אסנת בוקופצר

על דמיון מודרך ומראה עיניים

גם אם נרצה וגם אם לא, גם אם נהיה מודעים וגם אם לא.

אנחנו כל הזמן מדמים או מדמיינים.

בדיוק כמו הדם הזורם בגופנו קיימת כל הזמן תנועה, זרימה.

זרימה של הדם בגופנו, זרימה של הדימויים בראשנו.

רוב הזמן אנחנו מוותרים על שליטה או מודעות בכל הקשור לדימויים שעוברים בעיני רוחנו, או שיוצאים מפינו, הם מגיעים והולכים.

ברוב המקרים ללא תשומת לב מיוחדת למה שקורה. 

את חיינו, גופנו, מחשבותינו, מנהלים חמשת החושים, הם אלו שנותנים לנו מידע מהסביבה החיצונית. כל חוש פועל על איבר או חלק אחר בגופינו ומגיע אל נוירון אחר במוח וזה מתרגם, מבהיר, לפעמים מזהיר, לפעמים מאפשר, ותמיד מקבל החלטה על נקיטת פעולה הנראית לנו הנכונה והמתאימה ביותר בכל רגע נתון.

על דמיון מודרך וחוש הראיה 

וחוש הראייה – החוש הפיזי החזק ביותר, העובד כל הזמן, מציף אותנו בכל רגע בשפע של נתונים ואינפורמציות על סביבתנו.  

ההתייחסות שלי אינה רק ביכולת הקליטה החזותית שלנו אלא גם באופן בו אנו מביטים על המציאות או על מה שאנו חושבים כמציאות ומתייחסים אליה.

ברוב המקרים אנחנו עובדים על אוטומט, ורוב הזמן אין לנו מושג אילו דימויים עולים, רובם עולים כל כך מהר עד שחלקם לא מספיקים אפילו להגיע לתודעה שלנו.

כך שאנחנו לא יודעים אפילו שראינו אותם.

אך את ההשפעה שלהם אנחנו מרגישים, או במצב הרוח שלנו, או בתגובות שלנו. 

הרי לא סתם אומרים שהעיניים הם ראי הנפש.  

על דמיון מודרך ושפת הדיבור

גם כשאנו מדברים אנחנו משתמשים בדימויים לדוגמא : 'להשתמש באוצר המילים',

'אני מרגיש כמו דג במים', 'הזמן בורח', 'נגולה אבן מלבי' וכן הלאה וכן הלאה. 

הכושר הטבעי שלנו ליצור דימויים, לדמות או לדמיין דבר מה מאפשר לנו לנהל דיאלוג, להסביר מה אנו מרגישים ואו חושבים, כמו גם לראות בעיני רוחנו את מה שאנחנו מבקשים להשיג. (יש לציין שלפעמים זה גם מה שיוצר קצרים בתקשורת – כי כאשר אנחנו משתמשים במטפורה כדי להסביר משהו למישהו, במקרים רבות הוא יראה בעיני רוחו תמונה ואו דמוי אחר, הלקוחים מעולמו הפרטי הסובייקטיבי, שעוצמתם גדולה/קטנה יותר, מה שישפיע כמובן על תגובתו וכך יביא לתגובת נגד וכן הלאה. 

על דמיון מודרך וסיפור טוב 

לעולם נוכל להשיג דבר מה רק אם נראה בעיני רוחנו איך הוא נראה, כיוון שראיה מספקת את תחושת הוודאות לידיעה.  

הראיה הופכת הכול לבעל ממשות שאינה מנותקת מהאדם, שלא די לו בידיעה על אמיתותם של דברים אלא יש בו צורך לראות את אותה וודאות פנימית.

לכן, כמטפלת בדמיון מודרך ו – NLP, אחד הדברים הראשונים שאני מקפידה עליהם במהלך השיחה הוא השימוש במילים ובמטפורות המאפשרות תמונת מצב חיובית. 

לדוגמא, הגדרת מטרתו של המטופל/המונחה, תהיה תמיד מטרה המנוסחת באופן חיובי בלבד.  

כיוון שתת המודע שלנו הפועל באמצעות תמונה לא יודע מה זה אין תמונה, לדוגמא: "אני לא רוצה לפחד", הוא תמיד יחליף תמונה בתמונה, ולכן הוא קודם כל ימקם את התמונה של הפחד ורק אחר כך יבין שהוא צריך להחליף אותה. עד אז תמונת הפחד כבר מוקמה במקום ומנהלת את החיים.  

לכן, אקפיד כאשר מישהו לא רוצה משהו, לדאוג שהניסוח יהיה: מה הוא כן רוצה ואיך זה כן יראה, ישמע, ירגיש, כדי לאפשר לתת המודע לראות את הדימוי המתאים, הרצוי, החיובי. 

כמטפלת בדמיון מודרך, ברור לי שהדמיה מאפשרת שימוש במחשבה לשם יצירת קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו.  

הכוח היצירתי שבנו מאפשר לטפל ביצירתיות בבעיות, מצבי רוח ובמצבים לא צפויים.

ולשמחתנו, כדי להיות מודעים לשפת הדימויים, לאופן בו אנחנו משתמשים במילים, עלינו רק להפנות את תשומת לבנו אליהם, ומאותו רגע זכות הבחירה בידינו. 

כמו שאמר מרסל פרוסט: "מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים אלא מהתבוננות דרך עיניים חדשות".

דמיון מודרך במודעות

 האם אנחנו יכולים לעבור חוויה, מחשבה, עשייה, פעולה מבלי שתהה לנו מודעות.

מסתבר שכן.

מסתבר שאנו מעבירים כך חלק גדול מחיינו.

כשאנחנו לא באמת נותנים את הדעת על מה מניע אותנו, מה גורם לנו לחשוב, להרגיש ולפעול בדרך מסוימת.  

הסיבה לכך היא מאוד משמעותית ומאחוריה עומדת כוונה חיובית גדולה ביותר.

כאשר אנחנו מוותרים על המודעות ופועלים באופן אוטומטי, אנחנו בעצם מפנים את התודעה שלנו כדי לאפשר לעצמנו ללמוד דברים חדשים, לעשות דברים חדשים, להתמחות בדברים חדשים, לגלות דברים חדשים. 

אם המודעות שלנו תהיה מופנית, לדוגמא, לאופן בו אנחנו הולכים, נהיה מרוכזים רק בתהליך ולא נוכל להתבונן סביבנו, לראות לאן אנו הולכים. 

כשלמדנו ללכת, המודעות שלנו, למרות שאיננו זוכרים כרגע כיצד עשינו זאת, המודעות שלנו הייתה מופנית בין היתר ללחץ על הידיים, לאופן בו העברנו משקל לרגליים, כיצד החזקנו את הרגליים ישרות והירכיים ישרות, שיווי המשקל בגוף והפישוק הנכון, איזה רגל לשים קודם ואיפה לשים את היד, והראש מה יעשה ועוד.

והנה עכשיו אנחנו הולכים ואפילו לא חושבים/מודעים לזה. 

כך זה מתרחש בכל תהליך של למידה כמו: קריאה, רכיבה על אופניים, נהיגה ועוד. ולא אתייחס פה לנשימה, הדם הזורם בגופנו, או מערכת העיכול שם הדברים נעשים בכלל בלי שנתעכב על האופן בו הם קורים.

כך מרבית מחיינו מתנהל על ידי הלא מודע ותהליך השינוי ממודעות לאוטומט.

אותו חלק שבנו, זה הדואג להעביר תהליך לאחר שלמדנו והתמחינו בו לאוטומט, אינו יודע לעשות הפרדה ולכן פועל בדיוק באותו אופן גם עם המחשבות שלנו וההתנהגות שלנו.

וכך כשאנחנו רואים/שומעים מישהו שאומר משהו שלא מוצא חן בעינינו נקטלג אותו מייד כאדם שלילי שאיננו חפצים בחברתו.

כשעוברות מחשבות במוחנו אנחנו מעבירים אותן מיידית מבלי להפנות אליהן מודעות האם הן עדיין משרתות אותנו או שהן באוטומט שלנו מזמנים עברו וכבר אינן משרתות/מתאימות לחיינו הנוכחיים.

גם התגובות שלנו נכנסות למצב אוטומט ואנחנו מגיבים באותו אופן לדברים שנדמה לנו שלא מתאימים או שאנחנו לא מסכימים להם, מבלי לתת עליהם את הדעת שאולי עכשיו הם דווקא כן מתאימים לנו או מתאימים לנו באופן חלקי, או שאנחנו יכולים לשנות אותם.

התגובות פשוט מתקבעות בתוכנו וממשיכות לנהל אותנו ובעצם בדרך מסוימת מעכבות אותנו מהתפתחות, משינוי. 

לא התודעה קובעת את החיים, כי אם החיים את התודעה. 

אמרו קארל מרקס ופרידריך אנגלס. קארל יונג אמר "עד שלא תהפכו את התת - מודע שלכם למודע הוא ינהל לכם את החיים, ואתם תקראו לזה גורל".  

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מודעים לעצמנו ולעולם הסובב אותנו, כאשר אנחנו מודעים לאופן בו אנחנו מתנהלים ומנהלים את עצמנו ואת הסובב אותנו אנחנו נמצאים במצב ערות, אנחנו ערים לחיינו וערים לדרך בה אנחנו הולכים. 

רנה דקארט אמר: "מלבד מחשבותינו, אין דבר שנתון לגמרי לשליטתנו" , כאשר אנחנו מוותרים על חיים במודעות אנחנו מוותרים על השליטה בדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו, המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו הן אלה שיוצרות את מפת המציאות, לכן כאשר אנחנו מודעים וערים למחשבות שלנו אנחנו מודעים לחיים שלנו.

רק אז ניתנת לנו האפשרות לחקור ולוודא שההכרה המודעת שלנו אינה מונעת על ידי דחפים או פחדים סמויים, תבניות או תגובות אוטומטיות.

רק אז ניתנת לנו האפשרות להתבונן פנימה ולמצוא את התשובות המתאימות לנו בשלב זה של חיינו. 

דמיון מודרך - היכולת שלנו לחיות במודעות  

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ללמד את עצמנו לחיות במודעות היא היכולת לדמיין. הדמיון ניתן לנו כדי לאפשר לדברים לקרות.

הדמיון אינו מוגבל בתבניות אמונה, או תחום על ידי זמן, מרחב או הגוף הפיסי, הוא מאפשר לנו לגלות מה אנחנו רוצים מעצמנו, מהחיים.

מה אנו מבקשים לעצמנו מהסובבים אותנו בעבודה, משפחה, בני זוג, חברים ילדים – מבלי להגביל את עצמנו או למנוע מעצמנו להשיג את מה שאנחנו רוצים לחיינו, בחיינו.

הדמיון מאפשר לנו לעבור תהליכים שלמים: לראות, לשמוע ולהרגיש את כל התהליך: מה אנחנו רוצים, איך נעשה את זה, מה יקרה אם כך או כך.

לדמיין שאנחנו כן יודעים איזו החלטה/מעשה אנחנו נעשה, למקד את המחשבה/המודעות שלנו למה אנחנו כן רוצים שיקרה. 

לדמיין שאנחנו יכולים לעשות הכול ולהשיג הכול. 

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו מודעות בכל חלק בחיינו בו אנחנו מבקשים שינוי. אנחנו בעצם מאפשרים לעצמנו לשים עליו את הפוקוס, להיות מודעים אליו, לראות אותו, לשמוע אותו, להרגיש אותו.

בעזרת אותה יכולת אנחנו גם יכולים לאפשר לעצמנו לעשות בו את השינויים הנדרשים, בתחילה בעזרת המחשבה שלנו/ הדמיון שלנו, ואחר כך על ידי הפעולות המתאימות/ נדרשות כדי לזמן את השינוי.

לחיות את החיים בדיוק כמו שאנו רוצים.

כולנו זקוקים לאושר 

רבים המאמרים, מחקרים, ספרים שנכתבו בנושא אושר, פסיכולוגים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ופילוסופים חוקרים ובודקים את הנושא, המילה, המשמעות וכיצד ניתן להגיע לאותו אושר נכסף. 

במידה ואנחנו קוראים ומעמיקים בכל אותם ספרים, מחקרים, מאמרים וכד', נגלה שכולם הגיעו לאותה מסקנה בסיסית , האושר שלנו תלוי אך ורק בנו.

אנו אחראים עליו, נושאים ונותנים איתו, הכלים להשגתו נמצאים בנו ובידינו בלבד.

אושר המגיע ממקור חיצוני הוא זמני, בר חלוף ומוקצב בזמן. 

היכן נמצא האושר  

"האושר תלוי בנו" אמר אריסטו. 

אריסטו שהיה מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. טען בספרי האתיקה שלכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת, ולכל תכלית ישנה תכלית גבוהה יותר עד לתכלית העליונה. זה מה שמבדיל בין אדם אחד ממשנהו. 

אחד הנקודות המשמעותיות שעלינו להעמיק בהן היא השאלה: מה אופייני וייחודי בי ואינו נמצא אצל האחרים.

כשנדע מה מייחד אותנו ומהי התכלית שלשמה אנו כאן, מתוך הגילוי והחיים שנחיה לפיו

ניתן יהיה לגזור את האושר המיוחל. 

האושר אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות, אלה זמניות וחולפות.

האושר אינו מזוהה עם העושר, הכבוד, התהילה, הפרסום – שכן אף אלה זמניות וחולפות,

האושר אינו אמצעי להשגת משהו אחר.

אלא האדם המממש את מהותו כאדם. 

כאשר אדם מאושר‏, אין הוא רוצה דבר. אושר הוא מצב של מלאות. 

אך האם אנחנו יודעים מה גורם לנו אושר? ואם קשה לנו לגלות מה יעשה אותנו מאושרים כרגע, כיצד ניתן לחזות מה יגרום לנו אושר בעתיד? 

אושר הוא תוצאה של מי שיש לו משמעות בחייו, הסיבה שאנשים מאושרים, כי יש להם מטרה לשמה הם חיים.

אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים,זו סיבת אושרו ובכל רגע נתון הוא יכול לשאוב אושר, ומכאן יש לו את היכולת להניע את עצמו, לשאוף, להגיע. 

מקורות האושר 

במילון  העברי המילה אושר והמילה אשר נגזרות מתוך אותן אותיות שורש א.ש.ר.

משמעותן היא: אשר - "קיים, וחזק". וגם – "הלך, צעד".

ואושר: "נחת, מזל טוב, הצלחה, הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה". 

בתנ"ך המילה "אושר" אינה מופיעה כלל. 

המילה "אשר" על מגוון משמעותיה מופיעה 4837 פעם.

המילה "אשרי" מופיעה בתנ"ך 40 פעם והמילה "אשריך" מופיעה 3 פעמים בלבד.

מילים אלו מקושרות אל האדם העוסק בתורה ומתפלל לאלוהים. 

ספר התנ"ך מחולק לקבצים, אחד מהם הוא "ספרות החכמה", הממוקדת בפרט ולא בלאום.

היא אוניברסאלית, חוצה תרבויות ועמים, מעלה שאלות קיומיות הרלוונטיות לאדם בכל גיל ובכל מקום ומהווה מעין מסה פילוסופית על חייו של האדם באשר הוא אדם.

שלושת הספרים הם "משלי", "איוב" ו"קהלת". 

מגילת "קהלת"  עוסקת בשאלות הגותיות כמו מקומו של האדם בעולם ומשמעות החיים בצל המוות וכוללת בעיקר חקירות, רעיונות והרהורים על השאלה: מהו הטוב בחיים? והאם בכלל יש בחיים טוב שכדאי לו לאדם להתאמץ ולהשיגו?

כאשר נעמיק בו נגלה ש"קהלת" מהווה ספר הדרכה להשגת אושר פנימי. 

"קהלת" מבטא בעוצמה את השקפתו על המין האנושי ורדיפתו חסרת פשרות אחר האמת כפי שהוא רואה אותה. בדרך כתיבתו הוא מאפשר מספר פירושים לשיקול דעתו של הקורא. 

בתחילה תוהה "קהלת" על משמעות ותכלית החיים. מהו יתרון החכמה על הסכלות? האם יש יתרון לעושר?  ומסקנתו הנחרצת היא "הבל הבלים הכול הבל", אין תכלית או טעם למה או מי שכבול בכבלי מחזוריות אינסופית המונעת התקדמות אל המטרה.

אם אין מטרה ותכלית "דור הולך ודור בא".  

במגילת "קהלת" מופיעה המילה "אני"- 22 פעם.

ההתייחסות במגילה היא אל חייו של היחיד וההתבוננות בהם מבחינת ה 'אני', הכוללים את המאווים, השאיפות, התשוקות והצורך הקמאי בחיזוק אהבת החיים. 

הדגשת האני מקבילה ל-"הבל הבלים הכול הבל". "קהלת" מאפשר זאת כדי שהקורא יוכל להגיע להערכת מצב נכונה של חייו, היחסיות והאפסות של המאמץ האנושי ברדיפה אחר כסף, כבוד, שליטה וכד', אל מול חיים בעולם שלם והרמוני בתוכנו.  

בחלק הבא מעניק "קהלת" לקוראים מעין ספר הדרכה לחיים בעלי משמעות: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" -  עת ללדת ולמות, לטעת ולעקור נטוע, לרקוד ולהתאבל, לצחוק או לבכות- ותמיד לשמוח במה שיש לך.  

"הנה אשר ראיתי אני, טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש, מספר ימי חייו אשר נתן לו אלוהים כי הוא חלקו". 

התבוננות האדם בקטנותו מול אינסופיות הטבע מביאים את האדם לשאול את שאלת השאלות לגבי מקומו ומעמדו בעולם. כאשר מתחיל האדם לשאול שאלות על המהות, על סיבת הימצאותו על פני האדמה. בחקירה זו מתחיל מסעו אל האושר. 

המטרה : אושר

אחד המשפטים המשמעותיים שנאמרו על ידי סוקרטס היה, "דע את עצמך".

הפתרון מצוי בהבנה, ידיעה והכרה מעמיקה יותר של האני-העצמי. 

כשהאדם מתבונן בעצמיותו, בתוכו הוא מבין שכל מה שיש בידו אלו החיים שלו, כאן בעולם הזה - בהם הוא צריך למצוא טעם ומשמעות.

בלא משמעות זו ויישומה, החיים הם אכן הבל הבלים. כפי שאמר "קהלת". 

זו אחריותנו האישית כבני אדם למצוא את המשמעות, הטעם והמטרה איתה הגענו לכאן.

זו אחריותנו לשאול שאלות, להתבונן בעצמנו, בחיינו, בחלומותינו ובשאיפותינו, להגיע למצב של בהירות שאליה חייבים לחתור כל יום, כל רגע ורגע מחיינו.

אושר לעולם לא יעמוד בפני עצמו הוא תמיד יהיה תוצאה של מרכיבים נוספים בחיינו.

השאלה החשובה הנשאלת היא האם מטרתו הסופית של האדם להגיע לאושר, כי ברור וידוע שאנשים המאמינים שהגיעו אל האושר מסתגלים מהר מאד למצבם החדש והאושר נעלם. 

או שאולי שאיפתנו היא במסע, בדרך אל האושר הנכסף פעם אחר פעם, כל פעם מחדש. 

כמו שאומר 'קהלת': "וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו". 

האם יתכן כי המילה אושר חסויה בתנ"ך, כיוון שהאושר כל כך אישי, פרטי, שרק אדם מאושר יכול להבין את המשמעות האמיתית הקמאית והבלתי ניתנת להסבר מילולי של אותו נקודה מדויקת, בה לב וראש מתחברים יחדיו ? 

וכתב ויקטור פרנקל מחבר הספר "האדם מחפש משמעות": "מי שיש לו ל-מה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך".

רצון, ריצוי ומה שרצוי

המילה ריצוי שורשה מגיע מתוך ר.צ. ה.

לא סתם בהיפוך אותן אותיות נקבל - צ.ר.ה  ו-ה.צ.ר, מילים אלה מגלות את הצד המגביל של הרצון. 

המילה ריצוי כאמור, שורשה מתוך רצה, לכן בתהליך הריצוי יש בנו רצון בסיסי לפייס, לשכך כעס, לשדל - לרצות מישהו.

במקרים אלה נגלה לעיתים שמעשה הריצוי / התוצאה המושגת אינה לשביעות רצוננו בסופו של מעשה. 

וכאן חוזרים לאותו שורש מגביל  צ.ר.ה ו-ה.צ.ר, כדי לתהות האם הוא המקור לצרות?

האם זה הרגע בו אנחנו יכולים להרגיש ממש לא טוב עם עצמנו למרות שעשינו משהו שנראה לנו כמעשה טוב, משמעותי, חשוב, אולי מעשה שחשבנו שיקדם אותנו, אך בדיעבד נגלה שהוא עוצר אותנו.

טכניקה פשוטה לבדיקת הנושא: 

בכל פעם שנימצא בתחושת ריצוי, רצוי, קודם כל, לבדוק את עצמנו, להתבונן פנימה ולגלות מהו בעצם השורש הראשוני של הרצון / הכוונה החיובית שלנו לעצמנו, בשבילנו.

האם סיפוקו של הרצון הראשוני תוצאתו המשנית תהיה תחושת מצור, או שתאפשר גם לנו להיות מרוצים. 

לדוגמא: אמרנו כן על – ל -  משהו/מישהו כשבעצם בתוך תוכנו קיים עוד חלק, עוד קול  שאומר לא.

מן הסתם, במקרה כזה הכוונה החיובית בעבורנו הייתה לגרום למישהו לחשוב עלינו באופן חיובי, להעריך אותנו, אולי שיאהבו אותנו, יראו אותנו, או להשיג לעצמנו שקט, חופש, ועוד. 

אחרי שאיתרנו את המקור, השורש, החלק המבקש את הכוונה החיובית, (ככל שמתרגלים את שריר הכוונה החיובית כך מגיעים אליו מהר יותר), לדוגמא, כשהסכמנו בעצם רצינו לעצמנו: אהבה, שקט, הערכה, שמחה ועוד, נבדוק האם תוצאת הריצוי תהיה: צרה, מצור.

או במשמעות: שבסופו של דבר נצטער על כך שאמרנו כן. 

מן הסתם, כאשר אנחנו מוותרים על המודעות לנושא יש מקרים בהם נגיד כן למרות התוצאות הלא רצויות, שאנחנו מרגישים בחלק אחר שבנו שיגיעו.

כיוון שלעיתים הרצון שלנו לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית חזק יותר מכל תחושה אחרת, הוא זה המנהל באותו רגע את התגובה שלנו. 

וחשוב להדגיש פעם נוספת שבמקרים רבים אנחנו מוותרים על אותה מחשבה נוספת, כי מודעות מאירה בזרקור את הידיעה שבחרנו בדרך שאינה מתאימה לנו רק כדי להשיג את הכוונה החיובית הראשונית עבורנו, כי נדמה לנו באותה שנייה שזה הדבר היחיד שקיים, שחשוב. 

מרגע שאנחנו מודעים לסיבה שבגללה קיים חלק בתוכנו שרוצה שנאמר כן, ומודעים לחלק שאינו מסכים איתו, יהיה לנו קל יותר להעריך ולשער את התוצאות. עכשיו הבחירה בידנו. 

חשוב לזכור שבכל מצב נתון יש לנו תמיד יותר מאפשרות אחת של בחירה או פעולה.

הידיעה, ההבנה הזו פותחת בפנינו אופציות נוספות ולכן מאפשרת לנו להקשיב לחלקים נוספים המבקשים להתבטא, המבקשים שישמעו אותם, להתבונן בכל אותם חלקים הנמצאים במודע ובתת המודע שלנו כדי לעשות אינטגרציה, לחבר את החלקים השונים לשלמות אחת. 

לדעת שלמרות שתת המודע מאמין שהכי חשוב זה לספק עבורנו את הכוונה החיובית הראשונית, לעיתים זה יבוא על חשבון חלקים אחרים הנמצאים בתוכנו שגם להם יש כוונה חיובית עבורנו, ולעיתים הקשבה לחלקים אלה דווקא היא זו שתביא לנו את התוצאה הרצויה יותר. המשמעותית יותר. 

מרגע שאנחנו מבינים שתת המודע מאמין, אולי בגלל תבנית שנוצרה בעברנו הרחוק לפני שידענו את מה שאנחנו יודעים היום על עצמנו. לפני שגיבשנו את זהותנו, את עולם הערכים שלנו ולמדנו מה מתאים לנו ושאינו מתאים, מה עושה לנו טוב ואו להיפך.

לפני שלמדנו כי הוא מבקש בשבילנו  משהו ראשוני, קמאי, כמו:  אם נעשה כך יאהבו אותנו ... יראו אותנו..... ועוד, ובדיעבד, מעשה זה בעצם ביטל במקרים רבים רצונות או ערכים משמעותיים אחרים הקיימים בנו.

כשנהיה מודעים לכל זה, אז נוכל לבחור בדרך, פתרון, חדש, אחר, כדי לספק את הרצונות שלנו, של כל החלקים שבנו, את רצונותיהם של אחרים. 

ובתוצאה, נוכל להרגיש טוב עם עצמנו שלא בגדנו בערכים שלנו, במהות שלנו, בכל הדברים החשובים לנו כרגע, ופתרנו את הנושא באופן שכולנו נצא מרוצים. 

ביום בו נתחיל להקשיב 

בגוף האדם חלוקה קלאסית לחמישה חושים, הם אלו הנותנים לאדם מידע מהסביבה החיצונית.

שמיעה   

אחד החושים, זה המאפשר לנו לקלוט קולות וצלילים באמצעות האוזן.

בעיקרון יש לנו את היכולת לשמוע את כל הקולות המגיעים לאוזנינו. 

השמיעה לאנשים שאינם כבדי שמיעה, חרשים או מוגבלים, הינה פעולה טבעית,

כזו שאינה דורשת תשומת לב מיוחדת.

אם נעצור לרגע, נעצום את העיניים, נאפשר לעצמנו להיות מודעים למה שאנו שומעים, נגלה שכמות הצלילים והקולות הסובבים אותנו עצומה. 

ובעצם אנו אלה הבוחרים מה לשמוע ולמה להקשיב.

לדוגמא, אנחנו יכולים פתאום לגלות שלידנו מישהו מדבר ומספר על משהו שקרה לו, לפתע אנחנו יודעים עליו פרטים אישיים כי הקשבנו.

ומסביבנו אנשים כל הזמן מדברים, אנחנו יכולים לשמוע את הקולות שלהם ללא צל של מושג מה הם אמרו, שמענו את הקול שלהם לא יותר מזה.    

האם  כך גם לגבי האנשים שמדברים אלינו, איתנו.

אנחנו יודעים שאנו שומעים אותם, אך האם אנחנו גם מקשיבים להם? 

הקשבה   

למרות שנדמה ברגע הראשון שהמילים שמיעה והקשבה הינן בעלות אותה משמעות והתוצאה הינה אותה תוצאה. כי הרי על פניו אנחנו שומעים מה שאנשים אומרים לנו.

ההבדל שהקשבה מגיעה ממקום אחר בתוכנו.

ממקום שם נמצאת גם תשומת הלב, מהמקום בו אנחנו מבינים, מרגישים, מכילים.

השורש ש.מ.ע,  משמש לקליטת רעיונות שונים.

כשאומרים "שמעתי חדשות" - קלטנו מידע מהרדיו. אימא שאומרת לילדיה - "תשמעו בקולי" רוצה שיצייתו. 

במהלך היום כל אחד מאתנו מוצא עצמו מנסה להעביר מסרים לאחרים ומגלה לפעמים שלא באמת הקשיבו. במקרה אלה נאמר - "אתה לא באמת שומע!"

אך בעצם אנחנו מתכוונים "אתה לא מבין". או מבקשים "תבין אותי בבקשה". 

למעשה, השורש ש.מ.ע חולק שורש זהה עם המילה משמעות. ואנו אלה שבוחרים בכל רגע ורגע מחדש האם רק נשמע או גם ניתן משמעות למה ששמענו. 

מתי בפעם האחרונה הקשבת ? באמת. בלי שהמחשבות שלך נדדו למקום אחר? בלי שבדקת כיצד זה פוגש בך, מה המשמעות של מה שנאמר לגביך?בלי להגיב, לסתור, לשנות נושא, לספר סיפור שדומה בדיוק, לשלוף עצה, לגונן, להתגונן, לשפוט, להנהן, להגניב מבט לנייד, לשעון, לשלוח במקביל הודעה כתובה, להעיף מבט לטלוויזיה.

פשוט להקשיב.

כמו הפכת כולך לאוזן ענקית שרק קולטת, מפנימה ומכילה את האינפורמציה שהאדם המדבר מבקש לפרוק או לשתף ואתה נמצא שם בשבילו, לגמרי נמצא, כולך. 

לדעת להקשיב 

כמו כל דבר בחיים אימון חוזר ונשנה בהעצמת יכולת ההקשבה שלנו יאפשר לנו ללמוד להקשיב באופן מלא ונקי, הקשבה עמוקה לסובב אותנו ולעולמם הפנימי.

כאשר אנחנו מקשיבים לאחר באמת ובתמים אנחנו בעצם מספקים למשתף אותנו תחושת ערך של החוויה, הסיפור, השיתוף, המחשבה, הרגש שהוא עובר, חווה.

את התחושה שהוא חשוב. 

כאשר אנחנו מקשיבים הקשבה מושלמת בשילוב כל החושים שלנו נגלה שאנחנו נמצאים ברגע, בכאן, בעכשיו.  חווים באופן מלא את החוויה שמבקשים לשתף אותנו בה.

אז משתקפת לנו מציאות נוספת שלא תמיד אנחנו ערים לה, נוצרת מציאות אחרת, רגע חדש, דו שיח ממקום אחר, מה שמאפשר לנו לפתוח את הלב ולחוות את המרחב שנובע מרגע זה. 

כאשר נהיה ברגע זה נגלה שמתאפשר לנו דבר נוסף - להקשיב לעצמנו.

כי כאשר נתאמן, נתרגל ונפתח את מיומנות ההקשבה נמצא שאנחנו מקשיבים אחרת לאהובים עלינו ובכלל, אך בייחוד מקשיבים לעצמנו ממקום אחר וחדש.

מאפשרים גם לעצמנו מקום. להיות ברגע. להיות קשובים לשאיפות ולרצונות שלנו. 

כדי שלא נוותר על עצמנו, על אחרים, על מה שחשוב לנו ולאלה שסביבנו, פשוט נקשיב.  

http://www.nlptherapy.co.il

מה מנהל את חיינו?

השפה בה אנו משתמשים בחיי היום יום, במקרים רבים היא זו המחליטה וקובעת איך יראו, ישמעו, נרגיש ולפיכך נחייה את חיינו. 

מכיוון שפעולות רבות בחיינו אנחנו מבצעים מתוך אוטומט: כמו תנועה, נשימה, מטבוליזם, שינה, חלימה, הליכה, נהיגה ועוד.

חלקן, מהרגע שנוצרנו גנטיות, על אוטומט. וחלקן הפכו לאוטומט ברגע שלמדנו לעשות אותן כמו שצריך, כמו שנהוג לתחושתנו. לכן לא ניתן עליהן את הדעת רוב הזמן. 

כך במקרים רבים בשימוש אוטומטי בשפה שלנו: באופן בו אנחנו משתמשים ומבטאים, רעיונות, הצעות, תחושות, מחשבות ורגשות.

לצורך העניין כמה פעמים אמרנו דברים שנצטער עליהם אחר-כך, כאילו לא הייתה שליטה עליהם, הם פשוט יצאו לנו מהפה.

כמה פעמים אמרנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות דבר כזה או אחר, מבלי להתעמק האם אנחנו באמת מסוגלים או לא.

כמה פעמים האשמנו את עצמינו מבלי לחשוב על המילים בהן אנחנו משתמשים: 'איזה טיפש הייתי' וכדומה. 

מה מגדיר את חיינו ? 

גם המחשבות בראשינו הינן מילים.

מילים כדי להסביר, לפרש, להבין בעצמנו מה קורה. לדוגמא: אנחנו מתרגמים בראשינו (באוטומט) רגשות למילים.

רגש שנדמה לנו כעצב או שמחה ה"משתלט" עלינו - הרגש מיתרגם והופך למילה בראשינו, ועכשיו אנחנו יודעים שזה עצב או שמחה, ייאוש או תקווה.

מאותו רגע אנחנו חושבים את המילה הזו, ברוב המקרים מבלי לתת עליה את הדעת יותר מדי.

ברגע שקבענו 'זה עצב', עכשיו 'אני עצוב', ואו זו 'שמחה' עכשיו 'אני שמח', המילה שהיא חלק מהשפה שלנו גם קבעה בחלקיק שנייה איך נרגיש.

וכך המחשבה הגדירה, נתנה גבולות לרגש ותרגמה אותו למילה, מילה אותה אנחנו מכירים, ואיתה אנחנו יכולים להזדהות, להתנהל, להבין.

עכשיו כשיש לנו מילה נדמה לנו שאנחנו נמצאים במקום בטוח. 

אך האם כך הוא? האם ניתן למילה/מחשבה לנהל את חיינו ? 

למילה שפה ישנם 4 פירושים במילון:

אוצר המילים שאדם משתמש בהן להבעת צרכיו. אחד מזוג השפתיים התוחמות את הפה, מהן גם יוצאות המילים, השפה. קצה הכלי ורצועת החוף הגובלת בנחל ואו בנהר.

בשלושה מהמקרים: שפתיים, שפת הכלי ושפת הנחל מתייחסים לגבול המבדיל בין לבין. המגדיר משהו.

בדיוק כמו שהשפה שלנו מאפשרת לנו להגדיר, לתת גבולות למה שמתרחש, למה שמרגישים. 

וכמו שציינתי אוטומט השפה/המחשבה מגדיר משהו מסוים ומשאיר אותנו בתוכו.

מנהל אותנו.

הרגל הופך לטבע 

כשאנחנו חוזרים בתוכנו או מחוצה לנו על מחשבות, משפטים או מילים מסוימות, החזרה המתמדת בונה מעגלים חשמליים במוחנו ומשום כך סינפסות רבות עוצמה.

כל מחשבה/מילה שנחזור עליה שוב ושוב, תיצור חיבורים אנטומיים שעם הזמן יהפכו לאוטומטים.

כל מחשבה/מילה שהתקבעה והפכה לאוטומט עלולה או עשויה לנהל את חיינו, מבלי שבעצם יהיה לנו מה לומר בנושא.

מילים/מחשבות שהורגלנו לחשוב ואו לומר לעיתים קרובות, דומות מאוד להתמכרות בכך שהמכנה המשותף ביניהן הוא הקושי להפסיק אותם, למרות שלעיתים נבין שאינן תורמות לבריאותנו ולחיינו. 

כפי שכתבה חווה אלברשטיין בשירה 'הרגל הופך לטבע': "שמור את נפשי מן ההרגל, להתלונן הרבה. זה לא מועיל, זה לא עוזר, ומתמכרים לזה.... הרגל הופך לטבע, וטבע קשה לשנות. אבל בדרך קבע, יש לנסות". 

אצל מי השליטה ? 

ואמר רנה דקארט: "מלבד מחשבותינו, אין דבר שנתון לגמרי לשליטתנו".

והאם לא כך גם לגבי השפה שלנו. השימוש במילים? 

מכיוון שהשליטה היחידה והאמיתית שלנו היא על המחשבות שלנו.

לדוגמא: אנחנו יכולים לחשוב 'אני טיפש' אך באותה מידה אנחנו יכולים לבחור במחשבה:

'לא הבנתי ועכשיו אני יודע', 'למדתי ועכשיו אני מבין'. 

או דוגמא נוספת: 'זה לעולם לא יקרה'

אפשר לחשוב: 'זה לא קרה כרגע, מעניין מה אני יכול לעשות אחרת כדי שזה כן יקרה' 

היכולת שלנו לשלוט במחשבות שלנו היא גם היכולת שלנו לשלוט בשפה שלנו ובשימוש במילים המתאימות ולהיפך, אלה שיאפשרו לתת המודע שלנו לעשות בכל רגע נתון את העדכונים המתאימים.

דמיון מודרך, NLP והשפה

אחת היכולות המשמעותיות שנרכוש בעבודה עם טכניקות ה-NLP והדמיון המודרך היא הלמידה שאנו מאפשרים לעצמנו. 

ראשית בהבנה שאנו היחידים השולטים במחשבות שלנו ובשפה שלנו. 

לכן, אנחנו היחידים היכולים להחליף מחשבה שלילית במחשבה חיובית.

בדיוק כמו שאנו היחידים היכולים להחליף מילים שאינן מתאימות למטרות שלנו במילים שכן יאפשרו לנו להשיג אותן. 

או בדוגמא אחרת: מילים/מחשבות המורידות ומדכאות אותנו במילים/מחשבות הפותחות לנו פתח לעשות דברים, להרגיש אחרת.

לדוגמא: 'שום דבר לא מצליח לי'! האם באמת שום דבר לא מצליח? אף פעם? 

כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לבדוק, להיות מודעים למחשבה/למילים בהן השתמשנו, נגלה מן הסתם שהיו פעמים רבות בהן דברים כן הצליחו ובגדול !

והחיבור אל ההצלחה פותחת את האפשרות למצוא דרכים נוספות, אחרות, חדשות כדי להצליח גם במקרים אחרים. 

וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותייך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".

כך גם לגבי השפה בה אנו משתמשים לעצמינו, על עצמינו ולסובבים אותנו.

וודאו שהיא מגדירה היטב את המקום בו אתם רוצים להיות. את המקום אליו אתם רוצים להגיע. את ההרגשה אותה תרצו להרגיש. 

כאשר נאפשר לעצמינו להיות מודעים, להתייחס אל המחשבות שלנו כשפה המכילה אפשרויות רבות, נוכל לאפשר לעצמינו לבחור את המילים ומתוך כך את המחשבות ולהיפך, אלה שיאפשרו לנו לחיות את החיים באופן המתאים לנו ביותר.