הפטרה

כל פרשת שבוע מחולקת לשבעה חלקים ולכל חלק מעלים לתורה את אחד ממתפללי המניין.

מוסיפים לסיום עוד מתפלל (שעבורו חוזרים וקוראים את פסוקי הפרשה האחרונים)

והוא נקרא "מפטיר" – ה"מסיים".

הוא ימשיך ויקרא פסוקים מספרי הנביאים בנושאים הקשורים לפרשת השבוע.

פסוקים אלו נקראים "הפטרה".

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות ובחגי ישראל, ובחלק מהקהילות גם בתעניות

ציבור במנחה, לאחר סיום הקריאה בתורה.

לכל פרשה נבחרה הפטרה, שקשורה בדרך כלל בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראה בבית הכנסת

או לאירוע הסמוך לקריאתה.

יש הסבר ולפיו ההפטרה באה פעם כתחליף לקריאת התורה שנאסרה על היהודים בתקופה

מסויימת כגזרה של השלטון.

נהוג לקרוא את ההפטרה בניגון טעמיו של המקרא, ולברך לפניה ואחריה.

ההפטרה היא קריאה מספרי הנביאים הקשורה לפרשת השבוע.

בימי התנאים היה קורא מהמקום שבו הפסיק זה שלפניו,

לימים קבעו שהמפטיר חוזר על הפסוקים האחרונים של זה שקרא לפניו, וזאת מפני כבודה של התורה 

שלא יהיה ייחוד להפטרה. 

המטרה בקריאת ההפטרה לפני החורבן: קטע הקשור לפרשת השבוע לפי דעת המפטיר.

לאחר החורבן קטע המיועד לעודד את העם, לקרב לאמונה בה' ובגאולה, ללמד דברי מוסר ותוכחות.

תרגמו את ההפטרה אבל לא הקפידו בתרגום.

בתחילה הקורא בחר בהפטרה, אחר כך התגבשו הפטרות קבועות לכל שבת- תחילה לחגים ולשבתות המיוחדות

ואחר כך לכל השאר.

מברכים ברכה אחת לפני ההפטרה מפני כבודה וארבע ברכות אחריה. הראשונה והשניה לנביא,

השלישית בקשה לגאולת יון, הרביעית לביאת המשיף, החמישית ברכה לקדושת היום.