טינטון

המאפיין המשותף לחולים הסובלים מטינטון (רעשים או צפצופים באוזניים), סחרחורת או מחלת מנייר הוא "המראה הבריא". באופן פרדוכסלי, רבים מהחולים הללו מקנאים בחולים אחרים שיכולים להראות לסובבים אותם פגיעה נראית לעין. כגון: פצע מדמם, צילום רנטגן המצביע על שבר או תרשים א.ק.ג. לא תקין.

מצב זה, שבו החולה מדווח על סבל קשה אשר אינו גלוי לעין ואינו מובן לסובבים אותו, מעורר אצלו דחק (סטרס). הדחק הפסיכולוגי שנוצר עלול להשפיע באופן שלילי על התקשורת במערכת המשפחתית בכלל ועל התקשורת הבין זוגית בפרט. אצל חלק מהחולים, הקרע המשפחתי בלתי נמנע ובני הזוג שנפרדים בסערה סוחפים אתם את הילדים אל מערבולת הגירושין.

אין בידינו נתונים סטטיסטיים לגבי גירושין בקרב חולים הסובלים מטינטון, סחרחורת או מחלת מנייר אולם ידוע על מקרים רבים וטרגיים של משפחות שקרסו.

הסיפור של רווית ודוד הוא מקרה אופייני.

רווית מתגוררת בעיר במרכז הארץ ועבדה כמנהלת בחברת היי-טק. היא זכתה לקידום מהיר והערכה רבה מצד הממונים עליה בטרם התפרץ אצלה טינטון קשה. לפני שהגיעה לטיפול במרפאה עברה במשך שנתיים טיפולים שונים על ידי מומחים לאף אוזן וגרון אשר לא הביאו להקלה במצבה.

במהלך אותן שנתיים קשות גם חוותה גירושין מבעלה דאז דוד.

דוד עבד גם הוא כמנהל בחברת היי-טק והיה ידוע בקרב מכריו ועובדיו כאדם קר, מחושב ובעל דרישות רבות מעצמו ומהסובבים אותו.  

רווית הייתה אישה למופת. נוסף על עבודתה הקשה כמנהלת שדרשה ממנה שעות עבודה רבות, הספיקה גם לטפל בשני ילדיהם הלומדים בבי"ס יסודי ובענייני משק הבית. לאחר שהתפרץ אצלה טינטון, נאלצה לעזוב את עבודתה תוך שהיא מצליחה בקושי רב למלא את התפקידים בבית שאותם מילאה בעבר ללא קושי בנוסף על עבודתה כמנהלת מצליחה.

דוד שהתרגל לחיות לצד אישה אנרגטית, חיונית ומתפקדת, נאלץ לקחת על עצמו את התפקידים שאותם מילאה בעבר אישתו. דוד לא הצליח להבין את הסבל שעובר על אשתו שנראתה לו בריאה לחלוטין ודרש ממנה "לקחת את עצמה בידיים", "להפסיק להתפנק", להשתתף בעבודות הבית ולחזור לעבוד.

רווית, שהייתה מותשת לחלוטין בשל ההתמודדות עם טינטון קשה, לא יכלה להענות לבקשתו ועד מהרה הפך דוד לאדם מתוסכל, נרגן, שתלטן וחסר כל אמפאטיה לאשתו. ניסיונותיה הרבים של רווית להסביר  לדוד מהו טינטון ומה עובר עליה לא עלו יפה ולא גרמו לשינוי כלשהו בהתנהגותו.

עד מהרה החל הבן הגדול לסבול מהתקפי קצרת (אסטמה) תכופים. רווית ודוד הבינו את הגורם לכך, אולם דוד המשיך להיות "הגבר הקשוח”. לאחר שרווית הבינה שיותר מכך לא תוכל ללכת לקראתו, החליטה לשוחח ישירות עם דוד על עתיד חיי הנישואין שלהם בנסיון להציל את הקשר.

דוד אהב את אשתו, אולם בנסיון להפגין מנהיגות, טען שהוא נגד פשרות. "צריך להחליט באופן חד משמעי: "חוזרים לחיינו כפי שהיו פעם או נפרדים. תבחרי את" אמר לה. רווית בלית ברירה החליטה: נפרדים.

תהליך הגירושין לא היה קל. למרות שדוד הכריז שיאפשר לה להתגרש, הוא העמיד מכשולים וקשיים רבים בדרך אל הגט שהבטיח. לבסוף התהליך הסתיים והמשפחה התפרקה.

מה הקשר לטינטון? האישיות של דוד כוללת אי יכולת להסתגל לשינויים בנסיבות חברתיות ומשפחתיות. כאשר ישנו מצב חדש, הוא בוחן אותו מנקודת מבט של אינטראקציה עם האגו שלו. בעגה עברית (סלנג): “אני הגבר בבית".

רווית סבלה מטינטון קשה והייתה זקוקה לתמיכה ועידוד. דוד לא זיהה את הצרכים הנפשיים שלה. הוא התנהג באופן קר והסיוע שלו היה טכני בעיקרו והתבטא בהסעה שלה אל המרפאה הלוך וחזור, ללא תמיכה רגשית או התייחסות מילולית כלשהי לסבל הנפשי שחוותה אשתו.

כאשר רווית ישבה עימו לשיחה על עתיד חיי הנישואין שלהם, היה כבר ברור לה שפרידה ממנו לא תהיה הפסד גדול מבחינתה. היא הרי לא מקבלת ממנו את התמיכה הנפשית שציפתה לה והייתה ראויה לה.

לאחר הגירושין, כאמור, הגיעה רווית לטיפול במרפאה. היא השקיעה מאמצים רבים כדי למלא את ההוראות הטיפוליות ועם הזמן ראתה ברכה בעמלה. הטינטון הלך ופחת והרגשתה השתפרה. עם זאת, הגירושין הפכו לעובדה מוגמרת, נוצרו משקעים שלא ניתן לתקנם ולא ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור.

פירוק המשפחה של רווית ודוד אינו מייצג את כל המשפחות. ישנן משפחות של חולי טינטון, סחרחורת או מחלת מנייר בהן קרה תהליך הפוך: כל המשפחה התלכדה כדי לתמוך בחולה ובהמשך יצאה מחוזקת יותר.

טינטון הוא תחושה של רעש באוזניים או רעש בראש. לרוב החולים הסובלים מטינטון ישנם סימפטומים נלווים שעשויים לפגוע קשות באיכות החיים כגון: רגישות לרעש, נדודי שינה, חרדה, ירידה בכושר הריכוז, פסימיות, נטיה להתרגז, עייפות, חולשה, קושי לתפקד בעבודה וירידה במצב הרוח.

הגשת תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח של המעסיק תגרום לחולה הסובל מטינטון מפח נפש גדול, כיוון שאחוזי הנכות שיקבל יהיו בודדים בלבד. אם החולה יביע פליאה על כך שאין כל התייחסות לסימפטומים האחרים מהם הוא סובל, קרוב לוודאי שיקבל את התשובה: "תגיש תביעה על בעיות נפשיות".

את עיקר הלימוד שלי בכל הנוגע לאספקט המשפטי של הטינטון אני חייב למר אליעזר נאור ז"ל. מר נאור המנוח עסק במשך כל ימי חייו בפעילות למען הזולת. בין היתר היה פעיל בוועד של עובדי מכרות "תמנע" ולאחר שלקה בטינטון קשה, עזר לחולים אחרים.  

מחלתו של אליעזר ז"ל התפרצה על רקע זיכיון שקיבל יחד עם שותף להפעלת מוסך, שמתמחה בטיפול במנועי משאיות "קמינס". הודות ליכולתם המקצועית הגבוהה, העסק שגשג והביקוש לשירותיהם היה רב.

באחד הימים מר נאור קיבל בקשה מיוחדת, לטפל במנועים שהיו בתוך מבנה והיה קושי להביא אותם אל המוסך. כאשר הוא הגיע אל מקום העבודה התברר לו שאין שם חשמל. בעל המנועים פתר את הבעיה בכך שהעמיד שני גנרטורים בפתח של המבנה והפעיל אותם. אליעזר, שהתמקד בעבודתו במשך היומיים הבאים, לא שם לב למטרד האקוסטי שיצרו הגנרטורים. בימים שלאחר מכן הוא הרגיש רע, ומצבו הלך והחמיר.

רק לאחר כחודש היה רופא שאבחן אצלו טינטון דו צדדי.

מר נאור פנה לרופאים שונים, שאמרו לו כי אין טיפול שיכול לרפא אלא רק טיפול שיכול להקל. קביעה זו היתה נכונה באותם הימים. לאור זאת, הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כדי שהנכות שלו תוכר כנכות תעסוקתית. ועדת המומחים של המוסד לביטוח לאומי פסקה: 0% נכות.

אליעזר נפגע עד עמקי נשמתו מהיחס המזלזל והעויין של הוועדה ובעיקר מהתנהגותו של אחד המומחים מטעם הביטוח הלאומי. בהמשך החליט להילחם עד הסוף באופן משפטי. עבור בני משפחתו של מר נאור מדובר בפרק ארוך וכואב שנחרט היטב בזכרונם.

בסופו של התהליך: מר נאור אליעזר ז"ל – ניצח.

לדעתי, ההברקה הגדולה שלו בתחום המשפטי היתה בקשתו להשמיע בבית המשפט את צלילי הטינטון מהם סבל. השופט אישר את הבקשה, ומר נאור הביא איש סאונד עם ציוד מתאים וקלטת שמשמיעה את צלילי הטינטון. לאחר שהשמיע לשופט ולנציגי הביטוח הלאומי את הרעש המטריד שעד כה רק הוא חווה על בשרו, זכה להתנצלות מעורך הדין מטעם הביטוח הלאומי, שאמר בכנות: "לא ידעתי שאתה סובל כל כך".

לי מעולם לא היה ספק שמר נאור סבל מאוד מהטינטון. במו עיניי ראיתי שהוא אינו ישן בלילות. זכור לי לילה אחד שעברתי ליד ביתו בשעה 2:30 לאחר חצות. לא רציתי לטלפן כדי שלא להעיר את בני הבית ולכן ניגשתי ישירות ודפקתי קלות על הדלת. אמרתי לעצמי: אם הוא ער – לא גרמתי נזק ואם והוא ישן שינה עמוקה – איש לא יפתח את הדלת. לא הופתעתי כלל כאשר הדלת נפתחה מיד ואליעזר עמד בפתח. הוא היה לבוש בגדים ועל ראשו כיפה סרוגה - ערני לחלוטין.

למרבה הצער, אליעזר נפטר בבית החולים בילינסון במהלך טיפול במחלת ריאות קשה ממנה סבל. מבחינה רפואית לא ניתן לקבוע האם מחלת הריאה היא שהרגה אותו, או שמא היה זה המאבק המשפטי הממושך והמתיש שהחיש את מותו.

אצלי קיים חשש כבד שמותו הוא תולדה של המאבק הארוך שניהל נגד הביטוח הלאומי. אני מאמין שלו היה מקבל את מה שהיה זכאי לו כמבוטח, באופן מהיר ומכובד, סביר שהיה יכול להשקיע הרבה יותר בבריאות שלו.

אני בטוח שאם הייתה נערכת בדיקה מסודרת של התיק הרפואי תוך הצלבת המידע עם חוקי הביטוח הלאומי והספרות הרפואית הרלוונטית, הביטוח הלאומי יכול היה להגיע לאותן המסקנות אליהן הגיע בית המשפט.

נאור אליעזר ע"ה היה איש יקר שאהב לעזור לבני אדם וראה במלחמת החורמה שניהל בביטוח הלאומי, שליחות של ממש שנועדה לפרוץ דרך עבור חולים אחרים הסובלים מטינטון. למרבה הצער, מנהיג המאבק שילם בחייו על מלחמת ההתשה שעבר.

כיום, אין אף מנהיג חדש למאבק ולא נשאר לנו אלא להתרפק על הזיכרונות שנותרו לנו

מתקופתו של נאור אליעזר, הגיבור של אותם הימים. יהי זכרו ברוך!