נר נשמה אינו דבר השייך בלעדית לדתיים. גם חילונים מושבעים לא נרתעים מהדלקת נר שכזה.
האדם מחפש משמעות
הדלקת נר נשמה לאחר מותו של אדם קרוב או ביום השנה למותו היא מנהג שאינו נחלתם הבלעדית של הדתיים שבינינו. גם מי שלא מתפלל שלוש פעמים ביום ולא מקפיד על קלה כחמורה מוצא מעט נחמה באורו של נר נשמה.
לא צריך להאמין בחיים שאחרי המוות, בגן עדן ובגיהינום ובישיבה של מעלה כדי להרגיש צורך להדליק נר נשמה וזיכרון שיזכיר לנו את מי שאבד. הלהבה הבוערת איננה זקוקה לפרשנות דתית ולסמליות רליגיוזית כדי לדבר איתנו על זמניותם של החיים, על הזיכרונות שנותרים לאחר שמישהו אובד לנו. גם חסרי האמונה שבינינו יביטו באור הנר ויהרהרו לרגע על העצב שבחייהם, על הצער על מותו של אדם קרוב ועל החיים שממשיכים גם בלעדיו. את המשמעות לאור, ללהבה, לנר, הם יחפשו בתוך עצמם ובין הזיכרונות שבראש.
כל אדם יכול להעניק משמעות משלו לנר נשמה ואולי זו הסיבה לכך שאין הוא שמור רק למאמינים בני מאמינים.
אור ונחמה
אולי נר נשמה הוא המשך מודרני לימים שבהם האדם הקדמון התחמם לאורה של מדורה. כבר משחר ההיסטוריה התכנסו האנשים מסביב לאש הבוערת שהעניקה להם חום ואור וגם – אולי יותר מכל – נחמה ותקווה. האור הניס את החושך שבו ארבו חיות טרף; האור הזכיר שאחרי כל לילה בא יום חדש. כך גם האדם המודרני ברגעים הקשים ביותר זקוק למעט אש, שריד וזכר לאש המדורות שבשחר ההיסטוריה.
נר נשמה הוא כמו מדורה זעירה בבית. המדורה הקטנה הזו מעניקה לנו את אותם הדברים שמדורות העבר העניקו לאדם הקדמון אבי אבות אבותינו: תקווה ונחמה. כך ברגעים הקשים שבהם אובד לנו מישהו, שבהם אנחנו חשים צער כבד, אנחנו ממהרים לחזור אל האש שליוותה את האדם מאז ומתמיד.
נר נשמה מעניק לנו מעט נחמה על המוות. אורו מזכיר לנו שתמיד יש תקווה ליום המחר. אנו יושבים לצידו של הנר הדולק, מביטים בלהבה העדינה ולרגע קט אנחנו שוכחים את המודרניות, הטכנולוגיה והעולם הקר והמנוכר שבו אנו חיים. לרגע אחד אנחנו שוב יושבים לצידה של המדורה ומצפים לשחר שיעלה שוב.
נר נשמה איננו נחלתם הבלעדית של דתיים ומאמינים. גם האדם הלא מאמין יכול למצוא מעט נחמה באור העדין של הנר.
