טיפולים במים

למה כדאי לחולי סוכרת לבחור בשחייה טיפולית והידרותרפיה?

בשביל לשמור על גוף בריא – הפעילות הגופנית הכרחית, והיא בעלת חשיבות עליונה אצל סוכרתיים שזקוקים לשיפור זרימת הדם, איזון הגוף ומניעת התפתחות סוכרת מסוג 2. מומלץ להם להקפיד על פעילות אירובית: ריצה או הליכה קלה, שחייה או רכיבה על אופניים. אתייחס במאמר זה ליתרונות הפעילות במים והתאמת הידרותרפיה לצרכי הסוכרתיים.

במידה ומתאמנים בשחייה, חל שיפור גם בענפים שונים כמו ריצה, הליכה, אופניים – ולכן ניתן לומר שענף השחייה הוא כמו קלף מנצח. כלומר, בזמן העבודה על השריר הוא הופך לארוך, אלסטי וגמיש יותר, ומתאים לפעילות בענפים אחרים (אך לא להפך). לספורטאים-רצים (ובמיוחד גברים) יש נטייה לשקוע במים מבלי להבין מדוע זה קורה. התשובה העיקרית היא כי מבנה השריר והמשקל הסגולי משתנה מהר בריצה ופוגע בעקיפין בשחייה.

מחשיבים את השחייה כענף מתון יותר משאר ענפי הספורט, והסיכוי לגרום נזק קטן מאוד, גם אם לעיתים עשיתם תנועה לא נכונה. זעזוע כתוצאה משחייה לא נכונה נמוך מאשר נזק הנגרם כתוצאה מפעילות גופנית לא נכונה אחרת. פעולת השחייה מאפשרת חיזוק שרירים ושמירה על המרפקים לאורך זמן. בנוסף, ניתן לשלב ולאזן מספר ענפי ספורט יחדיו במידת הצורך (אופניים / הליכה / ריצה).

אפשר לשנות ולהתאים את טמפרטורת המים לפי השחיין ואופי האימון (28.5, 30.5 או 34 מעלות) – והחשיבות רבה. כדי שהשריר ישתחרר, יתארך, או לגרום להזעה – יש להתאמן במים חמים (34). כדי לצנן את הגוף או לעודד שליטה בדפקים שונים – יש לעבוד בטמפ' של 30 מעלות. סביבה עם טמפ' מותאמת מועילה לסוכרתיים הסובלים משינויי טמפ' בחוץ.

איך להתחיל את התהליך?

לפני התחלת הפעילות, מומלץ לאבחן את המטופל/ספורטאי מבחינת דופק בדרגות מאמץ שונות, כוח, גמישות, טווחי תנועה, יכולת שחייה – ולפי יכולותיו להתאים את סגנון השחייה. יש לפעול בשיעור בשיטת שחייה ייחודית בשם WEST ומבוססת על גבי ההידרותרפיה. המטרה העיקרית היא לחזק את השרירים תוך כדי שחרור והרפיית מתחים ומפרקים מרכזיים (ברכיים, צוואר וגב). עם הזמן החולף תדעו יותר על איזון כמות הסוכר בגוף, איך ומתי לצרוך אותו – וע"פ זאת להתאים את סוג האימון, המנוחה והתזונה למהלך האימון ולאחריו. רצוי להתאים לכל אדם טיפול ע"פ אורח חייו כי רמת הסוכר תלויה בפעילות גופנית ותזונה. על מנת להתכונן למקרה של ירידת סוכר במהלך הפעילות או מיד אחריה, מומלץ להצטייד במאכלים המכילים סוכר.

אם אתם סוכרתיים הנוטלים תרופות או מזריקים אינסולין, מומלץ לכם לבדוק את רמת הסוכר בדם לפני ואחרי כל פעילות. במידה וגיליתם כי רמת הסוכר בדם נמוכה לפני הגעתכם לבריכה, תאכלו ארוחה קלה (לחם עם ממרח וכוס מיץ) שתסייע למניעת נפילת רמת הסוכר (עלול לקרות במהלך היממה לאחר הפעילות כתוצאה מהשלמת חוסרים בגליקוגן). מלבד זאת, לעיתים בתום האימון עולה רמת הסוכר, אך יש להימנע מצריכת אינסולין נוסף כדי למנוע סיכון להיפוגליקמיה קשה (מיעוט סוכר בדם) ולחכות שרמת הסוכר תתייצב לבד.

אם בחרתם להתחיל לשחות, זכיתם ביתרונות רבים: השחייה שורפת קלוריות ועוזרת בשמירה על המשקל, משפרת כושר קרדיו-וסקולרי (טוב לחולי סוכרת עם נטייה לבעיות בלב), לא מעמיסה על הרגליים כמו פעילות אירובית אחרת, מחזקת את השרירים ומורידה את רמת הסוכר בדם למספר שעות עד ימים. ניתן להתחיל להתאמן לאט ובהדרגה להמשיך ולהתמיד בקצב המתאים לכם. ההתמדה בשחייה שיקומית והידרותרפיה משתלמת ומתאימה יותר לסוכרתיים מפעילות אינטנסיבית לא מסודרת.

כדי לשפר את תפקודם של הלוקים באוטיזם, כדאי להתחיל טיפול קבוע בהידרותרפיה. השיפור מתרחש, בין היתר, מכיוון שהבריכה מספקת סביבה ייחודית בה מפעילים את הגוף והחושים. במאמר הבא אפרט על טיפול במים המותאם במיוחד לילדים אוטיסטים.  

איך באה לביטוי הפרעת האוטיזם?

הפרעת האוטיזם באה לידי ביטוי בדרכים שונות, מכיוון שזוהי אבחנה רחבת טווח. ההפרעה היא התפתחותית וקשורה לתפקוד המוח. ישנם הבדלים גדולים בין המקרים משום שכל ילד ממוקם על נקודה אחרת בגרף, ובין נקודה לנקודה קיימים הבדלים תהומיים בתפקוד. בכללי, המשותף לכל הלוקים באוטיזם הוא הבעיות בתקשורת (ברמות שונות): לחלק אין שום קשר עם הסביבה, חלקם אינם יודעים איך לעשות זאת, וחלקם שותקים, אך מתקשרים עם הסביבה בדרכים אחרות. כמו כן, חלקם מתקשרים בעזרת צעקות, או חוזרים בדיבור על מילים בודדות, בהקשרים שגויים ולאורך זמן. ההפרעה עשויה לבוא לידי ביטוי גם כבעיות פיזיולוגיות / אורטופדיות, למשל: חוסר תנועה בשרירי לוע ולסת, שרירים תפוסים ו/או מקוצרים, ומשתנה יכולת השליטה בתנועות - בהתאם לתופעות אלו.

אוטיסטים מטופלים בהידרותרפיה – מה כולל הטיפול?

הטיפול כולל פעילות בבריכה, שהיא סביבה אטרקטיבית ששוברת את השגרה ומאפשרת שימוש בגירויים שונים המפעילים את חוש הראייה, שמיעה, מישוש ומגע. הטיפול במים נותן לילד האוטיסט תחושה נעימה כשהוא מקבל גירויים דרך מבט, מילה, מגע ושיחה. גילו כי משתפר תפקודם (בתוך ומחוץ למים) של מטופלים בהידרותרפיה באופן קבוע, והטיפול מומלץ במיוחד לילדים עם PDD. יצירת תקשורת בין המטפל לילד שאינו מדבר יכולה להתבצע בעזרת לוח תקשורת – אותו לוח שמשמש גם בבי"ס, בגן תקשורתי ובבית. במקרה הזה הלוח יהיה מנוילן ועמיד במים, ויוצגו עליו תמונות שונות: של מצב רוח, חפצים הקיימים במים, המילים רוצה / לא רוצה, ותמונות של פעולות הקשורות למים (הוצאת בועות, אי, נדנדה, מגלשה ועוד).

חשיבות הלוח אינה נעוצה בתמונה עליה יצביע הילד, אלא העובדה שהילד חושב ומתייחס למטפל, כלומר יוצר קשר כלשהו עם אדם נוסף. הלוח בא לסייע למטפל לתקשר עם הילד.

מילים בשילוב מוסיקה הן שילוב מנצח כאמצעי לטיפול – לכן משתמשים בשיעור בשירים מוכרים או מומצאים. במשך השיר הילד ינסה לחקות או לחזור על מילים קבועות שחוזרות על עצמן, ואפשר להוסיף גם תנועות ידיים בסיסיות. אמצעי יעיל לטיפול הוא גם השימוש בכדורים וחפצים צפים אחרים. המטפל יכול להחליט שאיסוף חפצים אלו יהיה פעילות: ראשית זורקים את כל החפצים, ולאחר מכן מבקשים מהילד לאסוף רק את הכדורים. לאחר שסיים, עליו לאסוף רק חפצים צפים מצבע מסוים.

חשוב לציין שרגע כניסת הילד לשיעור חשוב מאוד. המטפל צריך מיד לקבל את פניו, ולא להניח לו להסתובב ולחפש את מקומו. צריך להיות אזור ידוע וקבוע בבריכה, ממנו נכנסים למים: מדרגות הכניסה או סולם במים העמוקים. כאמור, שירים הם כלי מפתח בטיפול – יש לשיר ביחד עם השיר בזמן הכניסה למים, ולהתייחס בשיר אל שמו של הילד, להשפריץ בידיים וברגליים, לעשות בועות ולפעול לפי מילות השיר. אם המטופל הוא ילד שמדבר, כדאי לנהל איתו שיחה קצרה המורכבת משאלות פתוחות, כמו: "מי הביא אותך היום לכאן?", "מהיכן הגעת לפה?", "אני רואה שאתה מרכיב משקפת חדשה, מי קנה לך אותה?" ועוד.

אין לזלזל בשיר הפתיחה, משום שהוא יוצר גירוי מוכר שגורר תגובה חשובה של תנועה וקשר עין. נדרשת ערנות מרבית מצד המטפל כדי שיהיה קשוב לילד לחלוטין במשך השיעור: שילמד מה הילד אוהב או לא אוהב, יגביר מודעות לגוף (התייחסות לחלקי הגוף בשם, תכנון התנועה ומודעות לגבולות הגוף), יצור קשר עין, יתנה "חוקים" ויגרום לילד להבינם, וגם ינסה לעבוד על זיכרון ורצף.

נעשה שימוש רב בפה במהלך השיעור: קולות, תרגול בלונים, שימוש במילים קלות להגייה בצמוד לדימויים פיזיים כמו פרצוף שנעשה או חפץ. במהלך השיעור נכוון לשחייה, דרך תרגילי חץ ובלונים כשעוברים ממקום למקום בתוך הבריכה, ולהגיע להבנה כי במצב חץ עושים בלונים.

במשך הטיפול הקבוע יש להגדיר מטרות (מטרה אחת כל מספר חודשים), ואז לבחור משימות ופעילויות שישרתו אותה במהלך השיעורים. המטפל צריך להיות קשוב לכל התקדמות ושינוי (אפילו התקדמות קטנה או חוסר התקדמות), מכיוון שהוא צריך להתאים ולשנות את אופי המשימות ע"פ היכולת של המטופל. יש לזכור שלא נחוצים שינויים תכופים בפעילויות. תחושות התרגשות והצלחה נוצרות עקב פעילויות מסוימות, ובזכותם תעלה מידת העצמאות של הילד במים והמוטיבציה שלו. תרגילי "משחק" שמבוצעים במהלך השיעורים מחביאים תועלת נוספת: שיפור התקשורת עם הילד, בטחונו העצמי של הילד גובר, תנועותיו הופכות לבטוחות יותר, גופו מתחזק, ואפשר להתחיל בהדרגה להתאמן בתרגילי שחייה.

ובכן, טיפול קבוע בהידרותרפיה הוא ללא ספק דרך יעילה לשפר את תפקודם של הלוקים באוטיזם – הן מתוך המים והן מחוצה להם. במשך התהליך מתפתחים החושים, הגוף, והתקשורת עם אנשים נוספים.

במאמר זה אתעמק בתופעת הטורטיקוליס (פיתול צוואר), וכיצד שחייה טיפולית והידרותרפיה תורמת לפעוטות הסובלים מהתופעה.

כאשר לראש יש נטייה אסימטרית (נרכשת / מולדת), הדבר יכול להופיע גם כפיתול הראש לצד הנגדי. לתופעה זו קוראים טורטיקוליס, והסיבה להטיית הראש היא קיצור שריר הצוואר, אשר מחבר בין עצם הבריח לעצם הפנים. שריר הצוואר גורם לקירוב האוזן לכתף בצד אחד, וגם לסיבוב הראש לצד הנגדי. טורטיקוליס שמאלי – הפעוט מטה את ראשו כלפי צד ימין, בעודו מקרב את אוזנו השמאלית לכתף שמאל. עיקרון חשוב בשלבי ההתפתחות של המוטוריקה הגסה הוא הסימטריה בתנועה, וזו הסיבה שיש לתופעה זו השלכה על המשך ההתפתחות והיציבה.

המקור להופעת התופעה

ברוב המקרים, נובעת התופעה מחבלה בזמן הלידה (אשר גורמת לשטף דם בשריר הצוואר), או מתנוחת העובר ברחם. לפעמים התופעה נוצרת בעקבות פגיעה בשרירים (כשהשרירים בצד אחד מתוחים וקצרים יותר מאשר אלו שבצידו השני), או בגלל סינדרום מולד.

בקרב פעוטות – איזה טיפול כדאי לבחור?

הייעוד של התהליך הטיפולי אשר ייבחר הוא להשיג סימטריה. תפקוד התינוק שונה מתפקוד אדם מבוגר, אשר מסוגל להיות אקטיבי בתהליך הטיפול ולקחת אחריות. לכן, עלינו לבחור עבור הפעוטות טיפול שבו יתקיים שיתוף פעולה מרבי אשר יאפשר שיפור והתקדמות. פתרון יעיל עבורם הוא הידרותרפיה. התינוק מקבל תחושה נעימה והוא נהנה במהלך הפעילות במים. במהלך הפעילות ישנם צבעים המושכים את העין, השפרצות מים מסעירות, התנועעות מעגלית ותנועת סללום במים (שהן תנועות הרמוניות ומעוררות).

יסודות העבודה במים ודוגמאות

יסודות העבודה המנחים בעבודה במים הם: הארכה, חיזוק ואיזון. אחיזת הפעוט צריכה להיות ע"י ההורה, שצריך להטות את גופו של הפעוט לכיוון הנגדי לשריר הקצר (נטה את הגוף לצד ימין כשמדובר בטורטיקוליס שמאלי). בהתחלה, השריר הקצר יתארך מעצם המתיחה, ובהמשך באמצעות ביצוע פעולות פיזיות אחרות בעודו מונח באותה תנוחה, כגון: נזרוק חפץ ונכוון את התינוק לתפוס אותו כששתי ידיו מושטות לפנים. נגרום לו להיתלות על נדנדה עם שתי הידיים מבלי ליפול למים, לעלות על מזרן או לטפס על דופן הבריכה בעזרת דחיפה של שתי הידיים, לתפוס חישוק בכל יד מבלי לשקוע וכדומה.

התמדה היא שם המשחק

בין הפעילויות שממלאות את חייכם, כדאי לשלב עבודה עקבית (יומיומית או דו שבועית) במים. ההתמדה חשובה מאוד על מנת לראות תוצאות. ניתן לראות שיפור והתקדמות (מלבד הנאה מהפעילות) לאחר התמדה של מספר חודשים רצופים.

בתוך הבריכה – מהי הפעילות ומהם התנאים?

התנאים בבריכה משתנים לפי סוג הפעילות. בזמן הפעילות, טמפ' המים תהיה 33-34 מעלות, דבר שמאפשר חימום מהיר יותר ורגיעה של הגוף, וכך ניתן להגיע למטרה מהר יותר. התאמת התרגילים השונים עבור התינוק תתבצע ע"י מאמן שחייה לפעוטות, שהוא גם הידרותרפיסט מיומן. תרגילים מסוימים ניתן ואף רצוי לבצעם באמבטיה בבית (וחלק מתאימים ליבשה). על מנת לקבל את הכלים וללמוד שלל תרגילים ומשחקים שניתן לעשות לבד בבית, בבריכה ובאמבטיה – כדאי לערוך אבחון והתייעצות לגבי הפעוט שלכם.

פתרון יעיל עבור פעוטות הסובלים מטורטיקוליס הוא התמדה בפעילות השחייה הטיפולית והידרותרפיה, משום שמצבם משתפר תוך כדי פעילות טיפולית והנאה מהפעילות במים.

ניתן לטפל בבעיות נשימה כמו אסטמה, ברונכיט וקוצר נשימה באמצעות שחייה שיקומית והידרותרפיה. אפרט במאמר זה על התהליך, ותרגילים לדוגמא.

אסטמה וברונכיט הן הפרעות נשימה שעשויות להיווצר בעקבות אלרגיות, עישון, מתח, פחד ועוד. על מנת לבנות טיפול שחייה שיקומית, חשוב לספק פרטים רלוונטיים שמתקבלים בעזרת בדיקת מאמץ ובדיקת תפקודי ריאה. לפי התוצאות, ניתן לדעת מהו הדופק המתאים לפעילות במים עבור המטופל במצב הספציפי שלו. כמו כן, נדע מהי כמות החמצן הנכנס, ומהי תפוקת הריאות – כלומר כמות החמצן שנכנס כדי להפעיל את השרירים, וכמות המאמץ שניתן להפעיל. יש לציין כי מומלץ למטופלים מעשנים לא להפסיק לעשן בתחילת הטיפול, מכיוון שיהיה לגוף קשה להסתגל ליותר מדי שינויים בבת אחת.

התנאים בבריכה

תנאי הבריכה צריכים להתאים לאופי הטיפול כדי שיצליח. אלו המאפיינים המרכזיים:

• כלור – כמות הכלור בבריכה צריכה להיות מינימאלית.
• סירקולציה – הסירקולציה של המים (תדירות החלפת המים בבריכה) צריכה להיות גבוהה ככל הניתן. הכלור והסירקולציה תורמים לאיכות המים בבריכה להיות גבוהה יותר.
• טמפרטורת המים – צריכה להתאים לפי העבודה עם המטופל (28 / 30 / 34 מעלות). המטרה היא ליצור רוגע ונשימה סדירה, כמו גם עבודה על שיפור סיבולת לב ריאה (מאמץ תוך כדי העלאת הדופק).

טיפולים ותרגילים בתוך המים

בטרם פונים לביצוע הטיפולים והתרגילים, חשוב ללכת לאבחון, לעבור בדיקת דופק, ובחינת יכולת השחייה והגמישות. תרגילי השחייה ותרגילי ההידרותרפיה מתבצעים בהתאם ליכולת האישית. מטרת התרגילים היא בסופו של דבר לגרום למטופל לנשום רגיל, ללא צורך באביזרים. פעולה של הכנסת חמצן (שמשפיעה על השרירים) מאפשרת להעמיס יותר על הגוף, מבלי שייוצר לחץ. יתרונות התרגילים כוללים: הגדלת נפח בית החזה, שיפור הריכוז, ייעול תפוקת הריאות, תרפיה וחיזוק הגוף, הגדלת צריכת החמצן (סיוע להזרמת חמצן בקצב מהיר יותר לשרירים ולמוח).

בתוך המים, הריאות עובדות 60% יותר מאשר מחוץ למים (אפילו רק עצם שהייתם במים). אי לכך, על מנת להגיע לשלב ההסתגלות למים ולנשימה, יש ללכת בתוך המים – כשהגוף נמצא במים שמגיעים עד לגובה החזה. כאשר החזה נמצא יותר עמוק במים, הריאות חייבות לעבוד יותר חזק.

תרגיל הכולל בלונים

יתרון התרגיל הוא שמנפחים את הריאות ומשפרים את השליטה בשאיפה ונשיפה. בתחילת התרגיל נושפים בלונים במשך חמש דקות – קודם בעמידה ליד הקיר, ולאחר מכן תוך כדי הליכה. ליד הקיר עושים עצירת נשימה (בנוכחות מדריך), שהיא סוג של תרגיל מדיטציה. לוקחים שאיפות אוויר איטיות, ומנסים לעצור את הנשימה לפחות ל-30 שניות (ללא בלונים). לאחר עצירה של כ-30 שניות אפשר להירגע במים. באמצעות שחרור אוויר מהריאות אפשר להרגיל אותן לניקיון, ולאפשר הכנסת יותר אוויר בנשימה הבאה. בתום התרגיל שוכבים על המים ומשחררים את האוויר מהריאות (ע"י בלונים), וכשנגמר האוויר אפשר לעמוד.

ניתן להרחיב את הריאות, לפתוח את בית החזה, ולשחרר את השכמות – באמצעות תרגיל מתיחת מרידיאן הריאות. בתרגיל זה לוקחים אוויר ומכניסים את הראש לתוך המים. מותחים את הידיים מאחורי הגב רחוק ככל הניתן (למשך 10 שניות), ולאחר מכן משחררים. חוזרים על הפעולה 10 פעמים.

ניתן לשלב תרגילים קלים באופן יחסי (כשהראש מחוץ למים) עם תרגילים קשים באופן יחסי (עם הראש בתוך המים, או במים ובאוויר לסירוגין). אפשר לראות שיפור בתפקוד הריאות בזכות תרגילי השחייה המתאימים. ניתן לטפל בהצלחה באסטמה וקוצר נשימה גם רק ע"י שחייה (ללא עבודה מתואמת).

יש לשים לב בשחיית חתירה לפרטים הבאים:

בשחיית גב חתירה (עם הראש מחוץ למים) – יש לשמור על מתיחת הידיים באיטיות, כשהיד נמצאת במים ככל הניתן.

בחתירה על הבטן (עם הראש בתוך המים) – השחייה תהיה ללא נשימה, או לחלופין עם נשימה, כשהראש מציץ מחוץ למים בכל תנועה שלישית (בעזרת גלגול איטי של הגוף הצידה).

סיום השיעור

מומלץ לסיים את השיעור בתנוחת הרפיה, כמו מצב שכיבה על הבטן, עם הראש בתוך המים. רצוי לבצע תרגולי נשימה ע"י נשיפה במים, כשהמדריך ימתח את זרועות המטופל לצדדים. התוצאה של הפעולות הללו היא הרחבת אזור בית החזה והפעלת שרירי הריאות.

לסיכום,

אפשר לשפר את תפקודי הריאות ויכולת הנשימה באמצעות תרגול מאמצים קלים עד קשים ללא חמצן (אימוני היפוקסי). על אף שמדובר בתהליך ארוך שהשיפור ניכר בו רק לאורך הזמן, ניתן לומר שהעבודה וההתמדה משתלמת, משום ששחיינים רבים נפטרים מבעיית הנשימה שלהם לכל החיים.