יש רגעים בחיים שזקוקים לחבר אחר לגמרי. לא חבר רגיל, לא אמא או אבא, ואפילו לא אני בעצמי. לכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלו, בהם אנו חשים קצת לבד בעולם. אנו עשויים לחוש צורך להתנתק מהסביבה, לפרוק רגשות, לבכות. בדרך כלל זה מלווה בתחושה קודרת ובחוסר אונים.
לא חולף זמן רב והתחושה ניכרת גם פיזית. הגוף נעשה עצל, אנו מרגישים כבדות, ישנו קושי בתנועה, ואנו רוצים להתכנס בתוך עצמנו - או לברוח משם בכל הכוח.
לכל אדם יש פינה בלב, אליה איש עדיין לא הגיע. זה המקום הסודי של כל אחד מאיתנו, בו אנו מאפשרים לעצמנו להיות.
ישנו אחד שמכיר אותנו היטב, ואף נמצא בתוך אותה פינה. זו הסיבה שאנו יכולים לפנות אליו, והוא יבין. כל מה שנאמר, נרגיש או נעשה, הוא יקלוט. הוא ידע בדיוק מה מסתתר שם, בפנים. זהו בורא עולם. הוא זה שיצר את הנשמה והגוף, ולכן הוא היחיד שיודע בצורה הטובה ביותר מה אנו מרגישים.
ר' נחמן מברסלב מלמד אותנו לפנות אליו, בשפה פשוטה, בדיבור ישיר. כך, להרים עיניים לשמיים, ולקרוא לו. ואם אתה לא מאמין שהוא שם ושהוא מקשיב, תצעק אליו שיגרום לך להאמין. ואם אתה מאמין, דבר ישירות על מה שמציק לך. אם תהיה מספיק אמיתי ומידי פעם תטה אוזן, תוכל לשמוע את קולו בתוכך, תוכל לגלות את התשובה המדויקת למצב בו אתה נמצא.
התבודדות, פירושה, לדבר עם בורא עולם בשפה שלך. בפשטות. בכל זמן. בכל מקום. לבד.
ההתבודדות גורמת לתחושה של חיבור שמתעוררת במלוא העוצמה. תחושה שיכולה להגיע מיד, לאחר כמה דקות או לאחר שעה. לפעמים היא מגיעה אחרי כמה פעמים של התבודדות.
אבל היא מגיעה. לעולם אין מצב בו אדם אינו מסוגל לחוש בה.
מדברים על ניצוץ אלוקי שקיים בכל אדם, וישנם שמרימים גבה. "שטויות", הם אומרים בהינף יד. אפשר להבין אותם, הם מעולם לא ניסו לעורר אותו. אז ישנם כאלו שיאמרו "זה משמיים, מי שיש לו זכות - זוכה וחווה התעלות רוחנית", אבל האמת היא שישנו כלל נוסף.
ההתבודדות היא גם ובעיקר ההוכחה שהניצוץ קיים, וזו התשובה לכל מרימי הגבות הספקנים. כשאתה מדבר עם בורא עולם, אתה מרגיש את הקיום. ובכל יום ויום יש לך הזמדנות לעורר אותו מחדש לחיים.
לא, אל תחכה שזה 'יגיע משמיים'. תתחיל במלאכה.
"פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", כך אומר בורא עולם. אם אנו נעשה מעשה, קטן ככל שיהיה - אפילו כגודל החור שמחט יוצרת, ה' מרחיב את פתחו של החור לגודל של אולם ענק.
