איטליה

המשלחת מאיטליה תכלול, בין היתר את פרופ' קלאודיו בורדיניון, מנכ"ל Molmed, ד"ר לורנצו טאלאריגו, מנכ"ל Genextra, ד"ר אלסנדרו נוסדה, מנכ"ל חברת Sigma -TAU Research השוויצרית, פרופ' ג'אורג'יו פארמיאני, מנהל יחידת המלנומה במרכז הרפואי סאן רפאל, פרופ' אלסנדרו טסטורי, מהמכון האירופאי לסרטן, ד"ר אנריקו פרוייטי, מהמכון האיטלקי הלאומי לבריאות, פרופ' אנדריאה ביונדי, מנהל ביה"ס לרפואת ילדים באוניברסיטת ביוצ'ה במילנו ואחרים.  

הכנס פתוח לקהל הרחב (בכפוף להרשמה מוקדמת) ומיועד לרופאים וחוקרים בתחום הסרטן, וכן לחברות בתחום הביו-טכנולוגיה והפרמצבטיקה המצויות בשלבים שונים של מחקר ופיתוח.
השגריר לואיג'י מאטיולו, שגריר איטליה בישראל, יכבד בנוכחותו את טקס הפתיחה של הכנס, לצד פרופ' שלמה נוי, סמנכ"ל מו"פ של המרכז הרפואי שיבא, ורוני בנאטוף, נשיא לשכת המסחר והתעשיה ישראל איטליה.

להרשמה ולמידע נוסף יש לפנות ללשכת המסחר והתעשיה ישראל-איטליה בטלפון 03-5164292 או במייל   info@italia-israel.com

שבוע "ILSI-ביומד ישראל 2011" יחגוג השנה עשור לקיומו, במהלכו הפך לכנס בינלאומי בו לוקחים חלק מדי שנה השמות הגדולים (והחמים) ביותר בעולם מענפי הביוטכנולוגיה, התרופות והמכשור הרפואי. מארגני האירוע, איגוד מדעי החיים הישראלי - ILSI - וחברת "כנס", מעריכים כי בין אלפי המשתתפים הצפויים - מנכ"לים ובכירי חברות הביו-פארמה והמיכשור הרפואי, מדענים וחוקרים, יזמים, מעצבי דעת קהל בתחום, מנהלי קרנות הון סיכון ומשקיעים פרטיים  - יהיו גם למעלה מ-1,000 אורחים מחו"ל.

שבוע "ILSI- ביומד ישראל 2011"  ייערך בין ה-23 ל-25 במאי במלונות הדיוויד אינטרקונטיננטל ודן פנורמה בתל אביב.

אתר האירוע: http://www2.kenes.com/biomed/pages/home.aspx

באשמורת לילה יצאנו מביתנו באמצעות רכבת ישראל ( כדאי מאוד, יש רכבת כל שעה במשך הלילה ) היישר אל נתב"ג שם חיכה לנו מטוס איטלקי שייקח אותנו אל ורונה בצפון איטליה.

עברנו בסבלנות רבה את שרשרת הבידוק כולל מרוץ קניות בדיוטי פרי וחטפנו שינה קלה במרומי האוויר עד לנחיתה בורונה.



ביום הראשון טיילנו חצי מטושטשים בעיר ורונה, עירם של האוהבים רומיאו ויוליה, ביקרנו בארנה מתקופת האימפריה הרומית, כיום משמש במה לאופרות המשכנו בסיור בעיר העתיקה ובמדרחוב הציורי והצטלמנו עם דמויות אדם המחופשים לרומאים, מלאכים ודמויות מהאגדות.

לעת ערב נקלטנו במלון קראון פלזה הממוקם בפרברי פדובה , מלון עסקים נחמד, המעניק שירות ברמה של 4 כוכבים.



את היום השני בטיול שמרנו לונציה מלכת הים האדריאטי, עיר התעלות, הבנויה על 117 איים וגשרים המחברים ביניהם, אל העיר ונציה הגענו באמצעות סירת מנוע, כלי התחבורה הנפוץ בעיר, ערכנו סיור בגטו היהודי, חצינו גשרים ביניהם גשר הריאליטי המפורסם וגשר האנחות, עוד ביקרנו בכיכר סן מרקו, הבזיליקה בסגנון הביזנטי, ארמון הד''וגים, בצהרי היום אכלנו פיצה טעימה במסעדה, שטנו בגונדולה וערכנו קניות.



ביום השלישי ביקרנו בפארק השעשועים גרדלנד השוכן סמוך לאגם גרדה הגדול, למבקרים בחודשי הקיץ הפארק די עמוס ולכן חשוב לקנות כרטיס המקנה כניסה למספר מתקנים ללא תור, עלותו 10 ארו.

בין המתקנים תמצאו אטרקציות מפחידות כגון: רכבות הרים, קרוסלות למיניהם, והרפתקאות כמו המעלית ממנה אפשר לצפות בנוף היפיפה של אגם גרדה, ספינת הפירטים ומופע הדולפינים.



ביום רביעי ביקרנו בפארק הסרטים הנקרא מווילנד, בין האטרקציות היפות שיש בפארק תמצאו את המופע של רמבו המתקיים פעם אחת ביום באמצעות כפילים ( לכן חשוב לתכנן את סדר היום ) כמו כן ישנם מתקנים נוספים כמו סימולטור של צוללת המדמה צלילה באוקיינוס, מסלול משאית הספארי, מופעים נוספים כמו זורו, פיטר פן ועוד...

בצמוד למווילנד באותו מתחם קיים פארק המים, לאוהבי המים וההרפתקאות, במתחם מתקני מים רבים כמו מגלשות מהירות, שייט באבובים ועוד...

בסיום היום הצטרפנו למופע אבירים אותנטי הכולל ארוחה ומשתה בסגנון האבירים, חובה לראות.



יום רביעי הקדשנו לגדול אגמי צפון איטליה אגם גרדה, ביקרנו בעיירה סימיונה שהיא עיירה מתקופת הרומאים ובנויה על לשון יבשה בתוך האגם, הפלגנו באגם באמצעות סירת מרוץ לאורך החופים סביב, המשכנו לעיירה "פייסקיירה";, במקור עיירת דייגים והיום עיירה ציורית ומשם סיימנו בעיירה גרדה הסמוכה אף היא לאגם, את ארוחת הצהרים כדאי לאכול לפני הסייסטה של האיטלקים.



ביום החמישי יצאנו אל הטבע אל הרי הדולומיטים המדהימים השוכנים בצפון איטליה, זהו רכס מהיפים בעולם ונקרא על שמו של הגיאולוג הצרפתי גרטה דה דולומיו בדרך להרי הדולומיטים עברנו נופים יפיפיים של הרים, עמקים והרבה מים, נסענו בין מעברי ההרים העפלנו דרך עיירות שעיקר עיסוקם הוא תיירות ( לאורך הדרך נצפו המון הוטלים ) בסוף המסלול הגענו אל אגם מוסיליני השוכן למרגלות ההרים בתוך עמק גבוה במיוחד, פסטורלי בצורה מדהימה, סביבו מספר מלונות, שם עלינו על רכבל שהוביל אותנו מעלה לפסגות ואפילו הצלחנו להגיע לשלגים שנותרו מהחורף.



ביום האחרון ביקרנו בעיר פדובה נכנסנו לכנסייה מפוארת מקומית בעת ה"מיסה" וסיירנו מעט בעיר, לאחר מכן נסענו לחבל ונטו אל העיירה באסנו דל גרפה שם טעמנו מהגרפה האיטלקית המפורסמת, ביקרנו בגשר עץ של האדריכל פלאדיו מעל נהר הברנטה, משם המשכנו לעיר מנטובה ביקרנו את הארמונות בסגנון הרנסס, וסיירנו במדרחוב הציורי של העיר.



סה"כ ההוצאות האישיות לאוכל וקניות בסדר גודל של 600 -700 ארו למשפחה ( 3 -4 איש )היה טיול מהנה וממצה הילדים נהנו וגם אנחנו.

יצירות ספרותיות מושפעות מהתקופה בה הם נכתבות, הלב ופינוקיו נלמדו כדי להראות את תפקוד הספרות כבונה תופעה לאומית, כמעצבת אידיאולוגיה.

זה החל עוד לפני שאיטליה הפכה למדינה , כאשר חצי האי האיטלקי היה מורכב מנסיכויות הנתונות לכיבושים שונים, בוונציה שלטו האוסטרים, בנאפולי שלטו הספרדים, ברומא היה האפיפיור, הנסיכויות היו נבדלות זו מזו מבחינה תרבותית ולשונית. בכל מחוז דיברו בשפה אחרת, בנאפולי דיברו נפוליטנית, אין שפה משותפת לכל האזרחים, מתוך 21 מיליון תושבים רק 160,000 ידעו קרוא וכתוב והיו שייכים למחוז טוסקנה. רוב רובה של האוכלוסייה היו אנלפבתים.

טוסקנה מחוז שפירנצה היא בירתו, במרכז איטליה, במחוז זה צמחו יצירות ספרות מהגדולות ביותר על האיטלקית כשפת תרבות, החל מהמאה ה – 15 הניב השולט היה בטוסקנה לאור יצירות הספרות שנכתבו בדיאלקט של טוסקנה, תוך 150 שנה מתפתחות יצירות רבות בטוסקנה ממגוון הז''אנרים הקיימים בספרות והשפה המדוברת בטוסקנה היא איטלקית.

איטליה הופכת למדינה לאומית בלי שתהיה לה שפה משותפת לכל תושביה שזה מצב די אבסורדי. אין שום מאפיין תרבותי שמאחד את כל האזרחים באיטליה למעט הדת הקתולית שהיא אנטי לאומית , הקתוליות משותפת לכל האיטלקים.

איטליה מתאחדת בעקבות פעילותם של מדינאים ממחוז פיימונטה שבירתה טורינו, איטליה נהפכת למדינה לאומית מתוך אינטרסים של מחוז אחד, ולא מתוך רצון של המתים. הכובשים לא ויתרו בקלות ולכן רומא וונציה לא היו חלק מאיטליה בשנת 1861 , איטליה מצליחה להשתלט על ונציה ב 1866 ועל רומא ב – 1870 וכך לאיטליה יש שתי בירות הבירה הפוליטית טורינו והבירה התרבותית פירנצה.

ב – 1870 האיטלקים תובעים ריבונות על רומא שרומא תהיה בירה לאומית ולא רק דתית וזו קריאת תיגר. בפעם הראשונה שהאפיפיור הכיר באיטליה וברומא כבירתה היה זה ב -1929 בתקופת מוסוליני.

הפתרון הרומאי היה עיר אחת ושתי ריבוניות, מדינות – איטליה והוותיקן.

לאיטליה לא הייתה מערכת חינוך, הכנסייה שלטה בחינוך, אין בתי ספר מסודרים, המערכת הקתולית מומנה ע"י הכנסייה הקתולית.

וכשיש אחוז גבוה של אנלפבתים אי אפשר להפיץ את האידיאולוגיה, אז משכנעים גברים ונשים לעסוק בהוראה, ולאחר שנחלו הצלחה בסוף המאה ה- 19 הקימו בתי ספר לאומיים חילוניים. ילדים למדו איטלקית כשפה זרה אך ליוצרים הספרותיים כמו דה אמיציס ( הלב ) וקרלו לורנציני ( פינוקיו ) לא נראה המצב הזה, שניהם מורים מן הצפון ומתוך הכרה במצב מערכת החינוך ומתוך הרצון להפיץ אידיאולוגיה חינוכית לאומית הם מחליטים לחבר ספרי ילדים שישמש את ילדי איטליה החדשה, התכנים של הספרים הללו היו על חשיבות בלימוד בבית הספר, ערכים לאומיים, הכבוד למורה ולדגל.

בפינוקיו בולטת העובדה שההשכלה היא הדרך שבעזרתה אתה יכול לבצע מטרמופוזה חברתית טוטאלית, פינוקיו הופך להיות בשר ודם רק שהוא מחליט ומפנים לעבוד וללמוד, לפני כן שורפים לו את הרגליים, לוויתן בולע אותו, המסקנה אתה רוצה להיות בן אדם, עליך לעבוד וללמוד.

הספרים הללו נכתבו ע"י אנשים שידעו מה איטליה צריכה , תודעה לאומית ולכן שני הספרים הללו הופכים מיד לקריאת חובה בבתי הספר.