נשמה
+ פתח הכל
צניעות ומעמד האישה"מדוע היהדות מורה לנשים להסתיר את גופן? האם יש בו משהו מביש או רע? אם הגברים לא מסוגלים לבלום את יצריהם, הרי זו בעייתם! מדוע אישה צריכה להסתיר את גופה רק כדי שאחרים לא ייאלצו לעמוד בפיתוי?" השאלה נשאלה מתוך הנחה שהסיבה היחידה להתלבש בצניעות היא למנוע פיתויים. יתכן שזו הסיבה בדתות אחרות, אך ביהדות יש הרבה מעֶבֶר. הלבוש משפיע לא רק במובן הגשמי, אלא גם במובן הרוחני. והצניעות אינה קשורה רק לאופן שבו אחרים רואים את האישה, אלא גם לאופן בו היא רואה את עצמה, ליחסה האישי אל עצמה. לכסות ולהצניע זה לא מפני בושה בגוף או פגם כלשהו. להפך. ספר תורה לעולם לא יישאר פתוח במקום כלשהו. תמיד הוא יוסתר בעטיפות רבות. התורה נשמרת בבית הכנסת, בארון הקודש, מאחורי פרוכת, עטופה בכיסוי וקשורה היטב בחגורה. מוציאים אותה רק למטרת קדושה, למשל לקרוא בה במהלך התפילה. אם וכאשר מוציאים אותה, עושים זאת בזהירות רבה, וברגע שמסיימים- מיד עוטפים שוב ומשיבים אותה למקומה הקדוש. מדוע עושים זאת? מה פשר המאמצים הרבים להסתרת התורה? האם אנו מתביישים בה? האם יש בה פגם? ודאי שלא. לעולם לא משאירים את התורה חשופה ופתוחה כי היא החפץ המקודש ביותר שלנו, כי היא כה מיוחדת ויקרת ערך. היא נשמרת בעטיפות כיוון שאין לנהוג בה בקלות ראש או בחוסר תשומת לב. אילו הייתה פתוחה וגלויה לעין, היא הייתה עשויה להפוך לזולה מידיי והדבר היה פוגע בקדושתה. במנהגנו, אנו שומרים על רגש של יראת כבוד ויראת קודש כלפי התורה. הוא הדבר אף באשר לגופנו. הגוף הוא יצירתו המקודשת של אלוקים. זהו ביתה המקודש של הנפש. הצנעת הגוף היא הדרך בה אנו שומרים על רגש של כבוד ויראה כלפיו, ולא משום שאנו מתביישים בו – אלא משום יופיו וערכו. הדבר נכון גם ביחס לגופם של גברים, גם עליהם חלים חוקי צניעות, אך ביחס לנשים זה נכון אף יותר. הגוף הנשי ניחן ביופי ועוצמה הרבה יותר מהגוף הגברי. חכמי הקבלה מלמדים שגוף האישה ניחן ביופי עמוק יותר משום שנפשה מגיעה ממקום גבוה יותר. לכן נוהגים בו כבספר תורה קדוש ויקר. בעולם שבו הפכו את גוף האישה לסמל פרסומי זול, איננו צריכים הוכחה לאמת שבחוכמת התורה. היכן שהכל חשוף וגלוי לעין אין שום דבר מקודש. את מה שיקר לנו באמת אנו שומרים מכל משמר. (מאת הרב אהרון מוס) אתה לא לבד. אף פעם.יש רגעים בחיים שזקוקים לחבר אחר לגמרי. לא חבר רגיל, לא אמא או אבא, ואפילו לא אני בעצמי. לכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלו, בהם אנו חשים קצת לבד בעולם. אנו עשויים לחוש צורך להתנתק מהסביבה, לפרוק רגשות, לבכות. בדרך כלל זה מלווה בתחושה קודרת ובחוסר אונים.
לא חולף זמן רב והתחושה ניכרת גם פיזית. הגוף נעשה עצל, אנו מרגישים כבדות, ישנו קושי בתנועה, ואנו רוצים להתכנס בתוך עצמנו - או לברוח משם בכל הכוח.
לכל אדם יש פינה בלב, אליה איש עדיין לא הגיע. זה המקום הסודי של כל אחד מאיתנו, בו אנו מאפשרים לעצמנו להיות.
ישנו אחד שמכיר אותנו היטב, ואף נמצא בתוך אותה פינה. זו הסיבה שאנו יכולים לפנות אליו, והוא יבין. כל מה שנאמר, נרגיש או נעשה, הוא יקלוט. הוא ידע בדיוק מה מסתתר שם, בפנים. זהו בורא עולם. הוא זה שיצר את הנשמה והגוף, ולכן הוא היחיד שיודע בצורה הטובה ביותר מה אנו מרגישים.
ר' נחמן מברסלב מלמד אותנו לפנות אליו, בשפה פשוטה, בדיבור ישיר. כך, להרים עיניים לשמיים, ולקרוא לו. ואם אתה לא מאמין שהוא שם ושהוא מקשיב, תצעק אליו שיגרום לך להאמין. ואם אתה מאמין, דבר ישירות על מה שמציק לך. אם תהיה מספיק אמיתי ומידי פעם תטה אוזן, תוכל לשמוע את קולו בתוכך, תוכל לגלות את התשובה המדויקת למצב בו אתה נמצא. למה כל כך חשוב לא לכעוס?ציטוטים ברוח היהדות "מי ששומר עצמו מכעס, שונאיו אינם שולטים עליו" (ספר המידות). "כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטים בו" (נדרים כ"ב, א'). "כל הכועס - כאילו עובד עבודה זרה" (שבת כ"ה, עב). "הנה לפעמים יארע שאף על פי שיהיה באדם נפש אחת טהורה עליונה, יבוא איזה פעם לידי כעס, ואז תצא ממנו ותיכנס במקומה נפש אחרת גרועה. וכיוון שכך, יכול להימשך מזה דבר נוסף, שאם עד עתה הייתה מזומנת לאיש הזה איזו אישה בת זוגו (ולהפך), כיוון שנתחלפה נפשו וניתנה לאיש אחר, אותו האיש ייקחנה" (דברי האריז"ל ב"שער הגלגולים", על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל). |