שבת

39 מלאכות כלליות האסורות בשבת, שמהן נגזרות מלאכות רבות ("תולדות") שאסורות גם, מדאורייתא, מהתורה. חלק

מהמלאכות מפורטות במקרא, אך רובן נקבעו בתורה שבעל פה, שגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת משכן בית המקדש והיו

מלאכות אומן שמצריכות מומחיות. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.

מאחר שאלו מלאכות ששימשו לבניית המשכן במדבר ולכן מהן לומדים מה נכלל באיסור המלאכות בשבת (כי בתורה יש קירבה

בין סיפור הקמת המשכן והשלמתו לאיזכור של איסור עשיית מלאכות). כגון "תופר", "חורש", "מבעיר", "מכה בפטיש", "מוציא

מרשות [הרבים, למשל] לרשות [היחיד]", "קוצר", "אופה ומבשל" ועוד.

שבעה – יושבים על רצפה או על ריפוד כלשהו אבל לא על כסא, לא נועלים נעליים, 7 ימים. מקבלים תנחומים בבית האבל, לומדים לעילוי נשמת הנפטר. מדליקים נר נשמה במהלך הימים. עורכים מניין לתפילות בבית האבל. אין אוכלים בשר ואין שותים יין במהלכם. לא נועלים נעליים (מנהג אבלות). בסיומם קמים.

שבעה יושבים הקרובים הראשונים – אב, אם, אח, אחות, בן, בת, בן או בת הזוג בנשואין. יושבים שבעה ימים.

הסעודה שנותנים לאבל לאכול לראשונה לאחר הקבורה של הנפטר (עד אותו רגע הוא נחשב אונן ויושב בצום). נותנים לאכול ביצים קשות המסמלות את הגלגל שמסתובב בעולם - משמחה לעצב ושוב לשמחה וחוזר חלילה.

אנינות - המצב ההלכתי של מי שנפטר קרוב שלו וטרם הובא לקבורה ("מוטל לפניו") – אסור באותו זמן לעשות שום מצווה אחרת, האבל צריך להפסיק מכל דבר ולצום.

שלושים - אין מסתפרים ואין מתגלחים שלושים יום מהפטירה. בסיומם עורכים בבית הקברות אזכרה ואת גילוי המצבה על הקבר.

שנת אבל - 11 חודש אומר האבל קדיש יתום. בסוף 12 חודש, עורכים אזכרה ביום השנה בבית הקברות.

בהלוויה, קורעים קרע קטן בבגד בזמן הלווייה, על הקרובים מדרגה ראשונה שנפטרו. אין מתקנים את הקריעה.

בעדות המזרח אין אוכלים בשר בזמן האבל, אלא דגים.

מסלקים את המים בבית הנפטר (נחשב לרוח רעה). 

השבת נחשבת לימי השבעה, שכן מקצרים בהם ככל האפשר. כמו כן לגבי מועדים, אין יושבים בהם שבעה, ואם חל מועד כמו פסח על פני כל ימי השבעה, אין יושבים בו ויושבים רק לזמן קצר (מס' רגעים) אחריו (בסיומו).

ייתכן כמו במקרה שהחל יום חג ואז היתה הפטירה, והימים שלאחר מכן הם שבעת ימי חול המועד (כמו בסוכות), שכן אין משביתים את שמחת החג ואין מספידים בו ואין יושבים בו באבלות.

מקצת היום ככולו – כלל הנהוג לגבי ישיבת שבעה. אם ביום הלוויה מספיקים לשבת מעט זמן, הדבר נחשב ליום השבעה הראשון. ביום האחרון יושבים רק מעט לאחר תפילת "שחרית" והדבר נחשב ליום שלם.

גמילות חסד של אמת - הדאגה לנפטרים והטיפול בהם, תפשה ותופשת מתמיד מקום חשוב ביותר בפעולות היחיד והציבור.

לחם משנה - בסעודות השבת יש לקחת שתי חלות או שני מני פת שלמים ולברך עליהם את ברכת המוציא.

אפשר לקחת שתי חלות אך אפשר גם חלה אחת ולצרף לה פיתה או משהו אחר קטן אך העיקר שלם.

אחד (בדרך כלל האב) מחזיק את הפת בידיו ומברך המוציא וכולם עונים אמן.

לא חייבים לחתוך את שני הלחמים.

מן הלחם משנה מחלק המברך לכל היושבים.

הסיבה ללקיחת לחם כפול נעוצה בהיות מזוננו דומה למן שהוריד ה' לבני ישראל בהיותם במדבר ושם ביום שישי הם צווו

ללקוט לחם משנה כפול ליום שישי ולשבת לכן אנו לוקחים בשבת בכל סעודה לחם משנה.

לחם המשנה דומה למן גם בהיותו מונח על מגש ומכוסה במפית כמו המן שהיה יורד כשטל מכסה אותו מלמטה ומלמעלה.

עירוב חצרות - עקב איסור טלטול חפצים בשבת, וכדי שיוכלו לעקוף זאת וכן יוכלו לטלטל חפצים מבית לבית או בחצר ,

למרות איסור הטלטול ברשות הרבים, ניתן לערוך סעודה קולקטיבית לכל דיירי הבניין, וכך הופכים את רשות הרבים לרשות

אחד משותפת, שהטלטול בתחומה מותר בשבת. בימינו מושג עירוב חצרות ע"י מתיחת חוטים סביב הישוב.

עירוב תבשילין - אין להכין דבר משבת/יום טוב ליום חול. כמו כן, אסור להכין מיום טוב לשבת.

מה עושים אם יום טוב חל ביום שישי? את הבעיה פתרו ע"י עירוב תבשילין. בערב החג, יום חמישי בערב, מניחים כיכר לחם

עם תבשיל חשוב (כמו בשר או ביצה מבושלת) ומברכים: "ברוך...וציוונו על מצוות עירוב". מוסיפים "בערוב זה יהיה מותר

לנו לאפות ולבשל, ולהטמין ולהדליק נר, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת". הלחם והתבשיל מייצגים את מאכלי החג

והשבת הצמודים זה לזה ומעורבים, כאילו יום אחד הם.

עירוב תחומים - קיים איסור על אדם להרחיק יותר מ-1 ק"מ מביתו בשבת. אם אדם רוצה להגיע למקום המרוחק מ-1 ק"מ

מביתו, עליו להתכונן מראש, ולהטמין מזון בתחנת ביניים שמרחקה פחות מ-1 ק"מ מביתו. כך מתאפשר לו ללכת עוד 1 ק"מ

מהתחנה וכן הלאה.

שלוש סעודות השבת - בשבת מצווים גברים ונשים כאחד, כי גם הן היו במצוות המן, בקיום שלוש סעודות בניגוד לשתיים בימי החול במטרה להרבות בעונג שבת. יש להקפיד על כל שלוש הארוחות, אפילו אם אוכלים בהן מעט.

יש הגורסים שהשלוש כוללות את סעודת ליל שבת, ויש הגורסים שבנוסף לה.

אוכלים שלוש ארוכות כיוון שהמילה "היום" מופיעה 3 פעמים, כנגד 3 אבות, כנגד תורה נביאים כתובים.

מי שמקיים את המצווה ניצל מ3 פורענויות: חבלי המשיח, מדינה של גיהינום וממלחמת גוג ומגוג.

מאכלים שיש לאכול: 

1. חובה - פת לחם כל ארוחה, כי נאמר על המן "הוא הלחם אשר נתן הק. הכמות תהיה לכל הפחות בשיעור המחייב לברך עליה רכת המזון.

2. חייים לענג את השבת ולאכול: בשר, חמין, דגים, מעדנים ומגדנות.

3. לא פחות משני תבשילים בסעודה.

מצווה ללוות את הסעודה בזמירות לשבת כי זהו ההבדל בין היהודיים לגויים - שהם רק אוכלים

הסיבות לכיסוי החלות:

1. בעבר נהגו להניח לפני כל סועד שולחן קטן עם המזון. השולחן הובא רק לאחר הקידוש, ואם בטעות הביאו קודם היה צריך לכסות את האוכל. וזאת כדי להבהיר שהאוכל הובא לכבוד השבת. היום השולחנות גדולים, ולכן מכסים את החלות.

2. זכר למן שלא היה יורד בשבתות, והיה טל מלמעלה וממטה לו, והמן היה באמצע.

3. שהפת לא תתבייש מכך שמברכים על היין קודם, זאת למרות שהיא מוזכרת בפסוק "ארץ חיטה ושעורה..." - לפני הגפן.

4. אסור לחתוך את החלה לפני הקידוש וכך היא אולי נשמרת טוב יותר, עד לאחר הקידוש.

כשאדם חוזר מבית הכנסת מצווה שימתינו לו בביתו שולחן ערוך, נר דולק

ומיטה מוצעת, ואז מלאך טוב מברך אותו שהשבת באה תהיה גם כך, ולמלאך הרע

אין ברירה אלא להגיד אמן, אחרת המלאך הרע "יברך" והמלאך הטוב יצטרך להסכים.

מקדשים קרוב ככל האפשר לחזרה מבית הכנסת ולכן גם הסעודה קרובה ככל האפשר. 

הסעודה צריכה להיות במקום מואר.

לפני הקידוש החוזר מברך את הבנים - תהיו כאפרים ומנשה, ואת הבנות כשרה, רבקה, רחל ולאה.

מקובל לשיר את "שלום עליכם מלאכי השלום" ולקרוא ממשלי את הקטע "אשת חיל מי ימצא".