם להם יש כוונה חיובית עבורנו, ולעיתים הקשבה לחלקים אלה דווקא היא זו שתביא לנו את התוצאה הרצויה יותר. המשמעותית יותר. 

מרגע שאנחנו מבינים שתת המודע מאמין, אולי בגלל תבנית שנוצרה בעברנו הרחוק לפני שידענו את מה שאנחנו יודעים היום על עצמנו. לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ושאינו מתאים, מה עושה לנו טוב ואו להיפך.

לפני שלמדנו כי הוא מבקש בשבילנו  משהו ראשוני, קמאי, כמו:  אם נעשה כך יאהבו אותנו ... יראו אותנו..... ועוד, ובדיעבד, מעשה זה בעצם ביטל במקרים רבים רצונות או ערכים משמעותיים אחרים הקיימים בנו.

כשנהיה מודעים לכל זה, אז נוכל לבחור בדרך, פתרון, חדש, אחר, כדי לספק את הרצונות שלנו, של כל החלקים שבנו, את רצונותיהם של אחרים. 

ובתוצאה, נוכל להרגיש טוב עם עצמנו שלא בגדנו בערכים שלנו, במהות שלנו, בכל הדברים החשובים לנו כרגע, ופתרנו את הנושא באופן שכולנו נצא מרוצים.