חולים הסובלים מטיניטוס (תחושה של רעש באוזניים או בראש) עוברים בירור מקיף במרפאות אף אוזן וגרון או בירור תוך אשפוז בבית החולים. מטרת הבירור: שלילת אפשרות של מחלות קשות המסכנות את חיי החולה. חרף הבירור היסודי, האבחנה של קיום טיניטוס נשענת על ראיון קליני עם החולה. לכן, במידה והחולה יחליט לפנות אל וועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות, לא יהיה בידו מסמך שנשען על ממצאים אובייקטיביים. שימוש בתהודה מגנטית, טומוגרפיה על ידי פוזיטרון, הדים כוכליארים ופוטנציאלים מעוררים מסוג מיוחד, יכול לספק ממצאים אובייקטיביים.
טיניטוס חמור כרוך במצוקה פיזית ונפשית קשה מאוד. הידיעה כי לאנשים בסביבה הקרובה אין אפשרות לשמוע את הטיניטוס, עשויה להחמיר מאוד את התסכול הנפשי של החולה.
המשפטים “אני נראה כמו אדם בריא, ואף אחד לא יודע שאני סובל" או “אם כולם היו יכולים לשמוע מה שאני שומע, אז היו מתייחסים אלי אחרת", הם דרך התבטאות נפוצה אצל חולים הסובלים מטיניטוס קשה.
קיימים לכך גם אספקטים מעשיים: בדיקה על ידי וועדה רפואית. דוגמאות נפוצות: ועדה רפואית של חברת ביטוח לאחר תאונת דרכים, ועדה רפואית של הביטוח הלאומי לאחר תאונת עבודה או פעולת איבה וועדה רפואית של משרד הביטחון אצל אנשי כוחות הביטחון שפיתחו טיניטוס במהלך השירות.
בכל המקרים הללו יכולים להיות בוועדה רופאים שיטענו שכל התביעה מבוססת על "אמירה" ולא על ממצאים אובייקטיבים בבדיקה, כיוון שאין בדיקה שמוכיחה את קיום הטיניטוס.
שימוש בטכנולוגיה ממוחשבת קיימת יכול להראות שקיים הבדל אובייקטיבי בין אדם בריא לבין אדם חולה הסובל מטיניטוס ב-4 דרכים אפשריות:
1) בדיקת MRA (בדיקה המבוססת על מכשיר ה-MRI בשילוב עם תכנה שמאפשרת להדגים זרימת דם בכלי דם גדולים). כאשר נבדק חולה ונעשית הדמיה של איזור במח שנקרא: inferior colliculi, קיים הבדל בין התמונות במצב "רגיל" ותחת "מיסוך אקוסטי" שבמהלכו, החולה מדווח שהוא לא שומע את הטיניטוס. בעגה המקצועית המיסוך האקוסטי נקרא "מיסוך", ומשמעותו: מתן גירוי אקוסטי על ידי צליל דומה לצליל הטיניטוס כך שהחולה לא ישמע את הטיניטוס. עבודות חשובות בתחום נעשו על ידי פרופ' רוברט לוין, מומחה לנוירולוגיה מארה"ב.
2) בדיקת PET) Positron Emission Tomography). בבדיקה זו מזריקים לחולה גלוקוז עם סימון רדיואקטיבי עם רמה נמוכה של קרינה, מבקשים ממנו להתמקד בטיניטוס, ובהמשך בודקים באמצעות גלאי קרינה היכן נקלט הגלוקוז.
3) המערכת לבדיקת פוטנציאלים מעוררים במוח אצל חולי טיניטוס הורכבה בחיל רפואה על ידי פרופ' י. אטיאס, בתקופה שפיקד על המכון לחקר נזקי רעש של צה”ל, ופורקה לאחר תום הניסויים.
4) "הדים קוכליאריים": OAE הם קיצור של Oto Acoustic Emissions. פרופ' י. אטיאס, מנהל המעבדה לאלקטרופיסיולוגיה של האוזן בבית החולים שניידר, לילדים, הדגים הבדלים בין חולים הסובלים מטיניטוס לבין אנשים שאינם סובלים. ישנם אנשי מקצוע שחולקים עליו, אולם ניתן לפתור את הבעיה בנקל על ידי ניסויים נוספים.
המגרעות של המערכות הנ"ל היא שהן אינן הופכות את האות שנמדד לסאונד שזהה לצליל הטיניטוס של החולה, כך שהן אינן מגשימות את החלום של החולה: להשמיע לסובבים אותו את צליל הטיניטוס ממנו הוא סובל. בנוסף, מחיר כל בדיקה גבוה יחסית לבדיקות שמיעה שגרתיות.
הפרט הבעייתי ביותר הוא שישנם רופאים מומחים בעלי תפקידים חשובים בוועדות רפואיות שלא מקבלים את הממצאים האובייקטיביים שהופקו בשיטות אלה בתור הוכחה לכך שהנכה סובל מטיניטוס, ופרט זה מתסכל מאוד את הנכה הסובל.
