אלוהים

עצה חשובה יעץ לנו רבי שמעון במסכת אבות:[1] "רבי שמעון אומר, הוי זהיר [...] וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע".[2] מעניין, כמה מהמתפללים זוכרים עצה זו. בכל-אופן, תפילה בכוונה מעוררת תמיד תובנות, משמעויות ולעיתים שאלות חדשות בלב המתפלל.

[1]  מסכת אבות פרק ב משנה יג.

[2]  "חובה קבועה, שאין אדם עושה אותה אלא כדי למלא את חובתו, כמי שמעיקה עליו איזו מעמסה, וברצונו להיפטר ממנה מהר" (פינחס קהתי, משניות כרך ח, ירושלים ה'תשנ"ח, מסכת אבות עמ' נא).

אני מתפלל / מוטי לקסמן

המלמד ב"חיידער" לימד אותי אותיות גדולות וקטנות

מן התורה.

המורה ב"יסודי" הסביר לי פסוקים ופרקים

מן המקרא.

ב"בר-אילן" הרצו לי על פרשנים, מדרשים ומחקרים

לגבי התנ"ך.

ואמא שלי,

שבציפרניה גרדה מן העולם

מעט שיירי מציאות

לחיים שלי,

לא לימדה.

היא לא ידעה ללמד, גם לא להרצות.

אבל רק ממנה

למדתי, ממהותה ספגתי:

להסתכל, לברך,

לייחל ולהתפלל.

להסתכל אל העולם

בעיניים פקוחות, באזניים קשובות

ובלב רגיש.

ואת הפרחים, את העצים ואת הציפורים;

את האור ואת היפה שאני קולט;

ואת בני האדם שאני חש

את הכל לברך.

ולא להתעלם מן הכואב, מהצורב ומהמזויף

שאותו צריך לשאת, לעתים גם לסבול

ואותו תמיד להוקיע

ואת חוסנו  להחליש ובמקורו לפגוע.

ובכל-זאת, לא להפסיק

לאהוב,

ולהמשיך ולייחל.

ולהתפלל

שכוח יהיה בי

להמשיך להאמין, גם להגשים

שכל אדם, כמו שכתוב וכמו שראוי שיהיה:

"בְּצֶלֶם אֱלֹהִים [...] זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".

כי אדם אני.

וכך, מאמע יקרה,

אני מסתכל, ומברך,

ומייחל

שכל אלה ימשיכו לנבוע בי,

ולא יחדלו מלהאיר את דרכי:

אני מתפלל,

מתפלל אני.

מאמר זה נכתב במסגרת בית הספר לדיבור מול קהל, מועדון הדיון הציבורי כחלק ממספר מאמרים בנושא אמונה המתייחסים לנושא זה מזוויות שונות.
למאמר השני בסדרה: טיעונים נגד קיומו של אלוהים

הטיעונים בעד אמונה באלוהים נחלקים לשלוש קבוצות - הקבוצה הראשונה היא הטיעונים התועלתניים לפיה אמונה באלוהים היא האינטרס שלך בלי קשר לרצונו של אלוהים, שתי הקבוצות האחרות משולבות כאשר יש את הטיעונים לכך שאלוהים קיים והשניה היא טיעונים לקיום מצוות בהנחה שאלוהים קיים.

טיעונים עקרוניים לקיומו של אלוהים

באופן מעניין השאלה הפשוטה 'האם יש אלוהים' אינה מופיעה בתנ"ך ולמעשה ישנם חלקים נרחבים בו שבהם אלוהים מציג את עצמו כמוצלח והמוביל מבין אלים שונים ולאו דווקא כיחיד. למעשה, גם בעשרת הדיברות וגם בקריאת שמע אלוהים מציג עצמו כאלוהים היחיד של העם היהודי ולא כאלוהים היחיד שיש. לפיכך ההוכחות לקיומו של אלוהים שנמצאות בידינו הן מאוחרות בהרבה וחלקן נלקח בהשאלה מהתיאולוגיה הנוצרית והאיסלאמית. ההוכחות לקיומו של אלוהים נחלקות להוכחות מהמציאות והוכחות מההיגיון. הסוג הראשון מחפש את קיומו שלאלוהים במציאות ובמיוחד מחפש סימנים בעולם לתופעות שאין דרך להסבירן אלא אלוהים, והסוג השני הוא טיעון לוגי טהור המחפש את ההוכחה לקיומו של אלוהים במהות התפיסה של אלוהים.

הוכחות לקיומו של אלוהים מהמציאות מחפשות תופעות שאינן ניתנות להסבר. תופעות אלו היו נפוצות מאד בעבר, כאשר המדע לא יכל להסביר את הקוסמולוגיה והטבע וכך שימשו השמש, הירח, מבנה האדם וכד' כהוכחה לקיומו של אלוהים. התפתחות המדע פיצלה את ההוכחות הללו לכאלו המחפשות את אלוהים בתחומים אותם המדע עדיין לא מסביר (לדוגמה הסיבות למפץ הגדול, או תקופות לא מתועדות באבולוציה), ומצד שני להוכחות הנשענות על מעשי ניסים הקורים למאמינים כדוגמת 'ילד מבני ברק שנפל מקומה רביעית ונשאר בחיים' וכן במיעוט היחסי של אבידות בנפש מהקסאמים בדרום ומהסקאדים במלחמת המפרץ. בין קבוצת טיעונים אלו נמצא את אוהדי הספורט הרואים בהישגי או הפסדי קבוצת הוכחה לקיומו או אי-קיומו של אלוהים.

טיעונים לאמונה ושמירת מצוות בהנחה שאלוהים קיים

לכאורה אם מקבלים את ההוכחה שאלוהים קיים הרי שהאמונה בו אמורה להיות מובנת מאליה. בפועל מתברר שגם אנשים ואוכלוסיות שנחשפו באופן אישי ובלתי אמצעי לקיומו הבלתי-ניתן להפרכה של אלהים (לדוגמה בני ישראל במדבר או הנביא יונה) עדיין סירבו להאמין מדי פעם. כתוצאה מכך נוצר צורך במערכת טיעונים למען האמונה באלוהים גם עבור אלו שמאמינים שאלוהים (שלנו ספציפית או סוג כללי כלשהו של יישות עליונה) קיים.

טיעונים אלו מתבססים על מדיניות השכר והעונש של אלוהים וכן על החסדים שאלוהים עשה עם המאמין באופן אישי או עם קבוצה נרחבת יותר כמו העם היהודי או האנושות. טיעוני השכר והעונש מובאים בתנ"ך על ידי אלוהים עצמו בהרחבה יתרה כאשר הוא נחה ישירות להאמין בו ורק בו, וכן בעקיפין כאשר התנ"ך מספר על מה שקרה לאלו שלא האמינו (כגון זובחי עגל הזהב), שהאמינו וחיפפו במצוות (למשל שאול המלך) או שהאמינו אבל ניסו להתחכם (למשל קורח ועדתו או יונה הנביא). בעשורים האחרונים היהדות האורתודוכסית שמה דגש רב על הייסורים שייגרמו לכופרים ותיאורים פלאסטיים של הגיהינום, ובכך משקפים מגמה בנצרות הקתולית ובקהילות האוונגליסטיות בארה"ב להפחיד אנשים לאמונה.

ישנם מקרים בהם משלבים את הטיעונים לאמונה עם הטיעון העקרוני לקיומו של אלוהים, כמו בדוגמה של וולטיר שטען כי אם אלוהים אינו קיים הרי שאי-אמונה בו אינה מועילה, ושאם אלוהים קיים הרי שאי-אמונה בו יביא לגיהינום. לפיכך אם אנחנו נמצאים באי וודאות לגבי עצם קיומו של אלוהים הרי שיקול עלות תועלת מורה שעדיף לטעות לצד של האמונה.

טיעונים תועלתניים - למה אמונה לכשעצמה היא דבר טוב
טיעונים אלו עוסקים בכך שהאמונה לכשעצמה מביאה תועלת למאמינים בלי קשר לקיומו של אלוהים. טיעונים אלו עוסקים במדדים שונים לאיכות חיים וכן בתועלות החברתיות של השייכות.

הטיעונים לשייכות מסבירים כי אמונה פעילה היא סוג של מסגרת חברתית המאפשרת למאמינים ליצור קשרים, ליהנות מתמיכה רגשית ולאפשר חינוך לילדיהם. מאמינים רבים מדווחים על תחושה משופרת, לעיתים עד רמה של אקסטזה, בעקבות השתתפות בתפילות. אחרים מציינים את בתי הכנסת בארצות הברית כמפגש ה'נטוורקינג' הטוב ביותר.

הטיעונים לאיכות החיים מסתמכים על הבדלים סטטיסטיים בין מאמינים ללא-מאמינים בתחומים שונים של איכות חיים כגון שיעורי שרידות בעקבות התקף לב, אחוז גירושין נמוך יותר ופחות התאבדויות. חשוב כמובן להפריד בין טיעונים אלו לבין טיעונים מתחסדים יותר לשיעור פשיעה נמוך יותר (למשל בתחום הפשיעה המינית או הסמים) שמקורם לרוב באי שיתוף פעולה עם המשטרה.