טיניטוס

חולים הסובלים מטיניטוס מתלוננים על תחושת רעש באוזניים או בראש. סימפטום זה הטריד אנשים לאורך כל מהלך ההיסטוריה ומוזכר לראשונה אצל חיל פרעה שרדף אחרי בני ישראל היוצאים ממצרים. רבי משה בן מימון, ובקיצור - הרמב"ם, שהיה מגדולי הרופאים בדורו ומגדולי תלמידי החכמים בכל הדורות, כתב עצות רפואיות לחולים הסובלים מטיניטוס. בגוף המאמר ננסה לברר האם ניתן להפיק מכך תועלת גם כיום?

הרמב"ם מציין שאם לוקחים קליפה של אתרוג מסויים, שמים אותה בשמן זית ומחממים את השמן, מתקבלת תרופה שעוזרת לחולים הסובלים מטיניטוס. את השמן יש לטפטף אל תוך האוזן שמתוכה נשמע הטיניטוס. השאלה היא האם טיפול זה שפעל בעבר, אקטואלי גם כיום?

ישנן שתי אפשרויות: האחת – הטיפול לטיניטוס פעל כיוון שהרמב"ם הורה לתת את הטיפול והבורא קיבל את תפילתו לרפואת החולה. השניה – הטיפול לטיניטוס פעל כיוון שהוא קשור למכניזם הביולוגי של המחלה ואין כאן שום צד רוחני.

לגבי האפשרות הראשונה - יתכן שניתן לתת את הטיפול גם כיום, אך חשוב שיתלווה אליו גם הצד הרוחני. דוגמאות: תפילת החולה עצמו, תפילת בני משפחתו או תפילה של אנשים שדרגתם הרוחנית גבוהה בגלל לימוד תורה וקיום מצוות דקדקני.

לגבי האפשרות השניה – אם מדובר אך ורק במכניזם ביולוגי שמושפע מחומר בלבד, אז אין צורך בתפילה, אלא רק בקיום ההוראות הטיפוליות לטיניטוס במדויק.

על מנת ללמוד מהעבר, נבקש להתייחס אל טיפולים רפואיים שבהם היה שילוב בין רוח וחומר, שתוארו בתנ"ך: “נחש הנחושת", ו"צרעת נעמן."

האירוע הראשון התרחש לאחר יציאת מצרים, בזמן הנדודים של בני ישראל במדבר. במהלך תקופה זו סבל העם מהכשות נחשים שהפילו בו חללים רבים. משה רבנו, לפי הנחיות שקיבל מהבורא, הכין מוט ועליו נחש עשוי נחושת. אדם שהוכש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא ללא שימוש בחומר מרפא כלשהו ("ויאמר ד' אל משה: עשה לך שרף, ושמת אותו על נס, והיה כל הנשוך - וראה אותו וחי", במדבר, כא, ח).

אירוע נוסף אירע בתקופת הנביא אלישע. נעמן, שר צבא ארם, לקה בצרעת. לאחר שניסה את כל המרפאים המפורסמים שהיו בתקופתו והטיפולים שנתנו לו לא ריפאו אותו, פנה אל אלישע הנביא. כאשר נעמן ומלוויו הגיעו אל ביתו של הנביא, הוא לא יצא לקראתו. תחת זאת שלח את עוזרו גיחזי, שיאמר לו לטבול בנהר הירדן שבע פעמים.

נעמן הופתע. הוא היה רגיל לגינונים וטקסים שהיו ההפך הגמור ממה שפגש כאן. בדרך כלל המטפל הרפואי היה יוצא לקבל את פניו, ובהמשך ביצע טקס ריפוי שבמהלכו העביר את ידו מעל לנגע. ואילו כאן, כאמור, הכל הפוך: הנביא כלל לא טורח לבדוק אותו ושולח את ההמלצות הרפואיות באמצעות העוזר. ניתן לשער שנעמן כעס מאוד, אולם הפנה את הזלזול אל נהר הירדן בכך שהשווה אותו לנהרות דמשק. עבדיו היו אלה שהפצירו בו לנסות את הטיפול, וראה זה פלא: נעמן נרפא.

האם בימינו ניתן לרפא אנשים שהוכשו על ידי נחש צפע באמצעות פסל של צפע עשוי נחושת שיוצב בחדר המיון של כל בית חולים? סביר להניח שד"ר גדעון מן (כיום מומחה לרפואת ספורט, שעבודת הדוקטורט שלו ברפואה עסקה בהכשות נחשים והופצה בכל חדרי המיון בארץ) לא היה ממליץ על טיפול שכזה.

גם האפשרות להפנות חולים עם צרעת לטבילה בנהר הירדן אינה נראית סבירה במיוחד. לנוכח הזיהום הרב בנהר, שהוגדר ע"י חוקרים כ"תעלת ביוב", נראה שיש צורך בנס משמים כדי לטבול בירדן (בקטעים מסויימים) ולצאת בריא.

הנסים שנעשו לקדמונים לא יכולים להשתחזר כיום משום שבימינו אין לנו את המרכיב הרוחני של הנס. לפיכך לא נותר לחולי ישראל ובכללם לחולים הסובלים מטיניטוס אלא לקרוא על מה שנעשה לאבות אבותינו ולהתפלל שגם אנחנו נזכה לפחות לחלק מהניסים הללו.

חולים הסובלים מטיניטוס (תחושה של רעש באוזניים או בראש) עוברים בירור מקיף במרפאות אף אוזן וגרון או בירור תוך אשפוז בבית החולים. מטרת הבירור: שלילת אפשרות של מחלות קשות המסכנות את חיי החולה. חרף הבירור היסודי, האבחנה של קיום טיניטוס נשענת על ראיון קליני עם החולה. לכן, במידה והחולה יחליט לפנות אל וועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות, לא יהיה בידו מסמך שנשען על ממצאים אובייקטיביים. שימוש בתהודה מגנטית, טומוגרפיה על ידי פוזיטרון, הדים כוכליארים ופוטנציאלים מעוררים מסוג מיוחד, יכול לספק ממצאים אובייקטיביים.

טיניטוס חמור כרוך במצוקה פיזית ונפשית קשה מאוד. הידיעה כי לאנשים בסביבה הקרובה אין אפשרות לשמוע את הטיניטוס, עשויה להחמיר מאוד את התסכול הנפשי של החולה.

המשפטים “אני נראה כמו אדם בריא, ואף אחד לא יודע שאני סובל" או “אם כולם היו יכולים לשמוע מה שאני שומע, אז היו מתייחסים אלי אחרת", הם דרך התבטאות נפוצה אצל חולים הסובלים מטיניטוס קשה.

קיימים לכך גם אספקטים מעשיים: בדיקה על ידי וועדה רפואית. דוגמאות נפוצות: ועדה רפואית של חברת ביטוח לאחר תאונת דרכים, ועדה רפואית של הביטוח הלאומי לאחר תאונת עבודה או פעולת איבה וועדה רפואית של משרד הביטחון אצל אנשי כוחות הביטחון שפיתחו טיניטוס במהלך השירות.

בכל המקרים הללו יכולים להיות בוועדה רופאים שיטענו שכל התביעה מבוססת על "אמירה" ולא על ממצאים אובייקטיבים בבדיקה, כיוון שאין בדיקה שמוכיחה את קיום הטיניטוס.

שימוש בטכנולוגיה ממוחשבת קיימת יכול להראות שקיים הבדל אובייקטיבי בין אדם בריא לבין אדם חולה הסובל מטיניטוס ב-4 דרכים אפשריות:

1) בדיקת MRA (בדיקה המבוססת על מכשיר ה-MRI בשילוב עם תכנה שמאפשרת להדגים זרימת דם בכלי דם גדולים). כאשר נבדק חולה ונעשית הדמיה של איזור במח שנקרא: inferior colliculi, קיים הבדל בין התמונות במצב "רגיל" ותחת "מיסוך אקוסטי" שבמהלכו, החולה מדווח שהוא לא שומע את הטיניטוס. בעגה המקצועית המיסוך האקוסטי נקרא "מיסוך", ומשמעותו: מתן גירוי אקוסטי על ידי צליל דומה לצליל הטיניטוס כך שהחולה לא ישמע את הטיניטוס. עבודות חשובות בתחום נעשו על ידי פרופ' רוברט לוין, מומחה לנוירולוגיה מארה"ב.

2) בדיקת PET) Positron Emission Tomography). בבדיקה זו מזריקים לחולה גלוקוז עם סימון רדיואקטיבי עם רמה נמוכה של קרינה, מבקשים ממנו להתמקד בטיניטוס, ובהמשך בודקים באמצעות גלאי קרינה היכן נקלט הגלוקוז.

3) המערכת לבדיקת פוטנציאלים מעוררים במוח אצל חולי טיניטוס הורכבה בחיל רפואה על ידי פרופ' י. אטיאס, בתקופה שפיקד על המכון לחקר נזקי רעש של צה”ל, ופורקה לאחר תום הניסויים.

4) "הדים קוכליאריים":  OAE הם קיצור של Oto Acoustic Emissions. פרופ' י. אטיאס, מנהל המעבדה לאלקטרופיסיולוגיה של האוזן בבית החולים שניידר, לילדים, הדגים הבדלים בין חולים הסובלים מטיניטוס לבין אנשים שאינם סובלים. ישנם אנשי מקצוע שחולקים עליו, אולם ניתן לפתור את הבעיה בנקל על ידי ניסויים נוספים.

המגרעות של המערכות הנ"ל היא שהן אינן הופכות את האות שנמדד לסאונד שזהה לצליל הטיניטוס של החולה, כך שהן אינן מגשימות את החלום של החולה: להשמיע לסובבים אותו את צליל הטיניטוס ממנו הוא סובל. בנוסף, מחיר כל בדיקה גבוה יחסית לבדיקות שמיעה שגרתיות.

הפרט הבעייתי ביותר הוא שישנם רופאים מומחים בעלי תפקידים חשובים בוועדות רפואיות שלא מקבלים את הממצאים האובייקטיביים שהופקו בשיטות אלה בתור הוכחה לכך שהנכה סובל מטיניטוס, ופרט זה מתסכל מאוד את הנכה הסובל.

המאפיין המשותף לחולים הסובלים מטינטון (רעשים או צפצופים באוזניים), סחרחורת או מחלת מנייר הוא "המראה הבריא". באופן פרדוכסלי, רבים מהחולים הללו מקנאים בחולים אחרים שיכולים להראות לסובבים אותם פגיעה נראית לעין. כגון: פצע מדמם, צילום רנטגן המצביע על שבר או תרשים א.ק.ג. לא תקין.

מצב זה, שבו החולה מדווח על סבל קשה אשר אינו גלוי לעין ואינו מובן לסובבים אותו, מעורר אצלו דחק (סטרס). הדחק הפסיכולוגי שנוצר עלול להשפיע באופן שלילי על התקשורת במערכת המשפחתית בכלל ועל התקשורת הבין זוגית בפרט. אצל חלק מהחולים, הקרע המשפחתי בלתי נמנע ובני הזוג שנפרדים בסערה סוחפים אתם את הילדים אל מערבולת הגירושין.

אין בידינו נתונים סטטיסטיים לגבי גירושין בקרב חולים הסובלים מטינטון, סחרחורת או מחלת מנייר אולם ידוע על מקרים רבים וטרגיים של משפחות שקרסו.

הסיפור של רווית ודוד הוא מקרה אופייני.

רווית מתגוררת בעיר במרכז הארץ ועבדה כמנהלת בחברת היי-טק. היא זכתה לקידום מהיר והערכה רבה מצד הממונים עליה בטרם התפרץ אצלה טינטון קשה. לפני שהגיעה לטיפול במרפאה עברה במשך שנתיים טיפולים שונים על ידי מומחים לאף אוזן וגרון אשר לא הביאו להקלה במצבה.

במהלך אותן שנתיים קשות גם חוותה גירושין מבעלה דאז דוד.

דוד עבד גם הוא כמנהל בחברת היי-טק והיה ידוע בקרב מכריו ועובדיו כאדם קר, מחושב ובעל דרישות רבות מעצמו ומהסובבים אותו.  

רווית הייתה אישה למופת. נוסף על עבודתה הקשה כמנהלת שדרשה ממנה שעות עבודה רבות, הספיקה גם לטפל בשני ילדיהם הלומדים בבי"ס יסודי ובענייני משק הבית. לאחר שהתפרץ אצלה טינטון, נאלצה לעזוב את עבודתה תוך שהיא מצליחה בקושי רב למלא את התפקידים בבית שאותם מילאה בעבר ללא קושי בנוסף על עבודתה כמנהלת מצליחה.

דוד שהתרגל לחיות לצד אישה אנרגטית, חיונית ומתפקדת, נאלץ לקחת על עצמו את התפקידים שאותם מילאה בעבר אישתו. דוד לא הצליח להבין את הסבל שעובר על אשתו שנראתה לו בריאה לחלוטין ודרש ממנה "לקחת את עצמה בידיים", "להפסיק להתפנק", להשתתף בעבודות הבית ולחזור לעבוד.

רווית, שהייתה מותשת לחלוטין בשל ההתמודדות עם טינטון קשה, לא יכלה להענות לבקשתו ועד מהרה הפך דוד לאדם מתוסכל, נרגן, שתלטן וחסר כל אמפאטיה לאשתו. ניסיונותיה הרבים של רווית להסביר  לדוד מהו טינטון ומה עובר עליה לא עלו יפה ולא גרמו לשינוי כלשהו בהתנהגותו.

עד מהרה החל הבן הגדול לסבול מהתקפי קצרת (אסטמה) תכופים. רווית ודוד הבינו את הגורם לכך, אולם דוד המשיך להיות "הגבר הקשוח”. לאחר שרווית הבינה שיותר מכך לא תוכל ללכת לקראתו, החליטה לשוחח ישירות עם דוד על עתיד חיי הנישואין שלהם בנסיון להציל את הקשר.

דוד אהב את אשתו, אולם בנסיון להפגין מנהיגות, טען שהוא נגד פשרות. "צריך להחליט באופן חד משמעי: "חוזרים לחיינו כפי שהיו פעם או נפרדים. תבחרי את" אמר לה. רווית בלית ברירה החליטה: נפרדים.

תהליך הגירושין לא היה קל. למרות שדוד הכריז שיאפשר לה להתגרש, הוא העמיד מכשולים וקשיים רבים בדרך אל הגט שהבטיח. לבסוף התהליך הסתיים והמשפחה התפרקה.

מה הקשר לטינטון? האישיות של דוד כוללת אי יכולת להסתגל לשינויים בנסיבות חברתיות ומשפחתיות. כאשר ישנו מצב חדש, הוא בוחן אותו מנקודת מבט של אינטראקציה עם האגו שלו. בעגה עברית (סלנג): “אני הגבר בבית".

רווית סבלה מטינטון קשה והייתה זקוקה לתמיכה ועידוד. דוד לא זיהה את הצרכים הנפשיים שלה. הוא התנהג באופן קר והסיוע שלו היה טכני בעיקרו והתבטא בהסעה שלה אל המרפאה הלוך וחזור, ללא תמיכה רגשית או התייחסות מילולית כלשהי לסבל הנפשי שחוותה אשתו.

כאשר רווית ישבה עימו לשיחה על עתיד חיי הנישואין שלהם, היה כבר ברור לה שפרידה ממנו לא תהיה הפסד גדול מבחינתה. היא הרי לא מקבלת ממנו את התמיכה הנפשית שציפתה לה והייתה ראויה לה.

לאחר הגירושין, כאמור, הגיעה רווית לטיפול במרפאה. היא השקיעה מאמצים רבים כדי למלא את ההוראות הטיפוליות ועם הזמן ראתה ברכה בעמלה. הטינטון הלך ופחת והרגשתה השתפרה. עם זאת, הגירושין הפכו לעובדה מוגמרת, נוצרו משקעים שלא ניתן לתקנם ולא ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור.

פירוק המשפחה של רווית ודוד אינו מייצג את כל המשפחות. ישנן משפחות של חולי טינטון, סחרחורת או מחלת מנייר בהן קרה תהליך הפוך: כל המשפחה התלכדה כדי לתמוך בחולה ובהמשך יצאה מחוזקת יותר.

טינטון הוא תחושה של רעש באוזניים או רעש בראש. לרוב החולים הסובלים מטינטון ישנם סימפטומים נלווים שעשויים לפגוע קשות באיכות החיים כגון: רגישות לרעש, נדודי שינה, חרדה, ירידה בכושר הריכוז, פסימיות, נטיה להתרגז, עייפות, חולשה, קושי לתפקד בעבודה וירידה במצב הרוח.

הגשת תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח של המעסיק תגרום לחולה הסובל מטינטון מפח נפש גדול, כיוון שאחוזי הנכות שיקבל יהיו בודדים בלבד. אם החולה יביע פליאה על כך שאין כל התייחסות לסימפטומים האחרים מהם הוא סובל, קרוב לוודאי שיקבל את התשובה: "תגיש תביעה על בעיות נפשיות".

את עיקר הלימוד שלי בכל הנוגע לאספקט המשפטי של הטינטון אני חייב למר אליעזר נאור ז"ל. מר נאור המנוח עסק במשך כל ימי חייו בפעילות למען הזולת. בין היתר היה פעיל בוועד של עובדי מכרות "תמנע" ולאחר שלקה בטינטון קשה, עזר לחולים אחרים.  

מחלתו של אליעזר ז"ל התפרצה על רקע זיכיון שקיבל יחד עם שותף להפעלת מוסך, שמתמחה בטיפול במנועי משאיות "קמינס". הודות ליכולתם המקצועית הגבוהה, העסק שגשג והביקוש לשירותיהם היה רב.

באחד הימים מר נאור קיבל בקשה מיוחדת, לטפל במנועים שהיו בתוך מבנה והיה קושי להביא אותם אל המוסך. כאשר הוא הגיע אל מקום העבודה התברר לו שאין שם חשמל. בעל המנועים פתר את הבעיה בכך שהעמיד שני גנרטורים בפתח של המבנה והפעיל אותם. אליעזר, שהתמקד בעבודתו במשך היומיים הבאים, לא שם לב למטרד האקוסטי שיצרו הגנרטורים. בימים שלאחר מכן הוא הרגיש רע, ומצבו הלך והחמיר.

רק לאחר כחודש היה רופא שאבחן אצלו טינטון דו צדדי.

מר נאור פנה לרופאים שונים, שאמרו לו כי אין טיפול שיכול לרפא אלא רק טיפול שיכול להקל. קביעה זו היתה נכונה באותם הימים. לאור זאת, הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כדי שהנכות שלו תוכר כנכות תעסוקתית. ועדת המומחים של המוסד לביטוח לאומי פסקה: 0% נכות.

אליעזר נפגע עד עמקי נשמתו מהיחס המזלזל והעויין של הוועדה ובעיקר מהתנהגותו של אחד המומחים מטעם הביטוח הלאומי. בהמשך החליט להילחם עד הסוף באופן משפטי. עבור בני משפחתו של מר נאור מדובר בפרק ארוך וכואב שנחרט היטב בזכרונם.

בסופו של התהליך: מר נאור אליעזר ז"ל – ניצח.

לדעתי, ההברקה הגדולה שלו בתחום המשפטי היתה בקשתו להשמיע בבית המשפט את צלילי הטינטון מהם סבל. השופט אישר את הבקשה, ומר נאור הביא איש סאונד עם ציוד מתאים וקלטת שמשמיעה את צלילי הטינטון. לאחר שהשמיע לשופט ולנציגי הביטוח הלאומי את הרעש המטריד שעד כה רק הוא חווה על בשרו, זכה להתנצלות מעורך הדין מטעם הביטוח הלאומי, שאמר בכנות: "לא ידעתי שאתה סובל כל כך".

לי מעולם לא היה ספק שמר נאור סבל מאוד מהטינטון. במו עיניי ראיתי שהוא אינו ישן בלילות. זכור לי לילה אחד שעברתי ליד ביתו בשעה 2:30 לאחר חצות. לא רציתי לטלפן כדי שלא להעיר את בני הבית ולכן ניגשתי ישירות ודפקתי קלות על הדלת. אמרתי לעצמי: אם הוא ער – לא גרמתי נזק ואם והוא ישן שינה עמוקה – איש לא יפתח את הדלת. לא הופתעתי כלל כאשר הדלת נפתחה מיד ואליעזר עמד בפתח. הוא היה לבוש בגדים ועל ראשו כיפה סרוגה - ערני לחלוטין.

למרבה הצער, אליעזר נפטר בבית החולים בילינסון במהלך טיפול במחלת ריאות קשה ממנה סבל. מבחינה רפואית לא ניתן לקבוע האם מחלת הריאה היא שהרגה אותו, או שמא היה זה המאבק המשפטי הממושך והמתיש שהחיש את מותו.

אצלי קיים חשש כבד שמותו הוא תולדה של המאבק הארוך שניהל נגד הביטוח הלאומי. אני מאמין שלו היה מקבל את מה שהיה זכאי לו כמבוטח, באופן מהיר ומכובד, סביר שהיה יכול להשקיע הרבה יותר בבריאות שלו.

אני בטוח שאם הייתה נערכת בדיקה מסודרת של התיק הרפואי תוך הצלבת המידע עם חוקי הביטוח הלאומי והספרות הרפואית הרלוונטית, הביטוח הלאומי יכול היה להגיע לאותן המסקנות אליהן הגיע בית המשפט.

נאור אליעזר ע"ה היה איש יקר שאהב לעזור לבני אדם וראה במלחמת החורמה שניהל בביטוח הלאומי, שליחות של ממש שנועדה לפרוץ דרך עבור חולים אחרים הסובלים מטינטון. למרבה הצער, מנהיג המאבק שילם בחייו על מלחמת ההתשה שעבר.

כיום, אין אף מנהיג חדש למאבק ולא נשאר לנו אלא להתרפק על הזיכרונות שנותרו לנו

מתקופתו של נאור אליעזר, הגיבור של אותם הימים. יהי זכרו ברוך!