ים

הלכתם לים או לפיקניק ביער?

לפני שאתם נוסעים הביתה, דאגו לאסוף את הזבל סביבכם גם אם לא אתם גרמתם לו.

כבו את האש (בפיקניק) ותרוויחו מקום נקי, שכיף להיות בו ויהיה כיף לחזור אליו וגם תעזרו לאיכות הסביבה ולכל הגלובוס שלנו

פעילות מהנה ויצירתית

אוספים צדפים ואבנים בכל מיני צבעים וגדלים מהים

שוטפים היטב ומייבשים את הצדפים והאבנים במגבת

לוקחים בקבוק, או צנצנת עגולה

מתחילים משכבה של אדמת חמרה 

בתחתית הבקבוק או הצנצנת.

אח"כ מפזרים צדפות (אם זה בקבוק אז לאסוף צדפות קטנות יותר אבל בכמות גדולה יותר)

ואז מפזרים את האבנים מהים

ואז חול ים

וכן הלאה עד סוף הנפח של הכלי (הבקבוק או הצנצנת)

סוגרים את הכלי ומקבלים כלי יפיפיה לקישוט

ברכת הגומל היא ברכת שבח לה' על טובה שגמל למברך, אדם שהיה בסכנת חיים וניצל ממנה מברך את הברכה הזאת

הלידה נחשבת לאירוע מסוכן ולכן יולדת אומרת את הברכה, כמו כן אומרים אותה

אסיר ששוחרר, חולה שהבריא, מי שהיה בסיכון חמור (כמו תעייה ביער עם חיות)

מי שהגיע מדרך ארוכה – למשל ממדינה אחרת (אומרים את הברכה בימים שלאחר טיסה)

"וכל החיי"ם יודוך סלה" – ח'בוש, י'סורין, י'ם, מ'דבר – ראשי תיבות שמייצגים מי אומר את הברכה על פי שולחן ערוך.

בימינו יש דעות שונות בנוגע למקרים, שמוזכרים בגמרא, שבהם צריך לברך ברכת הגומל.

הרי כיום אין כמעט סכנה בטיסות, במאסר או בשייט בים, או לפחות לא כמו בעבר.

בעוד שיש אנשים שנוהגים לברך ברכת הגומל גם אחרי נסיעה ארוכה, יש כאלה שלא מברכים גם אחרי טיסה.

מה לגבי הטלפון הנייד בזמן ריצה?

זהו עוד אחד מהנושאים שהופיעו בעולם הריצה מאז שאנשים באמת כבר לא יכולים להתנתק מהפלאפון שזקוק לתשומת לב רבה לאורך היום כולו.

נכון להיום אין פתרון ברור לנושא, פרט כמובן לשאלה איזה חיים אירגנת לעצמך אם אפילו בזמן ריצה שאמורה לנקות את הראש, אי אפשר להתנתק קצת...

ההמלצה שלי היא לקחת את זמן הריצה לעצמכם נטו, תתנתקו מהעבודה ומשיחות הטלפון וקחו לכם חצי שעה או שעה  משל עצמכם. מה גם שבזמן הריצה אתם לא ממש אמורים להיות מסוגלים לדבר ואם השיחה תקטע את רצף הריצה שלכם, דהיינו שפספסתם את מטרתה.

מכל מקום, במיוחד בריצה בחוף הים, צריך לקחת בחשבון שהמים – ואלו מי מלח – יגיעו בהכרח אל המכשיר, לא משנה איפה בגוף הוא יהיה. מספיקה תפנית חדה אחת בריצה ליד קו המים כדי שתמצא את כל פלג הגוף התחתון טובל במים הקרים, בגל נחמד שהציף אותך ואת המכשיר.

קלארק ליטל לא חלם להיות צלם. הכל התחיל מיום אחד בו אישתו החליטה שיש לקנות תמונה בשביל סלון הבית שלהם. קלארק לקח את המצלמה לבש בגד ים ונכנס למים בחוף שעל יד ביתם. התמונות שיצאו תחת מצלמתו לאחר מכן לא רק שמצאו את מקומן על קירות ביתו אלא גם על קירות ביתם של רבים אחרים. דרך הצילום המדהימה שלו שובה כל נפש בתמונות המדהימות שיוצאות תחת ידיו ושאי אפשר להשיג בשום מקום אחר.

לאחר ההצלחה, קלארק עזב את עבודתו הקודמת והעביר את משרדו מהיבשה אל בין הגלים בעקבות הדרישות הרבות מספור לתמונות שלו.

קלארק נהפך לצלם בין יום- מה שגם מראה לנו שאפשר לחלום גבוה כי מי יודע איזה כישרונות חבויים בתוכנו ורק מחפשים את המקום והזמן הנכון להתגלות בפנינו ולהפוך אותנו לאנשין מיוחדים במינם.

 הנה טעימה מתוך הגלריה: