פירוט הדינים

תלמוד תורה. בנוסף לחמשת האיסורים שישנם בתשעה באב, ישנם איסורים הקשורים לכך שתשעה באב הוא יום אבל, ונתחיל לבארם: כשם שאסור לאבל ללמוד תורה בימי השבעה, כן אסור ללמוד תורה בתשעה באב, כדי שלא להסיח את הדעת מהאבלות. ועוד, שדברי תורה משמחים, שנאמר (תהלים יט, ט): "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", ולכן אסור ללומדם בימי אבל. וגם בהרהור אסור ללמוד, כי גם הרהור בדברי תורה משמח. אבל מצווה ללמוד בדברים עצובים שעוסקים בפורענות ישראל וייסורי האדם, שהם מתאימים לעניינו של יום. ולא ילמדם בעיון, מפני שהלימוד בעיון משמח, אבל אם התעוררו ללומד חידושים תוך כדי לימוד בבקיאות, אין בזה חשש, שכך הוא דרך הלימוד (ערוה"ש תקנד, ד). ואם עלה בדעתו חידוש חשוב והוא חושש שישכחנו עד מוצאי הצום, יכול לכותבו בקיצור (ע' כה"ח תקנד, קי). ואלו הדברים המותרים בלימוד: בתנ"ך מותר ללמוד את פרקי החורבן שבספר מלכים ודברי הימים ומגילת איכה, וכן נבואות החורבן שהם רוב ספר ירמיהו, חלק מיחזקאל ומעט מישעיהו ותרי עשר. אבל לא ילמד את נבואות הפורענות והחורבן של הגויים הרשעים, שהם שמחה לנו. וכן מותר ללמוד את ספר איוב שעוסק בייסורים, ואת סיומו לא ילמד. וכן מותר ללמוד בתורה את דברי התוכחה והפורענות מפרשות בחוקותי, כי תבוא והאזינו. מותר ללמוד את הפסוקים עם פירוש, כדי להבין את הפשט אבל לא כדי להעמיק. באגדות חז"ל מותר ללמוד את אגדות החורבן ממסכת גיטין (נה, ב - נח, א), ואת מדרש איכה רבה, וידלג על המדרשים שעוסקים בנחמה. וכן מותר ללמוד פרק שלישי ממסכת מועד קטן שעוסק בהלכות אבלות ונידוי, וכן את הגמרות בסוף מסכת תענית שעוסקות בדיני תשעה באב. בהלכה, מותר ללמוד את הלכות ימי בין המצרים ותשעה באב (שו"ע או"ח סימנים תקנ - תקסא), וכן את הלכות אבלות (שו"ע יו"ד סימנים שלד - תג). אם הגיעה לרב שאלה שאינה סובלת דיחוי, בהלכות שאסורות בלימוד בתשעה באב - יענה עליה בלא לבאר את טעמי ההלכה (מ"ב תקנד, ה). מותר ללמוד ספרי מוסר, ואף שמובאים בהם פסוקים ודברי חז"ל, כיוון שמגמתם לעורר את האדם לתשובה על חטאיו, אין בכך שמחה רגילה שבלימוד תורה.[14][14]. שורש ההלכה בתענית ל, א, ונתבאר בשו"ע תקנד, א-ג. ספרי מוסר: י"א שאם יש בהם פסוקים ודברי חז"ל אסור ללומדם (ע' פס"ת תקנד, ב), אבל העיקר שמותר, וכדברי המאירי. וכ"כ בתורת המועדים ח, יח, והרב קארפ ז, 57, בשם הרב אלישיב. ושם מבוארות הדעות מהו לימוד עיון שאסור, והנראה שכאשר המטרה לחדש חידושים או להבין את עומק הפשט - אסור, וכאשר המטרה להבין באופן פשוט - מותר.נחלקו האחרונים אם חובת מצוות תלמוד תורה חלה גם בתשעה באב ובשבעת ימי אבלות. בס' שבט יהודה כתב שאין חובה, ולר' חיים פלאג'י יש חובה בדברים הרעים. וע' ביבי"א ח"ח יו"ד לה, ובפס"ת תקנד, 2, 3.לעניין לימוד תורה של ילדים קטנים, עיין להלן בהלכה כא. לכתחילה יש להקפיד בדינים הללו מחצות היום של ערב תשעה באב. אבל כבר למדנו, שכל החושש שההגבלה ללמוד דווקא בנושאים אלו תגרום לו ביטול תורה, עד תשעה באב מוטב שילמד במקום שליבו חפץ (ע' רמ"א תקנג, ב, ומ"ב ח, ולעיל ט, ג). אסור לקרוא בתשעה באב ספרים מרתקים או עיתונים או ללמוד שאר חכמות, כדי שלא להסיח את הדעת מהאבלות (ערוה"ש יו"ד שפד, ט). אבל מותר ואף ראוי לקרוא ספרי היסטוריה על החורבן והגלות והצרות והייסורים שעברו על עם ישראל

נעילת הסנדל. אסור בתשעה באב לנעול סנדל או נעל מעור. לדעת רבים, רק נעליים שעשויות מעור אסורות, אבל נעליים שעשויות מחומרים אחרים, כגון גומי ופלסטיק, אפילו אם הן טובות כמו נעלי עור, מותר ללכת בהן בתשעה באב (רי"ף, רא"ש). ויש אומרים, שהאיסור חל על כל נעל נוחה שההולכים בה אינם מרגישים את קושי הדרך (רז"ה). ובזמן חז"ל, רק נעלי עור היו נחשבות טובות, אבל מחומרים אחרים לא היו עושים נעליים טובות, וממילא לא חל עליהן האיסור. אבל כיום שעושים נעליים או סנדלים מחומרים אחרים, והם טובים כנעליים וסנדלים מעור, אסור ללכת בהם בתשעה באב. לדעה זו אסור ללכת בתשעה באב בנעלי התעמלות וסנדלי שורש וכיוצא בהם, אבל מותר ללכת בנעלי בית ונעלי בד בעלות סוליה דקה, שמרגישים בהן את קושי הקרקע. למעשה, ההוראה המקובלת, שאין איסור ללכת בנעליים וסנדלים שאינם מעור, ואע"פ כן מי שיכול בלא קושי להסתפק בנעלי בית או נעלי בד שאינן מגינות באופן שלם על הרגל - טוב שיחמיר (מ"ב תריד, ה). ומכל מקום, גם לדעת המקילים אין ללכת בנעליים או סנדלים מעור סינתטי שנראים כמו נעלי עור, מפני מראית העין. חולה או יולדת שעלולים לחלות מחמת הצינה אם ילכו יחפים על הארץ, מותר להם לנעול נעליים מעור. וכן מי שהולך במקום שיש בו חשש לסכנת עקרב וכיוצא בו, מותר לנעול נעליים מעור. וכן מי שהולך במקום רפש וטיט, מותר לו לנעול את מנעליו כדי שלא יטנפו רגליו. וכן חייל בשירות מבצעי, יכול לנעול נעלי צבא (שו"ע תקנד, יז, תריד, ג-ד). מפני שאיסור נעילת הסנדל הוא רק כאשר נועלים את הסנדלים או הנעליים לצורך הליכה ונוחות, אך כאשר יש צורך לנעול אותם לסיבה אחרת - אין איסור. וגם כאשר מותר מצד הדין לנעול נעליים, אם אפשר להסתפק בנעליים שאינם מעור, אין לנעול נעלי עור. מפני שרק לצורך מותר להקל בזה, וכאשר יש לו נעליים מחומר אחר, כבר אין צורך לנעול את נעלי העור.[12][12]. לדעת רש"י ורבנו ירוחם, האיסור חל גם על נעלי עץ, מפני שסולייתם קשה וההולכים בהם אינם מרגישים את קושי הדרך. ולדעת הרז"ה, כל נעל שמגנה על הרגל, אסורה, ואין זה משנה מאיזה חומר היא עשויה. ומה שאמרו בגמרא יומא עח, ב, על שעם וגומי שמותרים, מפני שהיו באופן שלא הגנו על הרגל כנעל. ולדעות אלו אסור לנעול נעליים וסנדלים שמקובל ללכת בהם גם כאשר הם עשויים מחומרים אחרים. וכך אפשר להבין מעוד ראשונים, שאם הנעליים הן טובות, ואין מרגישים בהן את קושי הדרך, אסור ללכת בהן ואין זה משנה מאיזה חומר הן עשויות. אולם כתב הב"י תריד, ב, שלדעת הרי"ף והרא"ש, האיסור חל רק על עור וכפשט דברי הגמרא, וכך נפסק בשו"ע. וכך באר בשו"ת מהרש"ג ח"ב קיג. וכך דעת האר"י, שבאר הטעם מדוע רק עור נאסר, מפני "שהוא סוד כותנות עור של אדה"ר משכא דחוויא" (פרי עץ חיים שער יוה"כ פרק ד). ויש להוסיף שגם היום נעלים וסנדלים שעשויים מעור נחשבים לטובים יותר. וע' לרב קארפ כג, 48, וכג, כו, שנטה להחמיר. וכן באהלה של תורה או"ח פא. והרב אויערבאך היקל בשאר חומרים מפני שאנו איסטניסים, ובדמוי עור החמיר (הליכות שלמה ה, טז-יז). וכן הרב אליהו בהלכות חגים מה, לח-לט, נוטה להקל, וכן בתורת המועדים יג, י. ואם ביוה"כ הקילו, שאולי יש בו ספק תורה, ק"ו בתשעה באב. גם נעל עץ שמחופה עור אסורה לכל הדעות (שו"ע תריד, ב). כאשר יש בסנדל רק רצועה צרה מעור מלמעלה, לדעת רבים אין בזה איסור (כה"ח תריד, י).לעניין מי שנצרך ללכת בנעל עור, עיין עוד לרב אליהו הלכות חגים מה, מא-מב; ומנחת שלמה ח"א צא, כה, ח; והלח"ב הל' יוה"כ כג, 55, 58.בשו"ת חלקת יעקב ח"ב פג, התיר למי שסובל מאוד כשהולך בלא מדרסים, והמדרסים שלו מצופים בעור, שיניחם בתוך נעל בד או גומי, מפני שאינם חלק מהנעל, והרי זה כמי שעומד על כר מעור שמותר (רמ"א תריד, ב), ועוד, שהוא מצטער מאוד, והוא דומה למי שהולך בטיט, ע"כ. ועוד עיין לרב אליהו הלכות חגים מה, מא-מב; ומנחת שלמה ח"א צא, כה, ח; והלח"ב הל' יוה"כ כג, 55, 58.