פינוקיו

פינוקיו ראה אור בשנת 1883 , כתב אותו קולודי ( קרלו לורנציני ) , הספר פינוקיו מתמודד עם שכבה חברתית שונה לחלוטין, השכבה הענייה של המאה ה -19 באיטליה, חברה שמתפרנסת מעבודות חקלאיות או עבודות קטנות. העולם המתואר בפינוקיו הוא יותר אותנטי מאשר בספר "הלב" משום שאיטליה במחצית השנייה של המאה ה- 19 היא מקום ששני שליש עובדים בחקלאות, למרות הג'אנר של פינוקיו שהוא פנטסטי הוא מתאר באופן יותר מדויק ואותנטי את המצב החברתי האיטלקי.

פינוקיו מייצג בעלי מלאכה קטנים, ומכיר בחשיבותה של ההשכלה – ג'פטו העני מוכר את מעילו היחיד כדי לקנות לפינוקיו ספר לימוד, פינוקיו מוכר את הספר כדי לראות תיאטרון בובות.

בפינוקיו מי שמקריב את עצמו אלו ההורים, יחסי הורים וילדים הם יותר אמינים.

לאורך כל הספר מציג קולודי עונש על כל התחמקות, כל מה שקשור לבית הספר או לימודים העונש מגיע מיד והוא חמור ביותר, בתיאטרון, בעל התיאטרון מבקש לשרוף אותו, במפגש עם החתול והשועל שמפתים אותו להשקיע כסף הוא נשלח בסופו של דבר לכלא. גם שפינוקיו בורח לארץ העצלנים הוא נהפך לאחר חצי שנה לחמור וזה כמובן משפיע על הילדים.

באיטליה של שנת 1883 ההליכה לבית הספר הייתה רשות וקולודי בעצם מנסה להפחיד את הילדים שמי שלא ילך לבית הספר יקרו לו דברים איומים.

זאת לכאורה ספרות ילדים, ספרות מתקנת את הילד ועולמו, והכול מוסבר כעונש על כך שהילדים לא הולכים לבית הספר.

כל מעשי הניסים שקורים לפינוקיו קורים בלי אלוהים, בלי הכנסייה ובלי הדת, זה לא פשוט באיטליה שהיא מאוד קתולית, הספר הוא חילוני כמו ספר "הלב", בפינוקיו הפיה ממלא את מקום האלוהים, הפיה אחראית על הניסים, ההשכלה תשנה את גורלך , באמצעות ההשכלה תשיג שינוי, פינוקיו משנה צורה, מטמורפוזה.

פינוקיו הופך מליצן עץ לדמות בשר ודם, פינוקיו עובד ביום עבודה פיזית קשה ולומד בלילה וזאת כדי להחזיר טובה לג''פטו, בסוף הספר פינוקיו מרוויח כסף, קונה כוס חלב לג''פטו החולה ואף קונה ספר לימוד ולומד בלילה, בבוקר כאשר הוא מתעורר הוא נהפך לבשר ודם וביתם של ג''פטו הופך לעשיר.

המסר כאן הוא שההשכלה גרמה לשינוי, שני המסרים העיקריים שצריך לזכור מפינוקיו הם ההשכלה והעוני, ההשכלה היא המפתח להשתחרר מהעוני, ההשכלה מחליפה את הקריירה הדתית, שהרי בעבר שינוי במעמד היה תלוי בקרבה לכנסייה. וכאן הכנסייה חילונית מוציאה את האדם מהעוני ומהסטאטוס החברתי שאליו נולדת.

קלודי עוסק בספרו בהטפה, המחבר מייצג את עצמו ואת תרבותו הצפונית, בדרום איטליה לא הזדהו עם ספרו, אך הסופר לא מתחשב במה שקורה במציאות החברתית כלכלית בדרום.

פינוקיו הוא ספר שכתב מבוגר כדי לחנך ילדים, אך זה לא ספר ילדים וילד שקורא את הספר זה יותר מפחיד אותו מאשר מחנך אותו.

יצירות ספרותיות מושפעות מהתקופה בה הם נכתבות, הלב ופינוקיו נלמדו כדי להראות את תפקוד הספרות כבונה תופעה לאומית, כמעצבת אידיאולוגיה.

זה החל עוד לפני שאיטליה הפכה למדינה , כאשר חצי האי האיטלקי היה מורכב מנסיכויות הנתונות לכיבושים שונים, בוונציה שלטו האוסטרים, בנאפולי שלטו הספרדים, ברומא היה האפיפיור, הנסיכויות היו נבדלות זו מזו מבחינה תרבותית ולשונית. בכל מחוז דיברו בשפה אחרת, בנאפולי דיברו נפוליטנית, אין שפה משותפת לכל האזרחים, מתוך 21 מיליון תושבים רק 160,000 ידעו קרוא וכתוב והיו שייכים למחוז טוסקנה. רוב רובה של האוכלוסייה היו אנלפבתים.

טוסקנה מחוז שפירנצה היא בירתו, במרכז איטליה, במחוז זה צמחו יצירות ספרות מהגדולות ביותר על האיטלקית כשפת תרבות, החל מהמאה ה – 15 הניב השולט היה בטוסקנה לאור יצירות הספרות שנכתבו בדיאלקט של טוסקנה, תוך 150 שנה מתפתחות יצירות רבות בטוסקנה ממגוון הז''אנרים הקיימים בספרות והשפה המדוברת בטוסקנה היא איטלקית.

איטליה הופכת למדינה לאומית בלי שתהיה לה שפה משותפת לכל תושביה שזה מצב די אבסורדי. אין שום מאפיין תרבותי שמאחד את כל האזרחים באיטליה למעט הדת הקתולית שהיא אנטי לאומית , הקתוליות משותפת לכל האיטלקים.

איטליה מתאחדת בעקבות פעילותם של מדינאים ממחוז פיימונטה שבירתה טורינו, איטליה נהפכת למדינה לאומית מתוך אינטרסים של מחוז אחד, ולא מתוך רצון של המתים. הכובשים לא ויתרו בקלות ולכן רומא וונציה לא היו חלק מאיטליה בשנת 1861 , איטליה מצליחה להשתלט על ונציה ב 1866 ועל רומא ב – 1870 וכך לאיטליה יש שתי בירות הבירה הפוליטית טורינו והבירה התרבותית פירנצה.

ב – 1870 האיטלקים תובעים ריבונות על רומא שרומא תהיה בירה לאומית ולא רק דתית וזו קריאת תיגר. בפעם הראשונה שהאפיפיור הכיר באיטליה וברומא כבירתה היה זה ב -1929 בתקופת מוסוליני.

הפתרון הרומאי היה עיר אחת ושתי ריבוניות, מדינות – איטליה והוותיקן.

לאיטליה לא הייתה מערכת חינוך, הכנסייה שלטה בחינוך, אין בתי ספר מסודרים, המערכת הקתולית מומנה ע"י הכנסייה הקתולית.

וכשיש אחוז גבוה של אנלפבתים אי אפשר להפיץ את האידיאולוגיה, אז משכנעים גברים ונשים לעסוק בהוראה, ולאחר שנחלו הצלחה בסוף המאה ה- 19 הקימו בתי ספר לאומיים חילוניים. ילדים למדו איטלקית כשפה זרה אך ליוצרים הספרותיים כמו דה אמיציס ( הלב ) וקרלו לורנציני ( פינוקיו ) לא נראה המצב הזה, שניהם מורים מן הצפון ומתוך הכרה במצב מערכת החינוך ומתוך הרצון להפיץ אידיאולוגיה חינוכית לאומית הם מחליטים לחבר ספרי ילדים שישמש את ילדי איטליה החדשה, התכנים של הספרים הללו היו על חשיבות בלימוד בבית הספר, ערכים לאומיים, הכבוד למורה ולדגל.

בפינוקיו בולטת העובדה שההשכלה היא הדרך שבעזרתה אתה יכול לבצע מטרמופוזה חברתית טוטאלית, פינוקיו הופך להיות בשר ודם רק שהוא מחליט ומפנים לעבוד וללמוד, לפני כן שורפים לו את הרגליים, לוויתן בולע אותו, המסקנה אתה רוצה להיות בן אדם, עליך לעבוד וללמוד.

הספרים הללו נכתבו ע"י אנשים שידעו מה איטליה צריכה , תודעה לאומית ולכן שני הספרים הללו הופכים מיד לקריאת חובה בבתי הספר.