לב

הוא היה תלמיד סורר, כפוי טובה בצורה איומה; ככל שהטיבו עמו כך גברה חוצפתו לשלם רעה תחת טובה. הוא הלך מדחי אל דחי והתרחק ממורו ומרבו, ומן הדרך הטובה. למרות הכל, רבו לא ניתק את הקשר עמו. מפעם לפעם היה אומר לו: "לפחות תצטער מעט על מצבך, תביע רצון כלשהו לעזוב את הדרך הזו", אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות.

מתנה קלה להכנה, לוקח להכין אותה כשעה.

המרכיבים:

פתיתי סבון לבן

פתיתי סבון שקוף

צבע מאכלבצבע הרצוי בנוזל או אבקה

תבניות יציקה מסיליקון בצורות של פרח/לב/עלה וכל מה שתרצו

מקלות ארטיק מעץ

בושם בניחוח אהוב

כלי זכוכית חסין חום

אלכוהול במיכל ריסוס

תבנית מרובעת קטנה מסיליקון (בצורת ריבוע)

אופן ההכנה:

נמיס את פתיתי הסבון השקוף במיקרוגל בכלי חסין אש

נוסיף את צבע המאכל והבושם

בוחשים לאט לאט את הסבון הנוזלי, צבע המאכל והבושם לקבלת צבע אחיד

מוזגים את הסבון לתוך תבנית היציקה מהסיליקון

מרססים את האלכוהול באמצעות מיכל הריסוס, כדי שלא יווצרו בועות בסבון

ושמים במקפיא

לאחר שהסבון בצורה התמצק, מוציאים אותו מהתבנית בצורה

ואז יש ליצוק את הסבון הלבן סביב הסבון בצורה

מרססים את האלכוהול סביבו, כדי שיתאחדו היטב, ממיסים את פתיתי הסבון הלבן בכלי חסין אש, 

חשוב לשטוף אותו היטב מהסבון הקודם שהוכן כדי שהלבן יהיה לבן לגמרי

ואז נוסיף את הבושם ונמזוג ליד הצורה ועד לגובהה בתבנית הסילקון המרובעת הקטנה

מכניסים למקפיא עד שהסבון הלבן גם מתקשה ומוציאים מהתבנית המרובעת

בסוף עוטפים את הסבון בנייר אפיה או צלופן

המרכיבים:

פתיתי סבון שקוף

צבע מאכל בצבע אדום או ורוד בנוזל או אבקה

תבניות יציקה מסיליקון בצורות של לב

מקלות ארטיק מעץ

בושם בניחוח אהוב

כלי זכוכית חסין חום

אלכוהול במיכל ריסוס

אופן ההכנה:

נמיס את פתיתי הסבון השקוף במיקרוגל בכלי חסין אש

נוסיף את צבע המאכל והבושם

בוחשים לאט לאט את הסבון הנוזלי, צבע המאכל והבושם לקבלת צבע אחיד אדום או ורוד

מוזגים את הסבון לתוך תבנית היציקה מהסיליקון

מרססים את האלכוהול באמצעות מיכל הריסוס, כדי שלא יווצרו בועות בסבון

ושמים במקפיא

לאחר שהסבון בצורת הלב התמצק, מוציאים אותו מהתבנית בצורת הלב

עוטפים בנייר אפיה או צלופן

מצווה לומר בכל יום את עשר הזכירות, ולהרהר בלב במשמעות כל אחד מהם:

"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיך הוּא וּשְכִיִנְתֵּהּ, הריני בא לקיים מצוות עשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום ואלו הן:

יציאת מצרים, השבת, המן, מעשה עמלק הרשע, מעמד הר סיני, מה שהקציפו אבותינו לקדוש ברוך הוא במדבר ובפרט בעגל, מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו למען דעת צדקות ה', מעשה מרים הנביאה, מצוות וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, וזכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן".

ועל מה צריך לחשוב בזמן שאומר כל אחד מהם?  

יציאת מצרים - עשרת המכות, קריעת ים סוף, ענני הכבוד שליוו אותנו במדבר ושאר הניסים.

השבת - המתנה העצומה שהעניק לנו בורא עולם, והחגים שבמהלך השנה.

המן - כל אחד במדבר נהנה מהאוכל כרצונו, באיזה טעם שרצה, וכן שאר הניסים שהתרחשו עם המן.

מעשה עמלק הרשע - עמלק התקיף כשעם ישראל היה כפוי טובה, חובה לזכור זאת וכדי לתקן יש להודות על הכל לה'.

מעמד הר סיני - בו קיבלנו את התורה הקדושה שמכילה חוכמת חיים, עלינו להודות עליה.

מה שהקציפו אבותינו לקב"ה במדבר ובפרט בעגל - לזכור את התלונות שלנו ולהודות על שה' היה סבלני ורחמן.

מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו למען דעת צדקות ה' - ה' שינה ממנהגו כדי להציל את עם ישראל מבלק ובלעם.   

מעשה מרים הנביאה - לזכור את הלשון הרע והצרעת שבאה על מרים, והעובדה שה' נתן לנו פה כדי לפרגן, לדבר טוב ולהתחבר אליו באמצעות תפילה.

מצוות וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל - הכל מאת ה', גם הפעולות הקטנות ביותר שאנו עושים, ועל כל הצלחה אנו חווים לו תודה.

וזכירת ירושלים - שנחרבה על כך שבני ישראל בכו לחינם, ולכן עלינו לתקן זאת ולהודות על הכל לה'.  

הייתה זו שעת אחר הצהריים בדירה המשותפת של נועה ומיכל, שתי סטודנטיות במרכז הארץ. נועה התקשרה למוקד שירות מסוים כדי לסדר בעיה כלשהי שצצה בימים האחרונים. מיכל, עייפה למדיי, ישבה לא רחוק ממנה ועצמה עיניים.

נועה השאירה את הטלפון על רמקול בעודה מתעסקת בשאר ענייניה. מיכל לא יכלה לסבול עוד את צליל ההמתנה של מוקד השירות. "אולי תשימי את זה באוזן במקום להשאיר על רמקול?"  
"אני לא יכולה", השיבה נועה", "לוקח להם הרבה זמן לענות, וזה סתם מחמם לי את האוזן".

מיכל שתקה. הצליל חזר על עצמו פעם נוספת, ועוד פעם, ושוב. מיכל הרגישה את דופק ליבה עולה.
"זה עושה לי עצבים!", אמרה לנועה, "תשתיקי את זה".  
"מצטערת", נועה הייתה שלווה, "תכף הם יענו וזה ייפסק".

אגלי חום הציפו את פניה, והיא חשה מעין ישות שמשתלטת על כל כולה והיא אינה מסוגלת להתנגד. הכעס התפשט בקרבה כמו יצור אפל. 'אני לא יכולה לשמוע את הצליל הזה יותר...'
היא אטמה את אוזניה, מנסה לברוח. ממה? מהישות הזו, מהכעס. היא הרגישה שהוא לא נבע מעצם השמיעה החוזרת ונשנית של הצליל, אלא מהעובדה שנועה סירבה למלא את בקשתה, מהעובדה שהיא קיבלה "לא" כתשובה, מהעובדה שהיא רצתה משהו והוא לא קורה כרגע.

ואז, בבת אחת, היא החליטה לפעול אחרת. היא לא תיכנע ליצר ההרסני, לישות השתלטנית הזו. בדמיונה ראתה את עצמה משתחררת מציפורני היצר, ומוקפת בחומת מגן איתנה.

"זה שלי", אמרה לעצמה, "הלב הוא שלי, הגוף הוא שלי, ההחלטה היא שלי. אני אומרת 'לא' לכעס. הוא סך הכל ישות זרה וחיצונית, אין שום סיבה שאתן לו להיכנס פנימה".

גופה החל לחזור למצב של רגיעה. הלב החל לפעום בקצב סדיר, אגלי החום פסקו, חיוך קטן עלה. הישות הסתלקה מגופה.

עם הגוף אפשר לשחק איך שרוצים. אפשר לגרום לו להרגיש כאב, לחץ ופחד, ואפשר לחילופין לחוש רוגע, נינוחות ושמחה. הכל תלוי בנק' מבט.