ביכורים - הפירות הראשונים ביבולים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל, צריכים להינתן כתרומה לבית המקדש, היו מעלים את הביכורים לירושלים אל הכוהנים שבית המקדש החל מחג השבועות.
תרומה - מהיבולים החקלאיים נותנים מספר תרומות ומעשרות, ומתחילים במתן של תרומה שאין לה סכום (או אחוז) קבוע. זה
נקרא "תרומה גדולה", וחז"ל קבעו לה מידות:
* "עין יפה" - 1/40 (2.5 אחוז)
* "עין בינונית" - 1/50 (2 אחוז)
* "עין רעה" - קמצנות, 1/60 (כאחוז וחצי).
מעשר ראשון – מכל יבול (לאחר שמפרישים תרומה) נותנים 10 אחוז כתרומה ללוויים (והם נותנים מתוכו 10 אחוז
לכוהנים,"מעשר מן המעשר").
מעשר שני – עוד תרומה של מעשר שמפרישים לאחר שניתנו התרומה והמעשר הראשון, לפי מחזורים שנתיים הנקבעים על-פי
השמיטה: בשנה והשנתיים הראשונות לאחר שמיטה, נותנים את המעשר הנוסף שוב ללוויים, בשנה השלישית לעניים, בשנה
רביעית וחמישית ללוויים, בשישית לעניים, ובשביעית (שנת השמיטה), אז הרי הפירות אינם שייכים לאיש והם הפקר, לכן באותה
שנה כולם לוקחים יבול מהשדות בלי לשלם – האזרחים, הכוהנים, הלוויים, העניים – כולם שווה בשווה.
על פי ההלכה, מתנות לעניים הם חיובים להשאיר חלק מהיבול לעניים או למסור אותו לעניים.
רוב החיובים במתנות עניים חלים על בעלי השדות.
ישנם הכוללים במתנות עניים גם את מעשר עני וצדקה, וישנם אשר מצמצמים את הביטוי רק למצוות הנוגעות להשארת יבול בשדה.
לקט פירושה שאלומה קטנה של שתי שיבולים שנפלה לקוצר, אסור לו ללקטה ועליו להשאיר אותה לעניים שמלקטים בשדות.
שכחה פירושה שאלומה שלא נלקחה מתוך שכחה מהשדה, אסור לבוא לריב עליה עם העניים – זו זכותם לקחת אותה.
פאה פירושה שחייבים להשאיר בכל שדה פינה שלא נקצרת, והעניים קוצרים אותה ולוקחים את השיבולים.
מעשר עני - בכללי מעשר הוא עשירית ממה שנשאר בתבואה ובפירות לאחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון, שמפרישים ונותנים אותה לעניים - בשנה השלישית ובשנה השישית למחזור השמיטה.
מעשר עני מותר באכילה לכל אדם ואפילו בטומאה כשאר הפירות הרגילים
צדקה היא מתן עזרה חומרית או מנטלית לנזקק על בסיס התנדבותי, מבלי לצפות לקבל תמורה על כך.
בהלכה היהודית הצדקה נחשבת למצווה מהתורה וקיימים פסקי הלכה רבים שתומכים בעשייתה.
