"מדוע היהדות מורה לנשים להסתיר את גופן? האם יש בו משהו מביש או רע? אם הגברים לא מסוגלים לבלום את יצריהם, הרי זו בעייתם! מדוע אישה צריכה להסתיר את גופה רק כדי שאחרים לא ייאלצו לעמוד בפיתוי?"
השאלה נשאלה מתוך הנחה שהסיבה היחידה להתלבש בצניעות היא למנוע פיתויים. יתכן שזו הסיבה בדתות אחרות, אך ביהדות יש הרבה מעֶבֶר. הלבוש משפיע לא רק במובן הגשמי, אלא גם במובן הרוחני. והצניעות אינה קשורה רק לאופן שבו אחרים רואים את האישה, אלא גם לאופן בו היא רואה את עצמה, ליחסה האישי אל עצמה.
לכסות ולהצניע זה לא מפני בושה בגוף או פגם כלשהו. להפך.
ספר תורה לעולם לא יישאר פתוח במקום כלשהו. תמיד הוא יוסתר בעטיפות רבות. התורה נשמרת בבית הכנסת, בארון הקודש, מאחורי פרוכת, עטופה בכיסוי וקשורה היטב בחגורה. מוציאים אותה רק למטרת קדושה, למשל לקרוא בה במהלך התפילה. אם וכאשר מוציאים אותה, עושים זאת בזהירות רבה, וברגע שמסיימים- מיד עוטפים שוב ומשיבים אותה למקומה הקדוש.
מדוע עושים זאת? מה פשר המאמצים הרבים להסתרת התורה? האם אנו מתביישים בה? האם יש בה פגם?
ודאי שלא.
לעולם לא משאירים את התורה חשופה ופתוחה כי היא החפץ המקודש ביותר שלנו, כי היא כה מיוחדת ויקרת ערך. היא נשמרת בעטיפות כיוון שאין לנהוג בה בקלות ראש או בחוסר תשומת לב. אילו הייתה פתוחה וגלויה לעין, היא הייתה עשויה להפוך לזולה מידיי והדבר היה פוגע בקדושתה. במנהגנו, אנו שומרים על רגש של יראת כבוד ויראת קודש כלפי התורה.
הוא הדבר אף באשר לגופנו. הגוף הוא יצירתו המקודשת של אלוקים. זהו ביתה המקודש של הנפש. הצנעת הגוף היא הדרך בה אנו שומרים על רגש של כבוד ויראה כלפיו, ולא משום שאנו מתביישים בו – אלא משום יופיו וערכו.
הדבר נכון גם ביחס לגופם של גברים, גם עליהם חלים חוקי צניעות, אך ביחס לנשים זה נכון אף יותר. הגוף הנשי ניחן ביופי ועוצמה הרבה יותר מהגוף הגברי. חכמי הקבלה מלמדים שגוף האישה ניחן ביופי עמוק יותר משום שנפשה מגיעה ממקום גבוה יותר. לכן נוהגים בו כבספר תורה קדוש ויקר.
בעולם שבו הפכו את גוף האישה לסמל פרסומי זול, איננו צריכים הוכחה לאמת שבחוכמת התורה. היכן שהכל חשוף וגלוי לעין אין שום דבר מקודש. את מה שיקר לנו באמת אנו שומרים מכל משמר.
(מאת הרב אהרון מוס)
