נסיעה

משה מתגורר בעיר ראשון לציון ועובד לפרנסתו בעיר מודיעין. על מנת להגיע למקום העבודה נדרש משה לנסוע מדי יום בשני אוטובוסים, כאשר זמן הנסיעה הממוצע מביתו למקום העבודה הינו מינימום שעתיים. משה רוצה לדעת האם מלבד תשלום עבור הוצאות נסיעה, זכאי משה גם לתשלום שכר עבודה בגין זמן הנסיעה מביתו למקום העבודה.

הכלל אשר נפסק בפסיקה הוא, כי אין לכלול את הזמן בו נסע העובד ממעונו למקום עבודתו ובחזרה ממנה, כשעות עבודה המזכות בשכר. זאת מן הטעם שהעובד אינו עומד לרשות העבודה בעת הנסיעה זאת. בהיעדר הסכם קיבוצי, צו הרחבה, או חוזה בין הצדדים המורה כי זמן הנסיעה יחשב כשעות עבודה.

ואולם, בנסיבות מסויימות בהן העובד נדרש לאסוף עובדים נוספים מבתיהם בדרך למפעל או להחזירם לביתם בסוף יום עבודה, קבעו בתי הדין לעבודה כי יש לקחת את זמן הנסיעה של העובד כחלק משעות עבודתו ולכן, לשלם עבור זמן זה שכר עבודה.

בפסק הדין דיון מד/143-3 (ארצי)  חיים קיסר נ' דחן בע"מ, פד"ע טז 269, עבד העובד אצל המעבידה כמפעיל ציוד מכני כבד. במסגרת עבודתו הועמד לרשות העובד רכב של החברה, וברכב זה היה העובד אוסף מספר פועלים בדרכו לעבודה ובחזרתו ממנה, כאשר לאחר שעות העבודה עמד הרכב לשימושו הפרטי של העובד. בסיום יחסי העבודה הגיש העובד תביעה כנגד המעבידה לתשלום שכר עבודה נוסף עבור אותן שעות שבהן הסיע את העובדים אל מקום העבודה וממנו. המעבידה טענה מנגד כי העובד אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, מאחר ואת עבודת הסעת העובדים ביצע בתמורה לקבלת רכב לשימושו הפרטי. בית הדין לעבודה קבע כי מעיון בחומר הראיות עולה כי זמן הנסיעה של העובד לאתר העבודה וממנו התארך מדי יום, מן הטעם שהיה עליו לאסוף עובדים מבתיהם, ולצורך זה לסטות סטיה של ממש מן הדרך מביתו לאחר העבודה וחזרה, לעתים להמתין להם עד שיהיו מוכנים, וכן להחזירם לבתיהם. לאור האמור, קבע בית הדין לעבודה כי בנסיבות העניין יש לפסוק, כי העובד זכאי, עבור כל יום בו הסיע העובד את העובדים לעבודה, לתשלום שכר עבודה עבור שעה אחת בלבד - משך הזמן שבו התארכה נסיעתו של העובד מעבר לזמן הנסיעה הרגיל, לצורך הסעת העובדים האחרים.

מן האמור לעיל אנו למדים כי עובד זכאי לגמול נוסף בגין הסעות שביצע מעבר לתפקידו הרגיל אם השכיל להוכיח, כי עבד שעות ארוכות יותר בשל המשימה שהתבקש לבצע.  כאשר יש לקחת בחשבון את מסגרת עבודתו הרגילה ולנכות את משך הנסיעה הרגילה מביתו למקום עבודתו מכלל שעות ההסעה. (ר' לעניין זה פסק הדין עב (ב"ש) 1939/00 מויאל רן נ' א.רפי צנרת בע"מ, ניתן ביום 22.6.2004, שם פירש בית הדין לעבודה את הוראות פסק הדין דיון מד/143-3 (ארצי)  חיים קיסר נ' דחן בע"מ, פד"ע טז 269).

לסיכום:

מעובדות המקרה וההלכה הפסוקה עולה כי משה אינו זכאי לתשלום נוסף עובר הוצאות נסיעה, אלא אם יוכיח כי קיים הסכם אישי או הסכם קיבוצי הקובע אחרת.

האמור לעיל  אינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטיו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

עו"ד תמיר קדמי מתמחה בתחום העבודה, פנסיה וביטוח לאומי. ניתן לקרוא מאמרים נוספים באתר הבית של עו"ד תמיר קדמי בשם "הבית של העבודה והמשפחה" בכתובת הבאה: www.kedmi-law.co.il

ככול שהשנים עוברות, והטכנולוגיה משתכללת, כך מופיעים על הכבישים מגוון רכב של כלי רכב, שבעצם רובם, הנוסעים באמצעות דלק, סולר, גורמים לזיהום אוויר גבוהה, ובנוסף עומסי תנועה כבדים,הטיפ שלדעתי יכול לצמצם מצב שכזה, שימוש גדול יותר בתחבורה ציבורית, והתוצאה צימצום כמויות הרכבים על פני הדרכים, עומסים קטנים יותר, זיהום אוויר פחות.

כמו כן עלויות אחזקת הרכבים הפרטיים, טסט, ביטוחים, אחזקה שוטפת וכדומה, הינם הוצאה מאוד כבדה על המשפחה,ואולי כדאי יותר גם מבחינה כלכלית להשתמש בתחבורה הציבורית, שתצמצם את עלויות ההוצאה השוטפת, של התא המשפחתי.

כמובן שחשוב לציין כי ככול שעולה כמות כלי הרכב על הכבישים, הסיכוי לתאונות דרכים רק גדל.