דבר ראשון, צריך מנגנון הצתה. יכול להיות כל דבר שאיתו משתמשים בכדי להדליק אש - גפרור, מצית, להבה, אפילו להביור. לאחר מכן, צאו ומצאו חומר דליק, עדיף לא נוזלי שאיתו נתפוס את הניצוץ הראשוני של האש. הוא חייב להיות יבש מאוד כך שאפילו אם חומר הבערה העיקרי שלנו קצת לח, הוא יבער מספיק זמן כדי לייבש את הלחות. חומר זה יכול להיות כל דבר שאיתו נוכל לתפוס את האש - זרדים, ענפים, עלים, ניירות או עיתונים ישנים, בגדים, שעווה וכו'. אנא הזהרו לא לזהם את הסביבה ולשרוף פלסטיק.
לאחר שמצאנו חומר בערה ראשוני, עלינו למצוא חומר דלק עיקרי. חומר הדלק העיקרי שלנו צריך להיות בעל שטח פנים גדול ולהיות בנפח גדול יותר מהחומר בערה הראשוני שלנו. הסיבה פשוטה: אנו רוצים שהוא יבער יותר זמן וייצור מספיק חום ליותר זמן.
לאחר שיש לנו את כל זה, עלינו לנקות את סביבת המדורה מכל דבר שיכול להפריע או להידלק. לבטיחות גבוהה יותר, נקים חומת אבנים נמוכות סביב המדורה, כך שנתחום ונגביל את אפשרות התפשטות האש.
ל"ג בעומר הוא היום מס' 33 בספירת העומר יום זה נחשב ליום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, אשר דווקא ביקש לחגוג ולשמוח
ביום זה, כיוון שבו הוא סיים את עבודתו הקדושה של לימוד תורת הקבלה וגילוי סודותיה לעולם. ובכך נסתלק בקדושה מהעולם.
יום זה נחשב ליום הצופן בו נתגלתה חוכמת הנסתר היהודית וחוגגים בו את צדקותו של בר-יוחאי במקום קבורתו במירון, ליד עיר
המקובלים צפת.
ביום זה לפי האגדה הסתיימה המגפה בתלמידי רבי עקיבא (המורה של בר-יוחאי), שייתכן גם שהכוונה לכך שהם היו במרד
בר-כוכבא שכשל, ורק בל"ג בעומר הסתיימה התקופה המסוכנת שלאחר ההפסד (או שאז היה אולי ניצחון כלשהו על הרומאים).
לכן ביום זה מפסיקים את מנהגי האבלות של ספירת העומר, מותר להסתפר, להתגלח ואף להתארס ולהתחתן. ילדים משחקים בו
בחץ וקשת, ומדליקים מדורות, אולי לזכר מלחמת בר-כוכבא שבה הדליקו משואות לציון ניצחון. ואולי לזכר ימי בר-יוחאי שעליו
נאמר שלא נראתה בימיו הקשת בענן (שמייצגת כעס של ה' שכביכול רוצה לעשות מבול בעולם כמו בימי נוח אבל מסתכל בקשת
וזוכר את הברית שלא יהיה שוב מבול), כי רבי שמעון בר-יוחאי כיפר על כל הדור.
