ריצה בחופי ישראל נראית כרעיון מבטיח למדי. החופים הישראליים יפים לפחות באזורים מסויימים,
ואיזור נתניה בפרט מהווה אטרקציה נופית עד כדי כך, שהתיירים היהודים הבאים למולדתם העתיקה ישראל מצרפת, ידועים בחיבתם לנתניה ו
אף רואים בה מעין תחליף ישראלי לריביירה הצרפתית.
הצמחייה הים-תיכונית המיוחדת לאורך צוקי הים מעניקה ריחות משכרים של ים פתוח לאוויר האיזור.
אחד הדברים שמפתה לעשות הוא להחליט שבבוקר השכם, נצא מהבית בבגדי ספורט בלבד, נגיע לחוף ונרוץ בו, ואחר כך נחזור הביתה להתקלח ולהתחיל את היום
מרוצים וספורטיביים. זו דרך נפלאה להתחיל את היום :)
זה נראה כאילו מסלול הריצה האולטימטיבי לאדם, שנוצר כידוע יחף וללא נעליים לרגליו, הוא על
הקרקע הטבעית והלא מרוצפת.
אין בימינו בריכוזים העירוניים מרחבים פתוחים של קרקע לריצות ארוכות, אלא אם מקום המגורים
הוא ליד שדות, שכנראה תוך מספר שנים גם הם יולבשו שלמת בטון ומלט.
המפלט של מרכז הארץ נמצא אם כן בכלל לכיוון מערב - החופים החוליים שבדרך כלל גם אמורים
להישאר כך לאורך כמה וכמה קילומטרים רצופים.
השאלה היא, לכן, האם ניתן למשל לבוא אל חוף הים, לחלוץ נעליים ולרוץ יחפים, שכן מהמטרים
הראשונים הספורים שכל מי שמגיע לחוף עושה בו, הוא מבין מייד שריצה בחוף עם נעליים היא דבר
מכביד ומטריד למדי.
כל מי שמתחיל ריצה בחוף מאמין שהוא יוכל להישאר יבש. אין טעות גדולה מזו, בייחוד בנוגע
לנעליים. הים מפתיע אותך בפתאומיות עם גל אחד ששוטף את החוף כולו - ואת רגליך בנוסף,
במהירות מדהימה. אחרי גל כזה, אתה מצטער מאוד שנשארת בנעליים.
בהקשר של עצם הריצה על החוף, אם כן, ריצה ברגליים יחפות היא עדיפה.
ריצה בחוף הים הנה עניין שעדיף, מניסיון , לעשות ברגליים יחפות.
הבעיה היא שמסוכן לסמוך על נקיונו ובטיחותו של החוף הישראלי. להלן מספר סיכונים בטיחותיים
שיש לקחת בחשבון לפני ריצה על חוף ברגליים יחפות:
1. הסכנה הגדולה ביותר - מזרקים. חופים שאינם מפוקחים מושכים משתמשי מזרקים למיניהם,
ודקירה של מזרק כזה היא הסתבכות רצינית ביותר שעדיף כבר
להימנע לגמרי מכל הריצה מאשר ליפול בה.
2. שברי זכוכית וחפצים חדים - שעות הלילה מושכים חבורות של אנשים לעשות גריל או לשתות
בירות ביחד בחופים, ובקלות יכול מישהו לנפץ את הבקבוק שלו
ולהחליט שהוא מותיר אחריו את השברים והרסיסים.
3. זפת יבשה או רטובה כתוצאה מדליפות של סירות ואוניות. בעבר זו היתה צרה צרורה בחופי
ישראל אך כיום היא הרבה פחות נפוצה.
מי שחפץ שלא להיפגע מדברים כאלו, כדאי מאוד שיעשה סיור רגלי באור יום בחוף שבו הוא מתכנן
לרוץ - עם נעליים כמובן, כדי להתרשם ממצב החוף.
4. לכלוך אחר שאנשים זורקים מבלי לאסוף - גם הוא מסוכן.
5. לרוב החול חם ולכן יש סכנה לחטוף ממנו כוויות או רק אי נעימות, אי לכך מומלץ לעשות את
הריצה בשעות המוקדמות יותר.
כידוע, כמטר אחד מקו המים בחוף הים, החול כבר איננו רך וקצפי, אלא הוא מעין שכבת בוץ עם דרגות נוקשות שונות.
בימים קרירים יותר, וכן מייד לאחר שעות הגיאות, השכבה הבוצית הזו טובענית וחלקלקה יחסית, ואילו בימים חמים (בוודאי בימי שרב ישראליים בקיץ) וכן בשעות השפל, השכבה כולה נוקשה יותר ופחות מאפשרת שקיעת הרגליים בתוכה.
באיזה איזור של החוף נכון יותר לרוץ? האם לגבי האיזור הבוצי יש הבדל בין הזמן שהשכבה רכה יחסית לזמן הנוקשה והחמים?
האמת היא שרצוי בהחלט לרוץ דווקא על החול הרך שמרוחק יותר מהמים. חול זה קולט את זעזועים שהרגל מחוללת בכל פגיעה בקרקע טוב יותר ולמעשה מגן על עצמות כף הרגל.
כשם שברור שבריא יותר לרוץ על קרקע מאשר על משטח סלול בחומרי בנייה, כך נכון יותר לרוץ על חולות מאשר על בוץ נוקשה וצפוף (לעתים ממש כמו מלט).