ספירת העומר
+ פתח הכל
ספירת העומר , כוחו של הרצוןהוא היה תלמיד סורר, כפוי טובה בצורה איומה; ככל שהטיבו עמו כך גברה חוצפתו לשלם רעה תחת טובה. הוא הלך מדחי אל דחי והתרחק ממורו ומרבו, ומן הדרך הטובה. למרות הכל, רבו לא ניתק את הקשר עמו. מפעם לפעם היה אומר לו: "לפחות תצטער מעט על מצבך, תביע רצון כלשהו לעזוב את הדרך הזו", אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות. לילה אחד הוא חלף ליד בית רבו, ונזכר באותם ימים טובים בהם שהה במחיצת רבו ונהנה מזיו חוכמתו, וחש געגועים בלבו. "הלוואי והייתי זוכה להטיב דרכי ולשוב להיות תלמיד הגון", חשב. הוא פנה ועלה בגרם המדרגות ונקש בדלת: "מורי ורבי, עשיתי כרצונך. הבעתי רצון מסוים להשתנות. עתה אני רוצה לבקש ממך, שבזכות הרצון הזה אתה קודם כל, תתקן את הנזקים שהזקתי עד היום, לאחר מכן נקה אותי מכל אשמה, בנוסף תן לי סיוע נדיב לעתיד, ולבסוף תחלק לכל הניזוקים מענקים ופיצויים מכספך".
ואנו שואלים - האין גבול לחוצפה?
אך אם נתבונן, נראה שכך נראים גם אנו בעת תפילתנו אחרי ספירת העומר. סך הכל הבענו במילים ספורות את רצוננו לקבל את התורה מחדש, שהרי זו מהות הספירה בה אנו מתגעגעים וכמו סופרים את הימים עד להגעת היום המיוחל של קבלת התורה.
אך לספירה זו קדמו ימים רבים בהם קלקלנו עד בלי די! מי יכול לתאר את החורבן שגרמנו למעלה. בליקוטי עצות כתוב: "כשמוציא עבירה מכוח אל הפועל ח"ו, הרי הוא מאבד עצמו ומאבד עולם מלא, כי בכל עבירה פוגמין בכלליות העולמות ובכלליות השמות הקדושים".
ובכל זאת אנו מתייצבים בעוז ומבקשים שבזכות הרצון הזה, המילים הספורות הללו, קודם כל יתוקנו על הפנגמים, ולאחר מכן נתעלה בקדושה, בנוסף יושפע שפע רב בכל העולמות, ולבסוף יתוקנו נפשנו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם...
באיזו זכות אנו מבקשים? האין זו חוצפה?
כאן מגלה רבנו הקדוש: רצון של יהודי בוקע רקיעים, משנה סדרי בראשית - אפילו שמצידו אין הוא יכול לפעול כראוי, אבל עצם העובדה שהוא בא ורוצה להיטהר פותח צינורות שפע למעלה... כי הרצון עולה על הכל ומשַבר ומבטל ומבער את כל הקשיוּת והעקמימות שבלב והבלבולים.
עומר השעורים הינו מאכל בהמה. זהו רמז לדרגה השפלה בה נמצא האדם הרחוק מהתורה, כשהוא נמשך לעשות מעשה בהמה ממש. מצוות הספירה זה להשתוקק אל היום בו ניטהר מאותו "עומר שעורים" ונזכה לקבלת התורה. ר' נתן אומר: "ע"י הכיסופין דקדושה - שמשתוקקין וכוספין להשם יתברך כל ימי הספירה, נטהרין בשלמות מטומאת מצרים, וזוכין אחר כך לבחינת קבלת התורה בשבועות".
* * *
מעובד מתוך גליון "אוצרות". לקבלת הגליון מידי שבוע למייל, שלחו בקשה ל- braslav@actcom.net.il. גליונות פרשת שבוע רבים נוספים ניתן למצוא באתר "לדעת".
ספירת העומרמתחילים לספור בליל מוצאי חג הפסח (יום ט"ז ניסן), מסיימים ערב שבועות (בלילה שלפני ליל שבועות), יום ה' סיון. סה"כ 49 לילות. שבעה שבועות כפי שעברו בין היציאה ממצרים ועד מתן תורה (מעמד הר סיני) בשנת היציאה ממצרים, מזכיר את ציפייתם של ישראל לקבלת התורה, שלכן הם ספרו את הימים בלוח השנה העברי קובעים את הלוח כך שפסח (ט"ו ניסן) לא ייצא ביום ב', ד', ו' בשבוע. הסיבה היא שיום תחילת פסח קובע את הופעתם של חגים שונים בימים שונים, כגון הושענא רבא (יום כ"א בתשרי) שאסור שייצא בשבת – כי ביום זה חובטים ענפי ערבה (מנהג נביאים). ועוד ימים אחרים שדואגים שלא ייפלו בניגוד לתקנות שונות. בתקופה של ספירת העומר, אין מסתפרים, אין מתגלחים, אין קונים בגד חדש, אין נושאים אשה ואין מתארסים. אין מאזינים למוזיקה שמחה ואין הולכים למקומות שמחה וצחוק. ל"ג בעומרל"ג בעומר הוא היום מס' 33 בספירת העומר יום זה נחשב ליום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, אשר דווקא ביקש לחגוג ולשמוח ביום זה, כיוון שבו הוא סיים את עבודתו הקדושה של לימוד תורת הקבלה וגילוי סודותיה לעולם. ובכך נסתלק בקדושה מהעולם. יום זה נחשב ליום הצופן בו נתגלתה חוכמת הנסתר היהודית וחוגגים בו את צדקותו של בר-יוחאי במקום קבורתו במירון, ליד עיר המקובלים צפת. ביום זה לפי האגדה הסתיימה המגפה בתלמידי רבי עקיבא (המורה של בר-יוחאי), שייתכן גם שהכוונה לכך שהם היו במרד בר-כוכבא שכשל, ורק בל"ג בעומר הסתיימה התקופה המסוכנת שלאחר ההפסד (או שאז היה אולי ניצחון כלשהו על הרומאים). לכן ביום זה מפסיקים את מנהגי האבלות של ספירת העומר, מותר להסתפר, להתגלח ואף להתארס ולהתחתן. ילדים משחקים בו בחץ וקשת, ומדליקים מדורות, אולי לזכר מלחמת בר-כוכבא שבה הדליקו משואות לציון ניצחון. ואולי לזכר ימי בר-יוחאי שעליו נאמר שלא נראתה בימיו הקשת בענן (שמייצגת כעס של ה' שכביכול רוצה לעשות מבול בעולם כמו בימי נוח אבל מסתכל בקשת וזוכר את הברית שלא יהיה שוב מבול), כי רבי שמעון בר-יוחאי כיפר על כל הדור. |
