ספירת העומר

הוא היה תלמיד סורר, כפוי טובה בצורה איומה; ככל שהטיבו עמו כך גברה חוצפתו לשלם רעה תחת טובה. הוא הלך מדחי אל דחי והתרחק ממורו ומרבו, ומן הדרך הטובה. למרות הכל, רבו לא ניתק את הקשר עמו. מפעם לפעם היה אומר לו: "לפחות תצטער מעט על מצבך, תביע רצון כלשהו לעזוב את הדרך הזו", אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות.

מתחילים לספור בליל מוצאי חג הפסח (יום ט"ז ניסן), מסיימים ערב שבועות (בלילה שלפני ליל שבועות), יום ה' סיון. סה"כ 49 לילות. שבעה שבועות כפי שעברו בין היציאה ממצרים ועד מתן תורה (מעמד הר סיני) בשנת היציאה ממצרים, מזכיר את ציפייתם של ישראל לקבלת התורה, שלכן הם ספרו את הימים

בלוח השנה העברי קובעים את הלוח כך שפסח (ט"ו ניסן) לא ייצא ביום ב', ד', ו' בשבוע. הסיבה היא שיום תחילת פסח קובע את הופעתם של חגים שונים בימים שונים, כגון הושענא רבא (יום כ"א בתשרי) שאסור שייצא בשבת – כי ביום זה חובטים ענפי ערבה (מנהג נביאים). ועוד ימים אחרים שדואגים שלא ייפלו בניגוד לתקנות שונות.

בתקופה של ספירת העומר, אין מסתפרים, אין מתגלחים, אין קונים בגד חדש, אין נושאים אשה ואין מתארסים. אין מאזינים למוזיקה שמחה ואין הולכים למקומות שמחה וצחוק.

ל"ג בעומר הוא היום מס' 33 בספירת העומר  יום זה נחשב ליום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, אשר דווקא ביקש לחגוג ולשמוח

ביום זה, כיוון שבו הוא סיים את עבודתו הקדושה של לימוד תורת הקבלה וגילוי סודותיה לעולם. ובכך נסתלק בקדושה מהעולם.

יום זה נחשב ליום הצופן בו נתגלתה חוכמת הנסתר היהודית וחוגגים בו את צדקותו של בר-יוחאי במקום קבורתו במירון, ליד עיר

המקובלים צפת.

ביום זה לפי האגדה הסתיימה המגפה בתלמידי רבי עקיבא (המורה של בר-יוחאי), שייתכן גם שהכוונה לכך שהם היו במרד

בר-כוכבא שכשל, ורק בל"ג בעומר הסתיימה התקופה המסוכנת שלאחר ההפסד (או שאז היה אולי ניצחון כלשהו על הרומאים).

לכן ביום זה מפסיקים את מנהגי האבלות של ספירת העומר, מותר להסתפר, להתגלח ואף להתארס ולהתחתן. ילדים משחקים בו

בחץ וקשת, ומדליקים מדורות, אולי לזכר מלחמת בר-כוכבא שבה הדליקו משואות לציון ניצחון. ואולי לזכר ימי בר-יוחאי שעליו

נאמר שלא נראתה בימיו הקשת בענן (שמייצגת כעס של ה' שכביכול רוצה לעשות מבול בעולם כמו בימי נוח אבל מסתכל בקשת

וזוכר את הברית שלא יהיה שוב מבול), כי רבי שמעון בר-יוחאי כיפר על כל הדור.