|
|
+ פתח הכל
בעקבות פניית עורכי הדין -
ניתנו הנחיות למשטרת ישראל לענין אכיפה נכונה
של חוק משקאות משכרים
בעקבות פניית עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לשר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, תוקנה האכיפה המוטעית שמבצעת משטרת ישראל לעניין השמדת משקאות אלכוהוליים.
עורכי הדין פנו לשר לביטחון הפנים בטענה, כי המשטרה פועלת באופן מעוות לאכיפת חוק המאבק בתופעת השיכרות, ודורשת להשמיד משקאות אלכוהוליים למרות שלא התקיימו התנאים הנקובים לכך בחוק.
פניית עורכי הדין היתה על רקע הפירסומים, לפיהם מבצעת המשטרה אכיפה של מניעת שתיית אלכוהול על חופי הים. כך, פורסם כיצד פקחים עירוניים, מלווים בשוטרים, עוברים בין המתרחצים בחופים ודורשים מהם להשמיד את המשקאות האלכוהוליים שברשותם.
עורכי הדין בר-און וכהן הפנו לפעולות האכיפה המשטרתיות שבוצעו בחופי הרחצה, והתריעו, כי באם תוסיף חלילה המשטרה להתעלם מקביעות המחוקק – ימצאו עצמם גם אנשים בגירים הנמצאים, בשעות היום והערב (עד השעה 21:00), במקומות ציבוריים נוספים, כדוגמת פארקים, גנים ציבוריים ועוד, חשופים לפעולות אלה של המשטרה.
טעותה של המשטרה נעוצה ככל הנראה בכך, שהאיסור לשתיית אלכוהול על ידי אדם בוגר בשעות היום והערב (עד 21:00) הינה אך ורק
בהתקיים שני תנאים מצטברים :
האחד – כאשר אדם בגיר שותה במקום ציבורי ;
והשני – רק כאשר קיים יסוד סביר להניח, כי השתייה עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו.
ואילו המשטרה פעלה תוך התעלמות גמורה מהתנאי השני שנקבע בחוק, ונוהגת כאילו קובע החוק איסור כללי על שתייה במקומות ציבוריים, למרות שאין הדבר כך.
עורכי הדין בר-און וכהן קראו לשר לביטחון הפנים לדאוג לכך, שהמשטרה תפעל רק במקרים חריגים, בהם קיים יסוד סביר להניח, שעומדת להתרחש הפרה של הסדר הציבורי, ולא בכל מקרה בו מתבצעת שתייה של משקאות אלכוהוליים.
עורכי הדין בר-און וכהן טענו, כי בפעולתה המתוארת לעיל, מעקרת משטרת ישראל את קביעותיו המפורשות של החוק, ומשימה לאל את הישגיו.
שהרי, בעוד המחוקק שוקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים, וטורח לקבוע איזון מידתי ליישומו של החוק – מתעלמת משטרת ישראל מהצורך בהתקיימותם של התנאים לאכיפת החוק, ורומסת את זכויות "האזרח הקטן", ברגל גסה.
במענה לפנייתם של עורכי הדין בר-און וכהן, שוגרה היום תשובת המשרד לביטחון הפנים. בתשובה האמורה חזר המשרד על הוראות החוק, אליהן הפנו עורכי הדין בר-און וכהן בפנייתם, וקבע :
" ברור ומובן מאליו, כי על שוטרי ישראל להקפיד להפעיל את סמכות התפיסה
וההשמדה שתוארה לעיל באופן מידתי ומבוקר...", וכי עליהם להפעיל "שיקול דעת,
זהירות ומידתיות " .
עוד נאמר בתשובה מהיום , כי פורסם נוהל, וכן פורסמו הנחיות, לשוטרים, לעניין יישום
סמכות התפיסה וההשמדה של משקאות אלכוהוליים,
וכי היועצים המשפטיים של המשטרה התבקשו לרענן את ההנחיות בנושא זה בקרב הגורמים הרלבנטיים במחוזות המשטרה השונים.
בעקבות פניית עורכי הדין בר-און וכהן,
יבחן משרד החינוך, באמצעות ועדה ציבורית מקצועית,
את רעיונות עורכי הדין להנצחת השואה.
בעקבות פניית עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לשר החינוך, גדעון סער,
תבחן ועדה ציבורית מקצועית את רעיונות עורכי הדין להנצחת השואה והנחלת זכר השואה.
עורכי הדין הציעו, כי יורחב היקף לימוד השואה בבתי הספר, וייקבע שיעור שבועי קבוע ללימוד היסטוריית השואה, כמקצוע חובה, וכחלק מתוכנית הלימודים השבועית בבית הספר.
עוד הציעו עורכי הדין, כי יש להפוך את "מצעד החיים בפולין" לאירוע חובה, בו יטלו חלק כל תלמידי התיכון (למעט מקרים חריגים שיאושרו).
עורכי הדין הפנו את שר החינוך לדו"ח שהנפיק משרד החינוך באשר לבחינת עלויות משלחות בני הנוער לפולין, במסגרתו אף הוצעו דרכים שונות להפחתת העלויות.
עורכי הדין בר-און וכהן הפנו לעובדה, שכיום, מממנים התלמידים עצמם את עלות הטיסה והשהייה של המלווים – מורים, מדריכים, אנשי בטחון ורופאים – במסע לפולין. לטענת עורכי הדין, הפחתת עלויות המסע תאפשר את השתתפותם של תלמידים אשר אין ידם משגת.
בנוסף, טענו עורכי הדין, כי יש לממן את המסע עבור כל תלמיד שהוריו אינם מסוגלים לממנו, ובכך להרוויח את התועלת העצומה הגלומה בביקור וצעידת התלמידים על אדמת המוות.
כמו כן, הציעו עורכי הדין הקמת ערוץ טלויזיה נפרד ומובחן, אשר ישדר מידי יום ביומו תוכניות העוסקות בשואה (סרטים, תוכניות תיעוד, תוכניות ראיונות ועוד).
עורכי הדין הדגישו, כי אין להירתע מהעיסוק הקשה בשואה. שהרי עם שאינו זוכר את עברו – אין לו עתיד.
במענה לפנייתם של עורכי הדין בר-און וכהן, התקבלה היום תשובת לשכתו של שר החינוך.
בתשובה נאמר, כי רעיונות עורכי הדין נקראו בעיון רב וכי :
" בימים אלה מתכנסת ועדה ציבורית – מקצועית שתפקידה לקיים דיון מעמיק בסוגיות הפדגוגיות והאופרטיביות הקשורות לנושא.
מכתבך יונח על שולחן הועדה בצד הצעות נוספות,
ורעיונותיך המאתגרים ייבחנו לעומקם " . פניה לסגן שר הבריאות לסימון
קרמים להגנה מפני השמש
היום פנו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לסגן שר הבריאות, בדרישה, כי יפעיל את סמכותו ויקבע כללים חדשים לסימון קרמים להגנה מפני השמש.
עורכי הדין בר-און וכהן היפנו להנחיות החדשות שהנפיק מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה- F.D.A. , המפקח על המזון והתרופות ב - ארה"ב.
קביעת ההנחיות החדשות ב - ארה"ב נעשתה לאחר שהתברר, כי לא כל תכשיר יכול לספק הגנה מפני קרני השמש הארוכות, החודרות לשכבות העור העמוקות, הגורמות לסרטן העור ולהזדקנות העור, לא כל תכשיר עמיד במים, וכן הלאה.
עורכי הדין מפנים לכללים החדשים שנקבעו ב - ארה"ב, לרבות :
- חיוב היצרנים לציין על האריזה מפני אילו קרני שמש מגן תכשיר ההגנה.
- הגדרת תכשירים עם מקדם הגנה של פחות מ- 15, כתכשירים המגנים מפני כוויות שמש בלבד , ואינם מונעים סרטן העור והזדקנות העור.
- חיוב יצרנים לכתוב על גבי תכשירי הגנה מהי מידת עמידותם במים, וציון אי
העמידות למים כאזהרה על גבי המוצר.
- חיוב יצרנים לכתוב מהו אופן השימוש בתכשירי ההגנה ( מתי למרוח, איזו כמות למרוח, כל כמה זמן יש לחדש את המריחה ) .
- בדיקת יעילותם של תכשירים מסוגים שונים ( קצף, תרסיס ) .
כפי שמסבירים עורכי הדין בר - און וכהן , בפנייתם האמורה,
בישראל טרם הופקו הלקחים המתאימים כמתבקש , וסימון קרמים להגנה מפני השמש עדיין לוקה בחסר , באופן שיש בו כדי להטעות את הציבור וליצור מכשלה .
במצב הדברים כיום , עלולים צרכנים תמימים לסבור ,
כי קרם ההגנה בו הינם עושים שימוש – אכן מספק לעורם הגנה מתאימה , בעוד שבפועל אין הדבר כן .
לאור האמור לעיל, ביקשו עורכי הדין בר-און וכהן מסגן שר הבריאות לפעול בדחיפות לקביעת כללים חדשים לעניין סימון קרמים להגנה מפני השמש.
העלאת הגיל המינימלי לנהיגה
היום פנו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר - און, פעם נוספת, לשר התחבורה, בדרישה שיפעל בדחיפות להעלאת הגיל המינימלי לנהיגה, כך שיעמוד על גיל 18 שנה לכל המוקדם.
עורכי הדין בר - און וכהן טוענים, במכתבם, כי מבדיקה שערכו הסתבר, שבשנת 2010 אירעו לכל הפחות 71 תאונות מדווחות, בהן היו מעורבים נהגים בגילאי
18-17,
כאשר לכל הפחות 6 תאונות מבין 71 תאונות אלה הוגדרו כקשות במיוחד.
עורכי הדין בר - און וכהן טוענים, כי נתון של 71 תאונות בשנה, בהן מעורבים נהגים בגילאי 18-17, כדאי וצריך להוות תמרור אזהרה, וכי כל התאונות האלה יכולות היו להימנע.
עורכי הדין בר - און וכהן מסבירים, כי על כפות המאזניים מונחים -
מחד גיסא – מניעת עשרות תאונות דרכים בשנה, בחלקן קשות, בהן מעורבים בני נוער ;
ומאידך גיסא – העדר שיקול כלשהו בעד התרת נהיגה בגיל פחות מ- 18 שנה.
לטענת עורכי הדין, בעידן בו תאונות הדרכים מאכלות כל חלקה טובה, ובמיוחד כאשר בני נוער הנוהגים ברכב מעורבים בנתח עצום מכלל תאונות הדרכים, הגיעה השעה להעלות את הגיל המינימלי לנהיגה, ל- 18 שנה, לעניין כל כלי הרכב.
עורכי הדין מדגישים, כי במדינות כדוגמת סין, הודו, יפן, דנמרק, צרפת, גרמניה, הולנד, איטליה, שבדיה ורבות אחרות – גיל המינימום לנהיגה הינו 18 שנה.
עורכי הדין בר - און וכהן היפנו את שר התחבורה לתשובה ששיגרה לשכת שר התחבורה לפנייתם הקודמת של עורכי הדין, המשבחת את עורכי הדין על מעורבותם, ומבטיחה, כי הצעותיהם תועברנה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
בפועל, דבר לא נעשה. דבר לא השתנה.
עורכי הדין ביקשו, כי שר התחבורה יפעל לתחיקת תקנות חדשות, המעלות את הגיל המינימלי לנהיגה ל- 18שנה. איסור קעקוע בקטינים
שר הפנים חתום על החוק לרישוי עסקים.
היום פנו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לשר הפנים, בדרישה לתקן את החוק כך שייאסר קעקוע בקטינים, שגילם מתחת ל- 16, גם אם הוריהם מסכימים לכך !
עורכי הדין מסבירים, כי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 קובע, בסעיף 2 ז (א), שלא תיעשה כתובת קעקע בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנה, אלא בהסכמת אחד מהוריו או אפוטרופסו. (כך גם לגבי ניקוב חור שלא בתנוכי אוזניים, בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנה).
לפי חוק, אדם העומד לעשות כתובת קעקע או ניקוב חור שלא בתנוכי אוזניים, ידרוש הצגת תעודה לעניין גיל הפונה, כמו גם תעודה מההורה / האפוטרופוס, המעידה על הקשר בינו לבין הקטין.
עורכי הדין מסבירים, כי בעוד כוונת מתקיני החוק הייתה טובה וראויה (מניעת נזקים העלולים להיגרם לקטינים, באמצעות הדרישה לקבלת הסכמת ההורה), הרי שהמציאות עולה על כל דמיון. זאת, לאור ה"טרנד" החדש, לפיו מבקשים הורים לקעקע פעוטות או ילדים רכים בשנים.
כך, פעוט, שלכל הדיעות אינו יכול להיחשב כמי שבשל להזמנת שירות כלשהו, מוצא עצמו מקועקע רק משום שהורהו (די בהסכמת אחד ההורים) כופה את רצונו זה על הפעוט.
עורכי הדין טוענים, כי הורה המבקש לקעקע את ילדו הפעוט עלול למעול בתפקידו כהורה, לרבות חובתו לדאוג לשלומו, הפיזי והנפשי, של הקטין.
עורכי הדין פירטו במכתבם דוגמאות לנזקים העלולים להיגרם לפעוטות העוברים קעקוע בשל רצון הוריהם, ודרשו משר הפנים לפעול לביטול האפשרות החוקית לבצע קעקוע בקטין, גם אם הוריו מסכימים לכך.
מכשירי ניווט – מי אחראי לטעויות ?
בעקבות הפירסומים על ניר נחשון שניצל מניסיון לינץ' במזרח ירושלים , לשם נקלע בשל טעות במכשיר הניווט ,
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און , מסבירים כדלהלן :
ניר נחשון ניצל מלינץ'. כפי שפורסם, נחשון הינו נפגע נוסף מטעות במכשיר ניווט. על פי הפירסומים, נכנס נחשון לכפר עיסאווייה שבמזרח ירושלים בגלל טעות במכשיר הניווט שברשותו. אין זו הפעם הראשונה בה טעות במכשיר הניווט גורמת לנהג לככב בסרט אימה. במילים פשוטות תיאר נחשון את ייסורי הגוף והנפש : "כשהתחילו האבנים הבנתי, שאני הולך לאבד את החיים שלי, והתחלתי לחשוב שאני לא רוצה למות בצורה הזאת... כל מה שיכולתי לראות זה מבטים של רצח. הרגשתי שהחיים שלי עומדים להסתיים בכל רגע". למרבה המזל, מישהו למעלה שלח לנחשון את מוכתר הכפר ובנו, שחילצו אותו. נחשון קיבל את חייו במתנה. גם הפעם הסתיים האירוע החמור "רק" בפגיעות גוף ונפש, ולא חלילה במוות.
במקביל למאמצי המשטרה וכוחות הבטחון לתפוס את פורעי החוק ומיצוי הדין עימם, יש לשאול מה חלקה באחריות של רשת הניווט בגינה טעה נחשון בדרכו ?
בשוק הישראלי פועלות תוכנות ניווט של חברות וגופים שונים. כל אחת מהחברות מפרסמת את מדיניות העדכונים של המפות בהן נעשה שימוש. כך, עם תוכנת הניווט מקבל הרוכש חבילת מפות לאזור הרצוי או למספר אזורים (ישראל / חו"ל), והוראה בדבר תדירות פירסום עדכונים למפות.
מי שסבר שניתן להתייחס למערכת הניווט הלוויינית כ"אורים ותומים" של המבקשים להתמצא בשטח, נדון לאכזבה. גם המערכות המתוחכמות ביותר נוטות לעשות טעויות.
באם יסתבר, כי אכן בשל פגם במכשיר הניווט טעה נחשון בדרכו, ונקלע למצב בלתי אפשרי בו ניתלו לו חייו מנגד, יש לשקול הטלת אחריות על יצרן / יבואן מכשיר הניווט, ולחייבם לפצות את נחשון ואחרים על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה משימוש במוצר פגום.
פגם במוצר יכול ויהא משלושה סוגים : פגם בתכנון, פגם בייצור או אף פגם בהעדר אזהרות מתאימות והוראות שימוש ראויות למוצר.
הטלת אחריות על חברות הניווט יכול ותיעשה בין מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים ובין בעילות כלליות אחרות – נזיקיות (כדוגמת רשלנות) וחוזיות (כדוגמת הפרת חוזה). שתי האפשרויות מתקיימות זו לצד זו, ואינן נגרעות זו מרעותה.
מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980, יכול נחשון לתבוע בגין נזקי גוף בלבד, והינו בעל תיקרת פיצויים מוגדרת. על פי חוק זה כל שעל נחשון להוכיח הינו הפגם במוצר אשר גרם לנזק, ואין צורך להוכיח רשלנות או אשם כלשהו מצד היצרן.
על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, ייחשב מוצר פגום אם בשל ליקוי בו, או כאשר בשל היעדר אזהרות או הוראות שימוש מתאימות, הוא עלול לגרום נזק גוף. בחוק אף נקבעה חזקה, שהמוצר ייחשב פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום, מאשר עם המסקנה שהיה תקין.
לעומת זאת, בתביעות מכוח פקודת הנזיקין או דיני החוזים הרגילים – אין הגבלה לתיקרת הפיצויים הנתבעים, ואף לא לסוג הנזק בגינם הם נתבעים.
מדיניות צרכנית נכונה תומכת בהטלת אחריות על יצרני / יבואני מכשירי הניווט .
הטלת האחריות תרתיע יצרנים, למען יפעלו למניעת נזקים מיותרים ולהגברת רמת הבטיחות של מוצריהם. למותר לציין, כי היצרנים הינם בעלי יתרון המידע והטכנולוגיה, ובכוחם לפעול לצורך הקטנת נזקים עתידיים, ולכל הפחות להגברת זהירות הצרכנים והרתעתם מפני שימוש במוצר באזורים מסויימים.
הטלת האחריות אף תביא לפיזור הנזק. היצרן יכול וצריך לבטח את עצמו, בביטוח אחריות, על נזקים שעלולים להיגרם ממוצריו. ההנחה היא שהיצרן (בנבדל מהצרכן) הוא המבטח היעיל ביותר, ואף בעל "הכיס העמוק", ולפיכך הוא שיעמוד בנזקים טוב יותר מאשר הצרכן.
הטלת אחריות על יצרנים תעודד יצירת פשרות, תפחית הוצאות משפט ותחסוך משאבים רבים של כל הצדדים.
אף משיקולי צדק, יש להעדיף את הצרכן הקטן על פני היצרן החזק, ולחתור להשגת פיצוי נזקיו של הצרכן על פני אינטרסים כלכליים תעשייתיים של היצרן.
קל וחומר משיקולי הגינות. זאת, כאשר היצרן ידע, או שומה היה עליו לדעת, על הסיכונים הטמונים במוצר, וגרף את רווחיו כתוצאה משיווק המוצר. הצרכן לעומת זאת נחשף על כורחו לסיכונים, ואין לו יכולת של ממש להתמקח על תקינות ובטיחות המוצר.
בסיס נורמטיבי נרחב מצוי בחוקי מדינת ישראל להטלת אחריות גם מכוח דיני הנזיקין והחוזים הכלליים. כך למשל, גילוי פגם במוצר מהווה מעין הפרת הבטחה של היצרן לצרכן, ומכאן ההצדקה להטלת אחריות, שבסיסה חוזי, על היצרן.
תביעה בישראל :
בבית משפט השלום בירושלים תלויה ועומדת תביעה בענין מכשיר GPS , שעל פי הנטען בתביעה סיפק ניווט מוטעה. מדובר בתביעתם של מרדכי אריה לביא, מגיש "המהדורה המרכזית" של רדיו "קול חי", ורעייתו, שרה אריה, התובעים סך של -. 150,000 ש"ח, מהחברה שמכרה להם את מכשיר הניווט הלווייני.
בתביעה נטען, כי עת היו בני הזוג בדרכם מחתונה בבאר-שבע לביתם בירושלים, הוביל אותם מכשיר הניווט לעיבורה של העיר חברון.
כמו במקרה של ניר נחשון, גם בני הזוג נקלעו לסכנת חיים ממשית, כאשר מצאו עצמם מול אספסוף פרוע - חבורת צעירים פלשתינאים, אשר אף חסמו בפני בני הזוג את הדרך. לבסוף, עלה בידי בני הזוג להיחלץ בעור שיניהם מתוקפיהם, תחת מטר אבנים שהושלכו עליהם, לצאת מחברון ולהגיע לכוח צבאי ישראלי.
בני הזוג טוענים, כי מכשיר הניווט הובילם לשטח הרשות הפלסטינית, ללא מתן כל אזהרה, והטעות במכשיר הניווט כמעט עלתה להם בחייהם.
בית המשפט בירושלים עתיד להכריע בתביעה המתנהלת בפניו.
[ ת.א. (ירושלים) 1010-09, אריה מרדכי לביא ואח' נ' GPS AND MORE
ואח' ].
6
|
