בר און

העלאת   הגיל   המינימלי   לנהיגה

היום   פנו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר - און, פעם נוספת, לשר התחבורה, בדרישה שיפעל בדחיפות להעלאת הגיל המינימלי לנהיגה, כך שיעמוד על גיל 18 שנה לכל המוקדם.

עורכי הדין בר - און וכהן טוענים, במכתבם, כי מבדיקה שערכו הסתבר, שבשנת 2010 אירעו לכל הפחות 71 תאונות מדווחות, בהן היו מעורבים נהגים בגילאי
 18-17,
כאשר לכל הפחות 6 תאונות מבין 71 תאונות אלה הוגדרו כקשות במיוחד.

עורכי הדין בר - און וכהן טוענים, כי נתון של 71 תאונות בשנה, בהן מעורבים נהגים בגילאי 18-17, כדאי וצריך להוות תמרור אזהרה, וכי כל התאונות האלה יכולות היו להימנע.

עורכי הדין בר - און וכהן מסבירים, כי על כפות המאזניים מונחים -
מחד גיסא – מניעת עשרות תאונות דרכים בשנה, בחלקן קשות, בהן מעורבים בני נוער ;
ומאידך גיסא – העדר שיקול   כלשהו   בעד התרת נהיגה בגיל פחות מ- 18 שנה.

לטענת עורכי הדין, בעידן בו תאונות הדרכים מאכלות כל חלקה טובה, ובמיוחד כאשר בני נוער הנוהגים ברכב מעורבים בנתח עצום מכלל תאונות הדרכים, הגיעה השעה להעלות את הגיל המינימלי לנהיגה, ל- 18 שנה, לעניין כל כלי הרכב.

עורכי הדין מדגישים, כי במדינות כדוגמת סין, הודו, יפן, דנמרק, צרפת, גרמניה, הולנד, איטליה, שבדיה ורבות אחרות – גיל המינימום לנהיגה הינו 18 שנה.

עורכי הדין בר - און וכהן היפנו את שר התחבורה לתשובה ששיגרה לשכת שר התחבורה לפנייתם הקודמת של עורכי הדין, המשבחת את עורכי הדין על מעורבותם, ומבטיחה, כי הצעותיהם תועברנה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

בפועל, דבר לא נעשה. דבר לא השתנה.

עורכי הדין ביקשו, כי שר התחבורה יפעל לתחיקת תקנות חדשות, המעלות את הגיל המינימלי לנהיגה ל- 18שנה.

איסור   קעקוע    בקטינים

שר הפנים חתום על החוק לרישוי עסקים.

היום פנו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און לשר הפנים, בדרישה לתקן את החוק כך שייאסר קעקוע בקטינים, שגילם מתחת ל- 16, גם אם הוריהם מסכימים לכך !

עורכי הדין מסבירים, כי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 קובע, בסעיף 2 ז (א), שלא תיעשה כתובת קעקע בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנה, אלא בהסכמת אחד מהוריו או אפוטרופסו. (כך גם לגבי ניקוב חור שלא בתנוכי אוזניים, בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנה).

לפי חוק, אדם העומד לעשות כתובת קעקע או ניקוב חור שלא בתנוכי אוזניים, ידרוש הצגת תעודה לעניין גיל הפונה, כמו גם תעודה מההורה / האפוטרופוס, המעידה על הקשר בינו לבין הקטין.

עורכי הדין מסבירים, כי בעוד כוונת מתקיני החוק הייתה טובה וראויה (מניעת נזקים העלולים להיגרם לקטינים, באמצעות הדרישה לקבלת הסכמת ההורה), הרי שהמציאות עולה על כל דמיון. זאת, לאור ה"טרנד" החדש, לפיו מבקשים הורים לקעקע פעוטות או ילדים רכים בשנים.

כך, פעוט, שלכל הדיעות אינו יכול להיחשב כמי שבשל להזמנת שירות כלשהו, מוצא עצמו מקועקע רק משום שהורהו (די בהסכמת אחד ההורים) כופה את רצונו זה על הפעוט.

עורכי הדין טוענים, כי הורה המבקש לקעקע את ילדו הפעוט עלול למעול בתפקידו כהורה, לרבות חובתו לדאוג לשלומו, הפיזי והנפשי, של הקטין.

עורכי הדין פירטו במכתבם דוגמאות לנזקים העלולים להיגרם לפעוטות העוברים קעקוע בשל רצון הוריהם, ודרשו משר הפנים לפעול לביטול האפשרות החוקית לבצע קעקוע בקטין, גם אם הוריו מסכימים לכך.

מכשירי   ניווט   –   מי   אחראי   לטעויות   ?

בעקבות  הפירסומים  על  ניר  נחשון  שניצל  מניסיון  לינץ'  במזרח  ירושלים , לשם  נקלע  בשל  טעות  במכשיר  הניווט ,

עורכי   הדין   ורד כהן   ורענן   בר-און , מסבירים כדלהלן :

ניר נחשון ניצל מלינץ'. כפי שפורסם,  נחשון הינו נפגע נוסף מטעות במכשיר ניווט.  על פי הפירסומים, נכנס נחשון לכפר עיסאווייה שבמזרח ירושלים בגלל טעות במכשיר הניווט שברשותו. אין זו הפעם הראשונה בה טעות במכשיר הניווט גורמת לנהג לככב בסרט אימה. במילים פשוטות תיאר נחשון את ייסורי הגוף והנפש : "כשהתחילו האבנים הבנתי, שאני הולך לאבד את החיים שלי, והתחלתי לחשוב שאני לא רוצה למות בצורה הזאת... כל מה שיכולתי לראות זה מבטים של רצח. הרגשתי שהחיים שלי עומדים להסתיים בכל רגע". למרבה המזל, מישהו למעלה שלח לנחשון את מוכתר הכפר ובנו, שחילצו אותו. נחשון קיבל את חייו במתנה. גם הפעם הסתיים האירוע החמור "רק" בפגיעות גוף ונפש, ולא חלילה במוות.

במקביל למאמצי המשטרה וכוחות הבטחון לתפוס את פורעי החוק ומיצוי הדין עימם, יש לשאול מה חלקה באחריות של רשת הניווט בגינה טעה נחשון בדרכו ?

בשוק הישראלי פועלות תוכנות ניווט של חברות וגופים שונים. כל אחת מהחברות מפרסמת את מדיניות העדכונים של המפות בהן נעשה שימוש. כך, עם תוכנת הניווט מקבל הרוכש חבילת מפות לאזור הרצוי או למספר אזורים (ישראל / חו"ל), והוראה בדבר תדירות פירסום עדכונים למפות.
מי שסבר שניתן להתייחס למערכת הניווט הלוויינית כ"אורים ותומים" של המבקשים להתמצא בשטח, נדון לאכזבה. גם המערכות המתוחכמות ביותר נוטות לעשות טעויות.


באם יסתבר, כי אכן בשל פגם במכשיר הניווט טעה נחשון בדרכו, ונקלע למצב בלתי אפשרי בו ניתלו לו חייו מנגד, יש לשקול הטלת אחריות על יצרן / יבואן מכשיר הניווט, ולחייבם לפצות את נחשון ואחרים על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה משימוש במוצר פגום.
 
פגם במוצר יכול ויהא משלושה סוגים : פגם בתכנון, פגם בייצור או אף פגם בהעדר אזהרות מתאימות והוראות שימוש ראויות למוצר.

הטלת אחריות על חברות הניווט יכול ותיעשה בין מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים ובין בעילות כלליות אחרות – נזיקיות (כדוגמת רשלנות) וחוזיות (כדוגמת הפרת חוזה). שתי האפשרויות מתקיימות זו לצד זו, ואינן נגרעות זו מרעותה.

מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980,  יכול נחשון לתבוע בגין נזקי גוף בלבד, והינו בעל תיקרת פיצויים מוגדרת. על פי חוק זה כל שעל נחשון להוכיח הינו הפגם במוצר אשר גרם לנזק, ואין צורך להוכיח רשלנות או אשם כלשהו מצד היצרן.

על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, ייחשב מוצר פגום אם בשל ליקוי בו, או כאשר בשל היעדר אזהרות או הוראות שימוש מתאימות, הוא עלול לגרום נזק גוף. בחוק אף נקבעה חזקה, שהמוצר ייחשב פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום, מאשר עם המסקנה שהיה תקין.

לעומת זאת, בתביעות מכוח פקודת הנזיקין או דיני החוזים הרגילים – אין הגבלה לתיקרת הפיצויים הנתבעים, ואף לא לסוג הנזק בגינם הם נתבעים.

מדיניות   צרכנית   נכונה   תומכת   בהטלת   אחריות   על   יצרני / יבואני מכשירי   הניווט .

הטלת האחריות תרתיע יצרנים, למען יפעלו למניעת נזקים מיותרים ולהגברת רמת הבטיחות של מוצריהם. למותר לציין, כי היצרנים הינם בעלי יתרון המידע והטכנולוגיה, ובכוחם לפעול לצורך הקטנת נזקים עתידיים, ולכל הפחות להגברת זהירות הצרכנים והרתעתם מפני שימוש במוצר באזורים מסויימים.

הטלת האחריות אף תביא לפיזור הנזק. היצרן יכול וצריך לבטח את עצמו, בביטוח אחריות, על נזקים שעלולים להיגרם ממוצריו. ההנחה היא שהיצרן (בנבדל מהצרכן) הוא המבטח היעיל ביותר, ואף בעל "הכיס העמוק", ולפיכך הוא שיעמוד בנזקים טוב יותר מאשר הצרכן.

הטלת אחריות על יצרנים תעודד יצירת פשרות, תפחית הוצאות משפט ותחסוך משאבים רבים של כל הצדדים.

אף משיקולי צדק, יש להעדיף את הצרכן הקטן על פני היצרן החזק, ולחתור להשגת פיצוי נזקיו של הצרכן על פני אינטרסים כלכליים תעשייתיים של היצרן.

קל וחומר משיקולי הגינות. זאת, כאשר היצרן ידע, או שומה היה עליו לדעת, על הסיכונים הטמונים במוצר, וגרף את רווחיו כתוצאה משיווק המוצר. הצרכן לעומת זאת נחשף על כורחו לסיכונים, ואין לו יכולת של ממש להתמקח על תקינות ובטיחות המוצר.

בסיס נורמטיבי נרחב מצוי בחוקי מדינת ישראל להטלת אחריות גם מכוח דיני הנזיקין והחוזים הכלליים. כך למשל, גילוי פגם במוצר מהווה מעין הפרת הבטחה של היצרן לצרכן, ומכאן ההצדקה להטלת אחריות, שבסיסה חוזי, על היצרן.

תביעה   בישראל :

בבית משפט השלום בירושלים תלויה ועומדת תביעה בענין מכשיר  GPS , שעל פי הנטען בתביעה סיפק ניווט מוטעה. מדובר בתביעתם של מרדכי אריה לביא, מגיש "המהדורה המרכזית" של רדיו "קול חי", ורעייתו, שרה אריה, התובעים סך של   -. 150,000  ש"ח, מהחברה שמכרה להם את מכשיר הניווט הלווייני.

בתביעה נטען, כי עת היו בני הזוג בדרכם מחתונה בבאר-שבע לביתם בירושלים, הוביל אותם מכשיר הניווט לעיבורה של העיר חברון.
כמו במקרה של ניר נחשון, גם בני הזוג נקלעו לסכנת חיים ממשית, כאשר מצאו עצמם מול אספסוף פרוע - חבורת צעירים פלשתינאים, אשר אף חסמו בפני בני הזוג את הדרך. לבסוף, עלה בידי בני הזוג להיחלץ בעור שיניהם מתוקפיהם, תחת מטר אבנים שהושלכו עליהם, לצאת מחברון ולהגיע לכוח צבאי ישראלי.

בני הזוג טוענים, כי מכשיר הניווט הובילם לשטח הרשות הפלסטינית, ללא מתן כל אזהרה, והטעות במכשיר הניווט כמעט עלתה להם בחייהם.

בית המשפט בירושלים עתיד להכריע בתביעה המתנהלת בפניו.
[ ת.א. (ירושלים) 1010-09, אריה מרדכי לביא ואח' נ'  GPS  AND  MORE
 ואח' ].