נישואין

הוא והיא עומדים לפני חתונה. שניהם בטוחים שמרגע שיתחתנו, הכל יהפוך לטוב יותר. הם יחיו בשלווה, וגם על הבעיות יתגברו בנקל, בלי להותיר צלקות כלל. הם יאהבו זה את זו יותר מכל דבר אחר בעולם, יעניקו ללא גבול, יבינו לליבו של השני, ויהיו זה לצד זו בכל המשברים, בכל סוגי התקופות בחיים, ויהי מה. בקיצור, מעתה החיים יהיו הרבה יותר שווי ערך. הוא מרגיש שכעת יש לו אישה שתעניק לו, והיא מרגישה שיש לה גבר שיעשה למענה. 

ולבסוף, פיצוץ. אכזבה אחת גדולה. 

אבל למה? איפה הייתה הבעיה? היתכן שחיי נישואין הם לא חיים טובים יותר? היתכן שאנו טועים? 

נק' ההתחלה 

זה מתחיל לאחר החתונה, כשכל אחד מהם מגלה איזשהו חיסרון אצל האחר.  

פתאום הוא רואה שהיא מנהלת את משק הבית באיטיות או בחוסר יעילות, או מגלה פגם חיצוני כלשהו, או מבחין שהיא כעסנית. פתאום היא מגלה בו פגם חיצוני כלשהו, או מבחינה שהוא טיפוס כעסן, או חסר החלטיות. וכן הלאה, חסרונות יש תמיד בשפע.

פתאום האשליה נמוגה.

שניהם ציפו לחיים טובים יותר, עם האדם היפה, הטוב והיעיל ביותר. וגם אם לא, הם לכל הפחות ציפו לגשר בדרך כלשהי על הפערים. אבל איך עושים זאת? ולמה בכלל זה קורה?  

שורש הבעיות

כשהוא או היא מצפים לאדם טוב ויעיל שיספק את צרכיהם ויעניק להם, שיעורר התפעלות בקרב בני משפחתם וכו', הם בעצם מבקשים להביא את יצר הקנאה, התאווה והכבוד שלהם - על סיפוקו. לא לחינם אמרו חז"ל: "הקנאה, התאווה והכבוד - מוציאין את האדם מן העולם". שלושת מידות הרסניות אלו הן מנת חלקו של כל אדם, וחובה על כולנו לנסות לשבר את טבענו, כדי להכניע את היצר.  

התנהגות אנוכית זו, היא שיוצרת את האכזבה הגדולה לאחר הנישואין, ובכוח כל אחד ואחת מאיתנו למנוע אותה לפני (וגם אם את/ה כבר נישאתם, זה עדיין לא מאוחר).

כשהאכזבה ההיא מגיעה, האדם שואל את עצמו: "האם לא טעיתי כשבחרתי באישה הזו?", וכן היא שואלת את עצמה: "איפה הגבר שחשבתי שהוא?". 

הנישואין הינם מתנה יקרת ערך שהוענקה לאדם, כדי לסייע לו להתגבר על אנוכיותו ובדידותו. לכן בעת גילוי אותו פגם, על האדם להבין שגילוי זה הוא מעין מנוף, להרימו מעלה ולסייע בעדו להתגבר ולהכניע את אותו יצר. אין כל טעם לחשוב "נישאתי לאדם עם פגם", מאחר וגם אם הוא/היא יתחתנו עם אחר/ת - יתגלה פגם אחר, ומי יודע אם לא יהיה גרוע יותר... 

על האדם (וכן על האישה) לשקול את כל הפגמים של אישתו, כנגד הסכמתה לאהוב אותו להוות שותפה טובה למשך כל חייו, על אף כל הפגמים שהיא מצאה בו (כי הרי לכל אדם יש, ובד"כ אין סיכוי שאחד מביניהם לא מבחין). 

ולבסוף, יש לזכור שזהו אחד מאתגרי הנישואין הרבים, ולראות את המציאות בעין אובייקטיבית; כי פגמים תמיד יהיו. הבעיה היא לא בהם, אלא בצורה בה אנו מקבלים אותם.

בדיקות פוליגרף ובגידות בחיי הנישואין

מאת:  צפריר עפרוני

כל הזכויות שמורות - ©

הגורם המרכזי בחיי הנישואים הינו האמון ההדדי הבסיסי המתקיים בין בני הזוג לאורך שנות הנישואים. האמון ההדדי נוגע לכל תחומי החיים ובעיקר לשמירת האמונים בתחום חיי האישות ואי קיום יחסי מין מחוץ למסגרת המשפחתית, או במילים אחרות הימנעות של בני הזוג מבגידות.

למרות האמון העשוי לשרור לאורך השנים בין בני זוג, עלולים להתעורר ספקות כאלה ואחרים ביחס למידת שמירת האמונים של בן או בת הזוג וחשדות בדבר התרחשותם של בגידות מצידם. תחושות אובדן האמון והחשדות לבגידות גורמים לפגיעה קשה ביחסים בין בני הזוג, לתחושות כאב, פגיעה קשה בדימוי העצמי  ולמתחים הולכים ומחריפים תוך הטחת האשמות עד כדי הרס התא המשפחתי על כל המשתמע מכך.

על מנת לבסס או להזים את החשדות לבגידות וכדי לסייע בהחזרת השקט לתא המשפחתי, זוגות רבים פונים ביוזמתם או בסיועם של גורמים אחרים דוגמת עורכי דין וחוקרים פרטיים למכוני פוליגרף לצורך עריכת בדיקות פוליגרף ("מכונת אמת" בלשון העם).

החשדות לבגידות בין בני זוג מטבעם מעוררים מבוכה רבה ולכן בדיקות הפוליגרף בנושאי אישות ובגידות בין בני זוג, חשוב שתערכנה ברגישות ובזהירות מרבית תוך הקפדה על דיסקרטיות מלאה. הקפדה זו נועדה כדי למנוע נזקים נוספים ומיותרים לבני הזוג המזמינים את הבדיקות.

בדיקת הפוליגרף חייבת שתיערך על פי כל הכללים והעקרונות המקצועיים והיא עשויה לסייע לפזר את מסך החשדות לבגידות בכך שהיא נותנת מענה לסימני שאלה המתעוררים אצל אחד מבני הזוג לגבי מידת נאמנות הצד השני.

כל הזכויות שמורות - ©

החלטתם להתחתן? מזל טוב. החתונה וטקס הנישואין דורשים מספר עניינים בירוקרטיים שתצטרכו לעבור לפני החתונה. קודם גל על שני בני הזוג להתייצב בלשכת הרבנות המקומית הקרובה לאזור מגוריהם. יש להתאזר בסבלנות כמו בכל תהליך בירוקרטי. יש להביא עדים לרווקות ולהיותכם יהודים, על העדים להיות כאלה שלא קרובים מדי למשפחה, כמו כן יש לציין אם מדובר במשפחת כוהנים או לא. ויש להביא מספר מסמכים אותם אציין בהמשך.

יש להגיע לרבנות בבגדים צנועים ומכובדים שכן אתם רואים אנשי דת ויש לכבד אותם. התהליך נקרא תיק  נישואין. אילו מסמכים יש להביא לרבנות?

- תעודות זהות של שני בני הזוג

- שלוש תמונות פספורט של כל אחד מבני הזוג

- כסף לתשלום אגרה

- תעודת סטודנט או חייל, ישיבה או עולה חדש – לצורך קבלת הנחה.

ישנם שלושה ביקורים, 45 יום לפני החתונה – הביקור הראשון. עד עשרה ימים לפני החתונה – ביקור שני, ושבוע לאחר החתונה – ביקור שלישי. אגרת פתיחת תיק נישואין עולה עד כ- 220 ₪ בערך.

הצעת נישואים - איך להציע נישואין לחברה שלך? בימינו גם נשים מציעות נישואין לגברים, אך מכיוון שהמקרה פחות שכיח, אפרט במאמר דרכים להצעת נישואין כאשר המציע הוא גבר. אז ככה, קודם כל הרבה מהצעות הנישואין קורות בטיולים, כלומר יוצאים לחופשה משותפת ובן הזוג יכול להכין את עצמו להצעת נישואין במקום רומנטי כלשהו, או אפילו במקום לא שגרתי. ישנם אנשים שמשקיעים קצת יותר בהצעת נישואין כמו להחביא את טבעת הנישואין בכל מיני מקומות שהאשה תמצא, או לשכור אנשים שיבצעו את הצעת הנישואין בדרך מרשימה ולעיניהם של הרבה אנשים. יש גם אנשים אדישים שמציעים נישואין בשיטת: "בא לך להתחתן?" יש גם אנשים שמשקיעים בזיקוקין ובמטוס שמשרטט על השמיים את המילים: "התינשאי לי?" הצעת נישואין צריכה להיות לאחר שאתה בטוח ב 90 אחוז שאתה הולך לקבל תשובה חיובית ולאחר קשר ארוך טווח.

מסיבת רווקים ומסיבות רווקות הפכו בשנים האחרונות להיות אירוע רב הפקה עם הכנת תוכנית אומנותית מסודרת ומאורגנת תוך השקעה כספית רבה. לרוב, מסיבת רווקים כוללת פעילות אנרגטית בהתאם לחתן השמחה כמו למשל פיינטבול, קארטינג, השכרת לופט עם משחקי פוקר, סנוקר או למכורי שחקי המחשב למינהם גם משחקי פלייסטיישן. בניגוד לכך, מסיבת רווקות לרוב כוללת פעילות יותר אינטימית כמו למשל הליכה משותפת לספא, סדנא רוחנית, ריקודים או משחקי חברה.

ההבדל באופי של מסיבת רווקים לעומת מסיבת רווקות יכול לנבוע בחלקו מההשפעה תרבותית על גורמי ההנאה של גברים ונשים. גברים מבחינה תרבותית נתפסים כאנשים יותר אקטיבים, הזקוקים לפעילויות של עשייה (doing). נשים לעומתן נתפסות באופן תרבותי כנהנות יותר מפעילויות חברתיות הקשורות ללהיות יחד (being).

מאחר ומסיבת רווקים או רווקות מסמלת את המעבר של חתן או כלת השמלה מרווקות לנישואין- התחייבות ארוכת טווח לבן זוג אחד, פעמים רבות התמה של המסיבה קשורה לזוגיות ולמיניות. גם בנושא זה מעניין לראות את ההבדלים בין המגדרים. גברים נוטים להתייחס לנושא זה על ידי הליכה למופע חשפניות, בעוד נשים מזמינות למפגש משותף סקסולוגית, המסבירה על אביזרי סקס , ויברטורים ויתר מוצרי סקס למינהם. כיום יש אפילו מסיבות רווקות שנערכות ב חנות סקס .

ייתכן כי ההתייחסות השונה לנושא המיניות במסיבת רווקים למסיבת רווקות נובעת מהאופן בו גברים ונשים רואים נישואין. בעוד גברים נוטים לפחד מהתחייבות לבת זוג אחת, וחשים ויתור סביב נישואין, נשים רואות בנישואין את התממשות הרצונות שלהם. אי לכך, גברים ייטו ללכת לחשפנית מתוך החשש לוותר על נשים אחרות, בעוד נשים תזמנה סקסולוגית על מנת לשפר את ידיעותיהן המיניות, ולממש היטב את נישואיהן.

אישה מקודשת בכסף (כלומר שבעלה מקנה לה חפץ ששווה לפחות פרוטה ובכך היא עוברת לרשותו, למשל טבעת נשואין), או בשטר (שטר של התחייבות כספית), או בביאה (כלומר שמסכימה לקיים יחסים עם הגבר ובכך להיחשב לאשתו). רק קידושי כסף נהוגים היום.

ההתחייבות הכספית שמוקנית בכתובה פירושה שהבעל מחוייב מיידית לשלם לאשה מאתיים זוז (סכום גבוה השווה לערך מסויים של מתכת יקרה) וכן התחייבויות נוספות, לכן הדבר מרתיע מלגרש אשה ללא שיקול דעת ורק מתוך התפרצות של רגע.

הבעל מתחייב לזון, לפרנס ולהלביש אותה, לכבד, לעבוד למענה, וכן לשמור עבורה סכום כסף מסויים שבמידה ויגרש אותה ייגבה ממנו עבורה.

טבעת הנישואין יכולה להיות מכסף או זהב, אך אסור לשבץ בה אבן יקרה משום סוג, מחשש שאשה תחשוב אותה ליקרה יותר ממה שהיא, ואם ייוודע לה שהאבן זולה ממה שחשבה, יתברר שזה מבחינתה מקח טעות ושלא היתה מוכנה לקבל חפץ זה בתור מחיר לנישואיה לגבר. במצב זה יש חשש שהנשואין ייחשבו לחסרי תוקף, כי אישה צריכה להיות בטוחה בדעתה שאכן היא מעוניינת בנישואין.

ביום החופה מכפרים לחתן ולכלה על כל חטאיהם, לכן מוסיפים לכך צום כתשובה על כל חטא בעברם.

כעקרון נאמר שבתולה נישאת רק ביום רביעי, כך שמייד לאחר ליל כלולות אם תהיה בעיה כלשהי בין בני הזוג יוכלו לגשת מיידית לבית דין שמתכנס בימי שני וחמישי. בימינו שאין תוקף לתקנה הזו, המגבלה העקרית היא לקבוע את החופה ליום שהכלה טהורה מנידתה ותוכל לטבול במקווה טהרה ולקיים יחסים עם בעלה בליל כלולותיה.(היום זה לא תקף וחתונות מתקיימות בכל ימות השבוע, מצד שני כיום רוב הכלות אינן בתולות).