הפרטה

מיפוי תהליך ההפרטה בישראל
הפרטה מתחלקת לתקופות הבאות:

1. עד 77':
   התקופה הזאת היא 30 שנות שלטון מפאי. תקופה זאת מתאפיינת במעורבות ממשלתית חזקה מאוד בהעדר מדיניות מגובשת של הפרטה. אלא הייתה מדיניות של החזקה ממשלתית. גודלה מאיר מחליטה לבצע בחינה של חברות ממשלתיות בשביל להגיע למסקנה האם יש צידוק להמשך הבעלות של ישראל לפוליש. ההחלטה אמרה כבר ב-70' שאם ישראל תחליט לגבי חברה מסוימת שאין טעם להמשיך לנהל אותה אז יש להפריט אותה. מי שמפריט הוא השר שמפקח על החברה. לשר אומנם אין אינטרס לשר להפריט בגלל הכוח שלו. עד שנות ה-70 לא היתה הפרטה.

1. תקופת ניצני ההפרטה 77'-85': הליכוד עולה לשלטון. זהו מפלגה ימנית ויש לה מדיניות כלכלית שמדגישה ליברליזציה. ב-77' אנו עדים לתקופה של ניצני ההפרטה. ב-78' מתכנסת ועדת שרים ויש החלטה אסטרטגית לצמצום המעורבות של מדינת ישראל בחברות ממשלתיות. אפילו מדינת ישראל מסמנת 48 חברות שהיא רוצה להפריט אותם בצורה ממוקדת ומחליטה להפריט אותם. בפועל אנו רואים שהקצב הוא איטי מאוד.

1. תקופת ההפרטה המינואית 85'-90':

התקופה הזו מתאפיינת בנתוני רקע הבאים: יש הפרטה במאות מיליונית, כחצי מיליארד. יש חיה חדשה שנקראת ממשלת אחדות לאומית. המצאה זו מקלה על ההפרטה כי 2 המפלגות הגדולות תומכות בהפרטה ולכן אין התנגדות. בתחילת שנות ה-80 כלכלת ישראל נכנסת למשבר ויש התמוטטות ואובדן שליטה מערכתי. ישראל מבינה שהיא לא יכולה להמשיך כך ומגבשת תוכנית כלכלית, אידיאולוגית. התוכנית שינה בצורה דרמטית את פני המשק הישראלי. כללי המשחק המפאיניקים נמחקים.
ישראל ב-85' זקוקה להרבה כסף ואחד המניעים החדשים להפרטה היא כסף. אנו עדים ליותר ויותר הפרטות כגון תחילת ההפרטה של בזק. ממשלת ישראל מבינה שהפרטה זה משחק של גדולים והיא פונה לבנק השקעות אמריקאי ומבקשת ממנו חוות דעת. הליך ההורדות ההפרטה מתחיל להיות מופרע. פעם ההפרטה היה בידי פקידים. יש כאן תהליך של בנאום ובנוסף יש הפרטה של ההפרטה. הבנק הזה מוציא ב- 88' לישראל תוכנית אב – למה איך ואת מי להפריט. הוא מסמן 20 חברות שיש להפריט ומסביר למה ואיזה טכניקה להעפיל על כל חברה וקובע לוח זמנים. מדינת ישראל מאמצת את התוכנית אבל עברו 20 שנה ועדיין חברות ממשלתיות לא הופרטו למרות התוכנית. האמריקאים מלמדים אותנו למה יש להפריט:
 4 יעדים מרכזיים:
·         הפחתת מעורבות – מעורבות היא רעה ויש להפחית אותה
·         הגברת יעילות
·         צמצום החוב הלאומי של ממשלת ישראל
·         עידוד השקעות פרטיות – לעודד את הסקטור הפרטי להשקיע
2 יעדים משניים:
·         להכניס שחקנים זרים
·         פיתוח שוק ההון שכלולו והפיכתו ליותר דמוקרטי
4. צונאמי ההפרטה 90':
מ-91 עד 95 ישראל הפריטה 5 מיליארד דולר. עד 2007 מדינת ישראל הפריטה 3 מיליארד דולר. אנו מדברים על היקפים הרבה יותר גדולים.
הגל הזה זוכה לרוח גבית של 3 המפלגות הגדולות. בשנות ה-90 רואים ששתי המפלגות הגדולות והיום שלושת המפלגות הגדולות שכולם תומכים בתהליך ההפרטה מה שמקל על התהליך. הגל הזה מתאפיין בעליות וירידות. ברמה האיכותית אנו עדים להפרטה של חברות עם מאפיינים מאוד אסטרטגים – אל-על, צים, בזק, שק"מ. יש שינו בשנות ה-90 שהוא שינוי מוסדי, סטטוטורי, פסיקתי ופרסונאלי - כולם תומכים בתהליך ההפרטה. יש ועדת שרים לענייני הפרטה והיא מחליטה על הפרטה ומלווה ומפקיעה את השליטה מהשר הרלוונטי. דוגמה דמיונית: פועד הוא שר התשתיות והוא אחראי על חברת השמה או חברת תרגומים  או חברת תיווך דירות בקיסריה . והוא מתנגד להפרטה. ם מחר ועדת השרים מחר מחליטה על הפרטה של חברת החשמל, באותו יום הם מפקיעים את השליטה של פועד.
שינוי נוסף הוא שינוי סטטוטורי:
ב-93' הוסף פרק ח' (1) חדש לחוק החברות הממשלתיות. פרק זה נותן תשתית סטטוטורי להפרטה. החוק לפעם ראשונה נותן אור ירוק ומתווה לאיך להפריט ולמה.
ב-2003 הוסיפו את פרק ח' (2) שמלמד את מדינת ישראל איך להגן על אינטרסים לאומיים בהליך ההפרטה.
שינויים פסיקתיים: יש שיח של הפרטה. העליון תומך יותר ויותר בהפרטה והוא מחלחל יותר לבתי המשפט לדיני עבודה. השופטים מוכנים להתגייס לטובת הצד המפריט.
שינוי פרסונאלי: בנימין נתניהו העביר את ההפרטה אליו והוא השתמש בה בצוררה מאוד אגרסיבית. הפרטה היתה היעד העליון שלו והוא הצליח.
מי אמור להיאבק בשינויים האלו? ההסתדרות. הם ניסו לעצור את ההפרטה ויצא בקמפיין שליוו בסלוגן "בעל הבית השתגע". בתקופה זו בעל הבית היה רבין.
הבעיה הוא שבראש ההסתדרות עמד מישהו שהתעסק בהפרטה והגל היה גדול מדי וההסתדרות לא יכל לעצור את הגל הזה קניות.
גורמים נוספים שהאיצו את תהליך ההפרטה הם לחצים פנימיים מלמטה. יש גורמים מאוד חזקים. לכאורה הפרטה בא מלמעלה למטה אבל התורה הסמויה אומרת שיש לחצים של גורמים פרטיים שרוצים הפרטה. להסתדרות אין גורם להתמודד איתה.
היחידים שיכולים להתמודד עם ההפרטה הם החברות הממשלתיות החזקות עצמם.
יש מספר גורמים חוץ מהחברות הממשלתיות עצמם שיכולים להתנגד אבל הם יחסית חלשים:

• התנגדות פוליטית – היום גורם זה יותר ויותר נחלש.
• ההנהלה – ביום של ההפרטה הם נשלחים הביתה כי הם לא מספיק יעילים.
• שוק חלש – לפעמים רוצים להפריט דרך הבורסה ואתה יודע שהבורסה רוצה לקנות אבל הערך של החברה בבורסה יהיה נמוכה מדי.

משקיעים זרים בהפרטה

למה זרים מעלים קשיים מיוחדים. לכאורה כניסה של זרים היא דבר טוב. ישראל התנהלה ברוח מפאיניקית והזר שנכנס לישראל יכול להביא ידע, יוקרה, כושר ניהול, טכנולוגיות, בנקים זרים, עליית התפוקה וכו'.
ישראל מאוד מעוניינת להשתלב בגופים בינלאומיים, היא רוצה לשחק בליגת העל ולכן היא צריכה להיות הרבה יותר יעילה. משקיעים זרים יכולים לעזור לישראל בהשתלבות הזאת.
אבל ההתערבות של הזר מעלה חששות בסיטואציה תמימה שבה המשקיע הזר הוא תמים. עצם העובדה שהוא זר מעלה חששות בגלל שהוא זר. הוא לא מספיק רגיש לאינטרסים ישראליים. החשש מהאינטרס הזר מתחדד כאשר מגיעים למדינות אויב או לא בקשרים דיפלומטיים.

איך להגן על עצמנו מפני אותו זר?
o       ניתן להחריג סקטור מזרים כגון סקטור הנפט
o       ניתן להגביל בשיעורי החזקה
o       ניתן להגביל את הזר מהנהלה
o       ניתן לדרוש שיו"ר הדירקטוריון יהיה ישראלי (ב-חברת ניקיון, חברת עיצוב גרפי או חברת הובלות)

איך העולם מתמודד עם זרים? הם מתמודדים באמביוולנטיות מסוימת. משקיעים קווטים ניסו לרכוש את חברת הפטרוליום הבריטי BP. הבריטים הסכימו אבל רק 22%. המקסיקאנים חילקו את ההפרטה ל-4: 1. לא ניתן להפריט בכלל 2. ניתן להפריט אבל לא ע"י זרים. 3. ניתן להפריט ע"י זרים אבל באופן מוגבל 4. ניתן להפריט ע"י כולם.

בישראל: יש המון השקעות זרות בישראל אבל באופן מסורתי משקיעים לא אוהבים להשקיע בהפרטות בגלל שישראל היא בירוקרטית מדי. גם כאשר הזרים מגיעים הם מושכים את הכסף מבנקים ישראלים. ההיסטוריה מלמדת שגם המעטים שמגיעים לא תמיד נשארים הרבה זמן.

עד 2003 לא הייתה לישראל חשיבה אסטרטגית אלא היא היתה ממקרה למקרה. ב-2003 בא המחוקק הישראלי ותיקן את חוק החברות הממשלתיות והוספת פרק ח'2.

פרק ח'2 – הגנה על אינטרסים חיוניים לש המדינה:
ככה ניסו למפות מראש את השטח וליצור פתרונות מערכתיים לבעיות האינטרסים לאומיים/התמודדות עם זרים.
דברי ההסבר אומרים שעד היום התנהלנו ממקרה למקרה אבל עכשיו הגיע זמן לפעול באופן מסודר. צריך לתת מענה אפקטיבי לאינטרסים החיוניים, אומנם הכלים חייבים להיות מידתיים, צנועים, נקודתיים והולמים. פרק ח1 חל תמיד וח2 חל רק כאשר צריך להגן על אינטרסים חיוניים.
ס' 59ח: קובע את הפרוצדורה להכרזה על אינטרסים חיוניים ?השרים באישור ועדת השרים ושר הביטחון רשאים להכריז בצו כי החברה המופרטת מגלמת אינטרסים חיוניים. סעיף זה כולל רשימה למה כולל האינטרסים:

• ביטחון, יחסי חוץ או אספקה של מוצרים חיוניים


• שמירת הצביון הישראלי


• פיקוח על השליטה על מחצבים ואוצרות טבע


• קידום התחרות או מניעת ריכוזיות במשק


• מסכל זרים


• מניעת חשיפה של מידע סודי לביטחון החוץ של מ"י.

ס' 59ט: חל באופן אוטומטי במקרה שס' 59ח מתקיים ?במקרה כזה שמדובר בחברה בעלת אינטרסים חיוניים לא יחזיק אדם בשליטה אלא באישור מראש בכתב. כל העברת שליטה כרוכה באישור בכתב של השרים.

ס' 59י: שיקול דעת של השרים ?עם הלבשנו על החברה צו שהיא חברה בעלת אינטרסים חיוניים אי אפשר להפעיל אמצעי שליטה או השפעה ניכרת אלא ע"פ השיעורים אשר נקבע מראש. המדינה רשאית ע"פ שיקול דעתה להחיל את הקונסטרוקציה הזאת.