נסו להכניס לעצמכם נוהג של קבלת השבת, הדלקת נרות, ארוחה משפחתית סביב השולחן, קידוש ושירים
גם אם אתם לא דתיים או מסורתיים , זה הופך לחוויה משפחתית, מאחד ומחמם את הלב :)
מה גם, זה יוצר חייץ בין השבוע עצמו לשבת ולשבוע שאחריה, מה שגורם לתחושת התחדשות ונותן לגיטימציה לאנרגיות חדשות
לקראת השבוע הקרב ובא
שבוע טוב :)
לעתים קורה שפסח חל ביום ראשון עם צאת השבת ואז ליל סדר נערך במוצאי שבת.
מה עושים במקרה כזה?
במקרה כזה, אומרים ב"קדש" שהוא הסימן הראשון של ליל הסדר את ברכות הקידוש כיקנה"ז
כלומר: יין, קידוש, נר, הבדלה וזמן.
י' - יין, "בורא פרי הגפן"
ק'- קידוש, ברכת "מקדש ישראל והזמנים"
נ' -נר, "בורא מאורי האש", כלומר הבדלה על נר – בפעם הזאת לא מדליקים נר הבדלה
ומסתפקים בנרות שהודלקו עם כניסת החג
ה' - הבדלה, ברכת "המבדיל בין קודש לקודש"
ז' - זמן – ברכת "שהחיינו" על החג הנכנס
ואז עורכים את הסדר כהלכתו.
לחם משנה - בסעודות השבת יש לקחת שתי חלות או שני מני פת שלמים ולברך עליהם את ברכת המוציא.
אפשר לקחת שתי חלות אך אפשר גם חלה אחת ולצרף לה פיתה או משהו אחר קטן אך העיקר שלם.
אחד (בדרך כלל האב) מחזיק את הפת בידיו ומברך המוציא וכולם עונים אמן.
לא חייבים לחתוך את שני הלחמים.
מן הלחם משנה מחלק המברך לכל היושבים.
הסיבה ללקיחת לחם כפול נעוצה בהיות מזוננו דומה למן שהוריד ה' לבני ישראל בהיותם במדבר ושם ביום שישי הם צווו
ללקוט לחם משנה כפול ליום שישי ולשבת לכן אנו לוקחים בשבת בכל סעודה לחם משנה.
לחם המשנה דומה למן גם בהיותו מונח על מגש ומכוסה במפית כמו המן שהיה יורד כשטל מכסה אותו מלמטה ומלמעלה.
הסיבות לכיסוי החלות:
1. בעבר נהגו להניח לפני כל סועד שולחן קטן עם המזון. השולחן הובא רק לאחר הקידוש, ואם בטעות הביאו קודם היה צריך לכסות את האוכל. וזאת כדי להבהיר שהאוכל הובא לכבוד השבת. היום השולחנות גדולים, ולכן מכסים את החלות.
2. זכר למן שלא היה יורד בשבתות, והיה טל מלמעלה וממטה לו, והמן היה באמצע.
3. שהפת לא תתבייש מכך שמברכים על היין קודם, זאת למרות שהיא מוזכרת בפסוק "ארץ חיטה ושעורה..." - לפני הגפן.
4. אסור לחתוך את החלה לפני הקידוש וכך היא אולי נשמרת טוב יותר, עד לאחר הקידוש.
מצוות קיום שבת שקולה כנגד כל המצוות.
שני יסודות בסיסיים בהשקפת היהדות טמונים בשמירת השבת:
1. אות וזכרון לבורא עולם - ביטוי מעשי לאמונה באלוהים, לאמונה שהעולם נברא על ידיד אלוהים בשישה ימים
ולאמונה שאלוהים שבת ביום השביעי מכל מלאכה.
2. יציאת עם ישראל ממצרים היא לא רק יציאה לחרות מעול המצרים המשעבדים אלא יציאה זו גרמה לייחודו של עם ישראל, שלפני כן היה השפל בעמים ולאחר היציאה ממצרים נעשה בעל תורה ומנהגים משלו ונבחר להיות עם הסגולה,
ולכן ככזה נקבע לו יום השבת.
ביום השבת כל העמים מקדישים עצמם לחומר
ואילו עם ישראל מקדיש את השבת לחיי רוח, מחשבה וקדושה.
שני הרעיונות האלה באים לידי ביטוי בברכת הקידוש בכניסת השבת.