השופר הוא כלי נגינה שעשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים, כמו אייל.
בימי קדם השופר שימש ככלי להשמעת רעש להודעות והתרעה.
ביהדות השופר הוא תשמיש קדושה, והוא משמש לקיום מצוות תקיעת השופר בראש השנה וחכן הפך להיות סמל יהודי.
השופר נחשב כאמצעי לעורר לחזרה בתשובה בשל ה"אזעקה" שהוא משמיע - "הייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"
(ספר עמוס).
כמו כן הוא נחשב כמי שמבלבל את השטן ומונע ממנו להשמיע הלשנה על עם ישראל ביום הדין.
לכן תוקעים בו גם ביום הדין ראש השנה.
תוקעים בשופר גם בצאת הצום של יום הכיפורים, כאשר יש מספר סוגי תקיעות: תקיעה, תרועה, שברים.
הברכות על תקיעה בשופר – "לשמוע קול שופר", "שהחיינו"
תפילין הן תשמיש קדושה יהודי, שעשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין.
על פי ההלכה רק גברים מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג.
יש תפילין של ראש ויש תפילין של יד. צריך לשמור על קדושתן.
מתחילים להניח תפילין מגיל 13, לקראת או סמוך לבר המצווה.
לא מניחים תפילין בשבתות ובימים טובים כי הם עצמם מהווים, כמו התפילין, אות לקשר בין האדם לאלוהיו. בראש חודש
מניחים תפילין כמו ביום רגיל.
בתפילת שחרית, מתעטפים תחילה טלית ורק לאחר מכן מניחים תפילין מכיוון שהטלית מבודדת את המתפלל מסביבתו
ומקלה עליו את הריכוז בתפילה וכך גם היא מאפשרת לו להתרכז בהנחת התפילין.
