רצון

רצון, ריצוי ומה שרצוי

המילה ריצוי שורשה מגיע מתוך ר.צ. ה.

לא סתם בהיפוך אותן אותיות נקבל - צ.ר.ה  ו-ה.צ.ר, מילים אלה מגלות את הצד המגביל של הרצון. 

המילה ריצוי כאמור, שורשה מתוך רצה, לכן בתהליך הריצוי יש בנו רצון בסיסי לפייס, לשכך כעס, לשדל - לרצות מישהו.

במקרים אלה נגלה לעיתים שמעשה הריצוי / התוצאה המושגת אינה לשביעות רצוננו בסופו של מעשה. 

וכאן חוזרים לאותו שורש מגביל  צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, כדי לתהות האם הוא המקור לצרות?

האם זה הרגע בו אנחנו יכולים להרגיש ממש לא טוב עם עצמנו למרות שעשינו משהו שנראה לנו כמעשה טוב, משמעותי, חשוב, אולי מעשה שחשבנו שיקדם אותנו, אך בדיעבד נגלה שהוא עוצר אותנו.

טכניקה פשוטה לבדיקת הנושא: 

בכל פעם שנימצא בתחושת ריצוי, רצוי, קודם כל, לבדוק את עצמנו, להתבונן פנימה ולגלות מהו בעצם השורש הראשוני של הרצון / הכוונה החיובית שלנו לעצמנו, בשבילנו.

האם סיפוקו של הרצון הראשוני תוצאתו המשנית תהיה תחושת מצור, או שתאפשר גם לנו להיות מרוצים. 

לדוגמא: אמרנו כן על – ל -  משהו/מישהו כשבעצם בתוך תוכנו קיים עוד חלק, עוד קול  שאומר לא.

מן הסתם, במקרה כזה הכוונה החיובית בעבורנו הייתה לגרום למישהו לחשוב עלינו באופן חיובי, להעריך אותנו, אולי שיאהבו אותנו, יראו אותנו, או להשיג לעצמנו שקט, חופש, ועוד. 

אחרי שאיתרנו את המקור, השורש, החלק המבקש את הכוונה החיובית, (ככל שמתרגלים את שריר הכוונה החיובית כך מגיעים אליו מהר יותר), לדוגמא, כשהסכמנו בעצם רצינו לעצמנו: אהבה, שקט, הערכה, שמחה ועוד, נבדוק האם תוצאת הריצוי תהיה: צרה, מצור.

או במשמעות: שבסופו של דבר נצטער על כך שאמרנו כן. 

מן הסתם, כאשר אנחנו מוותרים על המודעות לנושא יש מקרים בהם נגיד כן למרות התוצאות הלא רצויות, שאנחנו מרגישים בחלק אחר שבנו שיגיעו.

כיוון שלעיתים הרצון שלנו לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית חזק יותר מכל תחושה אחרת, הוא זה המנהל באותו רגע את התגובה שלנו. 

וחשוב להדגיש פעם נוספת שבמקרים רבים אנחנו מוותרים על אותה מחשבה נוספת, כי מודעות מאירה בזרקור את הידיעה שבחרנו בדרך שאינה מתאימה לנו רק כדי להשיג את הכוונה החיובית הראשונית עבורנו, כי נדמה לנו באותה שנייה שזה הדבר היחיד שקיים, שחשוב. 

מרגע שאנחנו מודעים לסיבה שבגללה קיים חלק בתוכנו שרוצה שנאמר כן, ומודעים לחלק שאינו מסכים איתו, יהיה לנו קל יותר להעריך ולשער את התוצאות. עכשיו הבחירה בידנו. 

חשוב לזכור שבכל מצב נתון יש לנו תמיד יותר מאפשרות אחת של בחירה או פעולה.

הידיעה, ההבנה הזו פותחת בפנינו אופציות נוספות ולכן מאפשרת לנו להקשיב לחלקים נוספים המבקשים להתבטא, המבקשים שישמעו אותם, להתבונן בכל אותם חלקים הנמצאים במודע ובתת המודע שלנו כדי לעשות אינטגרציה, לחבר את החלקים השונים לשלמות אחת. 

לדעת שלמרות שתת המודע מאמין שהכי חשוב זה לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית, לעיתים זה יבוא על חשבון חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו שגם להם יש כוונה חיובית עבורנו, ולעיתים הקשבה לחלקים אלה דווקא היא זו שתביא לנו את התוצאה הרצויה יותר. המשמעותית יותר. 

מרגע שאנחנו מבינים שתת המודע מאמין, אולי בגלל תבנית שנוצרה בעברנו הרחוק לפני שידענו את מה שאנחנו יודעים היום על עצמנו. לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ושאינו מתאים, מה עושה לנו טוב ואו להיפך.

לפני שלמדנו כי הוא מבקש בשבילנו  משהו ראשוני, קמאי, כמו:  אם נעשה כך יאהבו אותנו ... יראו אותנו..... ועוד, ובדיעבד, מעשה זה בעצם ביטל במקרים רבים רצונות או ערכים משמעותיים אחרים הקיימים בנו.

כשנהיה מודעים לכל זה, אז נוכל לבחור בדרך, פתרון, חדש, אחר, כדי לספק את הרצונות שלנו, של כל החלקים שבנו, את רצונותיהם של אחרים. 

ובתוצאה, נוכל להרגיש טוב עם עצמנו שלא בגדנו בערכים שלנו, במהות שלנו, בכל הדברים החשובים לנו כרגע, ופתרנו את הנושא באופן שכולנו נצא מרוצים. 

בגמרא (מסכת קידושין) מסופר על רב עמרם חסידא, שהיה אדם צדיק מאד. יום אחד תפסו שתי שבויות ורצו להחביא אותן במקום בטוח. הגיעו למסקנה שבבית של הרב אף אחד לא יוכל לגעת בהן. הרב אדם זקן וצדיק, שם הן יהיו בטוחות. העלו אותן לעליית הגג והזיזו את גרם המדרגות הכבד שמוביל לשם. 

אחת השבויות עשתה סיבוב בעליית הגג, ולפתע אור הירח מהחלון השתקף עליה. בדיוק באותו הרגע אותו צדיק העיף מבט למעלה, וקלט אותה. הוא קם, תפס את גרם המדרגות שהיה צורך בעשרה אנשים כדי להזיזו, שם אותו מתחת לפתח עליית הגג והחל לעלות.

כשהוא הגיע לאמצע הוא תפס את עצמו, הבין מה הוא ניסה לעשות והחל לצעוק: "אש!!!". האורות נדלקו, אנשים פרצו פנימה, חשבו שפרצה שריפה בבית הרב. הם נדהמו לתפוס את הרב על המדרגות.

אמר להם הרב: "עדיף לי להתבייש בעולם הזה ולא בעולם הבא", ונשבע והשביע את יצר הרע שיצא ממנו. יצא ממנו עמוד של אש, ואז אמר לו רב עמרם: "אתה רואה שאתה אש, ואני בסה"כ בשר – אבל הנה ניצחתי אותך".

מאיפה הוא קיבל את הכוחות להזיז גרם מדרגות כל כך כבד? כמו בזמן מלחמה או לחץ, אנשים מסוגלים לרוץ, לקפוץ מעל גדר – גם אנשים זקנים תשושי כוח. ברגע שאדם רוצה, הוא מגלה כוחות בעצמו. רב עמרם חסידא מלמד אותנו שבאותם כוחות שהוא גייס לצורך עבירה, הוא יכול גם לעצור. אלו אותם כוחות חזקים, השאלה מהו הרצון שלך. אתה יכול לומר לא. אתה יכול להתגבר ולנצח. זה טמון בך.