יל"ג

"קוצו של יוד" היא אחד משיאי כתיבתו של יל"ג, מבחינה ספרותית הוא מייצג השתנות בספרות , זוהי היצירה המניפסטית הראשונה שעוסקת במעמד האישה.

התנאי של הסאטירה שתתאר דברים אמיתיים, היא יכולה להגזים ולהשתמש בכלים רטוריים אחרים אבל תמיד היא צריכה לתאר דבר אמיתי, כי אחרת היא לא תשכנע את הקוראים.

קוצו של יוד היא סאטירה , הבסיס לסאטירה היא מציאות שבה משהו לא בסדר בעיני הכותב והוא רוצה להביאה לתודעת הציבור והקורא, הסאטירה עוברת לידי הציבור והקורא בצורת לגלוג , הומור, הגזמה, ביקורת, אירוניה או אבסורד.

הסטיריקן הוא כמו עורך דין העומד בפני חבר המושבעים וצריך לשכנע אותם, על הסטיריקן לגייס את הקורא בדרך של הפעלה רטורית משוכללת הן בדרך האמוציונאלית והן בדרך האינטלקטואלית. הסטיריקן חולק על גבול המציאות לבין ההגזמה.

יל"ג רואה עצמו כסטיריקן בונה אך כל מה שהוא עושה מורה להיפך, הוא סטיריקן פסימי.

יל"ג משתמש בסטירה נגד הרבנים, זה כלי הנשק הכי אפקטיבי כדי לגייס את דעת הקהל, הוא אינו מחפש להיכנס לדו שיח עם המבוקרים אלא מעוניין ליצור דעת קהל נגד הרבנים, הוא לוקח בחשבון כי חלק מהקהל שהוא פונה אליו אבוד מראש, אלו המבוקרים והמקורבים אליהם, אך בכל זאת הוא מחפש הסכמה בסיסית עם הקהל הדל ולא עם קהל המבוקרים או אלה שמחזיקים בדעות מגובשות.

יל"ג נוגע בנקודות אמיתיות, אז מה אם את כישרונית וחכמה, אישה כבודה בבית פנימה, היא לא רוכשת השכלה, אישה לא יודעת עברית כי היא לא לומדת בחדר ובישיבה, היא יודעת יידיש ותפקידה לגדל את הילדים.

בבית הראשון יש תיאור כללי העוסק במצבה של האישה העברייה, החלק השני של יצירה יש הדגמה פרטית, סיפור חייה של בת שוע, היפיפייה. הבתים ביצירה ארוכים וקבועים, חריזה קבועה, מבחינה רטורית יש פנייה ישירה לבת ישראל – האישה העברייה.

אם כן היחס בין הפרולוג ( הפתיחה, המבוא ) לבין הטקסט הוא יחס של הכללה ופירוט, מקרה בת שוע הוא מקרה טיפוסי של בת ישראל ובאורח חייה היא מדגימה את הבעיות של האישה העברית. בפרולוג יש טענות כלליות.

"בחושך באת ובחושך תלכי" זה אלוזיה מתוך המקרא, בטקסט המקראי מדובר בפסוק זה על הפלה, הילד המת אינו נחשב ואינו נקבר. מבחינה רטורית יש שימוש במקצב בחריזה פנימית, אלא שיותר מכך יל"ג נוגע במציאות אמיתית.



הביקורת החברתית ביצירה "קוצו של יוד" היא לא רק בתחום של מעמד האישה למרות שזה הנושא המוצהר ביצירה, הביקורת ביצירה יותר מקיפה ונוגעת בעוד מספר תחומים, יש ביקורת על החינוך ( חיי הנישואין של הלל ובת שוע חרבו בגלל שהוא למד תורה ולא הייתה לו יכולת להתפרנס ) יש ביקורת על מנהגי הנישואין, כפיית בן הזוג, יש ביקורת בתחום חיי האישות, מתחתנים נישואי בוסר ( היו לוקחים ילדים בגיל 13 ומחתנים אותם והסיבה לכך היא שהממשל הרוסי לא יגייס את הנערים לצבא למשך 25 שנה ) וכמובן ביקורת על הממסד הדתי שהוא לא גמיש ולא מתאים את עצמו לצרכי החיים.

יהודה ליב גורדון המשורר המרכזי של תקופת ההשכלה, בהקשר של הכתיבה הספרותית ומשכיל חשוב גם ברמות אחרות. יש לו מעמד חשוב בתוך תקופת ההשכלה בוינה, יש לו שליטה בפוליטיקה של הספרות בזמנו. יש לו חלק גדול באחד מכתבי העת המרכזיים, הוא עוסק בחינוך והפעילות שלו בספרות מאוד מגוונת.

מבחינת תולדות חייו הוא עובר את המסלול הקבוע של המשכילים, מגיל 14 הוא עוזב את הבית , וכל חייו עיקר פרנסתו בלחץ ובדוחק, הוא מתפרנס מהוראה, כל חייו, מעמדו חשוב ביותר, הוא הגזבר של חברת מרבה השכלה, אותם יהודים עשירים היושבים בפטרבורג ובאודיסיאה הזקוקים לייעוץ משפטי ולאנשי חשבונות, לאנשים מקצועיים ויש להם אינטרס בצעירים שיש להם השכלה שהיא לא השכלה מסורתית של הישיבה אלא השכלה כללית.

מייסדים שני ארגונים שהם הבסיס הכלכלי – מרבה השכלה שהסניף הראשון שלו בפטרבורג והשני באודיסיאה והכסף מגיע מסוחרים עשירים. העשירים תמכו בעיקר בהפצה של ספרי לימוד.

העשירים גם תמכו בעיתונים ובשבועונים המתפרסמים באותה עת – המליץ, הצפירה הם קונים עותקים מהמו"ל ומפיצים בעיירות קטנות. לדוגמה את ספרי המשלים של יל"ג חברת מרבה השכלה הפיצה אותם.

יל"ג משתתף בעריכה של עיתון המליץ, הוא משתדל לא לתת דריסת רגל לכאלה שיש להם אוריינטציה לאומית, היו לו תפקידים חשובים בעיתונות, כמורה הוא מכשיר תלמידים ומשפיע עליהם.

בתוך תחום הספרות הוא עוסק בשירה, ובסיפורת, הסיפור הריאליסטי הראשון הוא שלו, הוא כותב שירים קצרים הגותיים, ביקורות ספרותיות, הוא כותב פיליטונים ושירים עלילתיים. הפיליטון הוא ז''אנר בפני עצמו, שצמח בעיתונות, תמיד יש לו נגיעה באקטואליה, הוא משתמש בלשון סגי נהור, אירוניה, הומוריסט.

כמו שהוא היה חשוב בשנות ה -60 וה – 70 כך הייתה נפילתו חזקה מאוד בשנות ה -80, כל אלה שהעריצו אותו וראו בו מורה הנערץ, בעטו בו משום שהוא לא נתפס לחיבת ציון, הוא לא משתנה. הוא מאבד את פרנסתו כשהוא בן שישים, מישהו מלשין עליו שיש לו חלק עם המהפכה הרוסית ואוסרים אותו, שולחים אותו למצודת ליטא לכמה חודשים והוא מאבד את משרותיו וכשהוא חוזר לפטרבורג אין לו הכנסות קבועות והוא נאלץ לעבוד במליץ, דבר שהוא לא כל כך אוהב, הוא חוזר משם חולה, מתחילים להפיץ עליו ביקורות ספרותיות, והוא נפטר בצורה מאוד אכזרית. 

יש לן מעמד חשוב בתוך תקופת ההשכלה בוינה, יש לו שליטה בפוליטיקה של הספרות בזמנו. יש לו חלק גדול באחד מכתבי העת המרכזיים, הוא עוסק בחינוך והפעילות שלו בספרות מאוד מגוונת.

מבחינת תולדות חייו הוא עובר את המסלול הקבוע של המשכילים, מגיל 14 הוא עוזב את הבית , וכל חייו עיקר פרנסתו בלחץ ובדוחק, הוא מתפרנס מהוראה, כל חייו, מעמדו חשוב ביותר, הוא הגזבר של חברת מרבה השכלה, אותם יהודים עשירים היושבים בפטרבורג ובאודיסיאה הזקוקים לייעוץ משפטי ולאנשי חשבונות, לאנשים מקצועיים ויש להם אינטרס בצעירים שיש להם השכלה שהיא לא השכלה מסורתית של הישיבה אלא השכלה כללית.

מייסדים שני ארגונים שהם הבסיס הכלכלי – מרבה השכלה שהסניף הראשון שלו בפטרבורג והשני באודיסיאה והכסף מגיע מסוחרים עשירים. העשירים תמכו בעיקר בהפצה של ספרי לימוד.

העשירים גם תמכו בעיתונים ובשבועונים המתפרסמים באותה עת – המליץ, הצפירה הם קונים עותקים מהמו"ל ומפיצים בעיירות קטנות. לדוגמה את ספרי המשלים של יל"ג חברת מרבה השכלה הפיצה אותם.

יל"ג משתתף בעריכה של עיתון המליץ, הוא משתדל לא לתת דריסת רגל לכאלה שיש להם אוריינטציה לאומית, היו לו תפקידים חשובים בעיתונות, כמורה הוא מכשיר תלמידים ומשפיע עליהם.

בתוך תחום הספרות הוא עוסק בשירה, ובסיפורת, הסיפור הריאליסטי הראשון הוא שלו, הוא כותב שירים קצרים הגותיים, ביקורות ספרותיות, הוא כותב פיליטונים ושירים עלילתיים. הפיליטון הוא ז''אנר בפני עצמו, שצמח בעיתונות, תמיד יש לו נגיעה באקטואליה, הוא משתמש בלשון סגי נהור, אירוניה, הומוריסט.

כמו שהוא היה חשוב בשנות ה -60 וה – 70 כך הייתה נפילתו חזקה מאוד בשנות ה -80, כל אלה שהעריצו אותו וראו בו מורה הנערץ, בעטו בו משום שהוא לא נתפס לחיבת ציון, הוא לא משתנה. הוא מאבד את פרנסתו כשהוא בן שישים, מישהו מלשין עליו שיש לו חלק עם המהפכה הרוסית ואוסרים אותו, שולחים אותו למצודת ליטא לכמה חודשים והוא מאבד את משרותיו וכשהוא חוזר לפטרבורג אין לו הכנסות קבועות והוא נאלץ לעבוד במליץ, דבר שהוא לא כל כך אוהב, הוא חוזר משם חולה, מתחילים להפיץ עליו ביקורות ספרותיות, והוא נפטר בצורה מאוד אכזרית.