סלקום

השוק הישראלי מתכנס סביב ארבע קבוצות תקשורת גדולות: בזק, סלקום, פרטנר ומירס\הוט. האם זה טוב או רע לעסקים?

שוק ספקי התקשורת הישראלי משנה את פניו ממש מול עיננו. מ- 7 עד 8 חברות תקשורת בינוניות עד גדולות, השוק עובר קונסולידציה ומתמזג לארבע קבוצות תקשורת גדולות: בזק, סלקום (כולל נטוויז'ן), פרטנר (כולל סמייל) ומירס\הוט. לצדן תימצאנה כמה חברות תקשורת קטנות דוגמת: אקספון-018 וטלזר-019, כמה חברות MVNO קטנות, חברות המתמחות והמתחרות בנישות ספציפיות, וספק סלולר חמישי שטרם ברורה מידת הצלחתו. תהליך זה יסתיים, ככל הנראה, עד 2013, גם בתלות במסקנות "ועדת חייק" ובתחילת הפריסה של סיבים – FTTH ע"י חברת בת של חברת החשמל (חח"י). די ברור שהמטרה של כל מנהל היא להביא לחיסכון בהוצאות התקשורת והסלולר לעסקים. הטעויות בחיוב עולות לעסקים אלפי ₪ עד עשרות ומאות אלפי ₪ לשנה (ולארגונים גדולים: מיליוני ₪ לשנה). השאלה הנשאלת: האם המיזוגים ויצירת ארבע קבוצות תקשורת הם טובים לעסקים אם לאו?

אין תשובה חד משמעית לשאלה זו. היא תלויה בהתנהגות הצרכנים, ברגולציה, בתנאי התחרות שיתפתחו, ובמצב המשק בכללו. בהנחה שלא תהיה גלישה למיתון לאור המתרחש בארה"ב ובאירופה, יש לצפות לפריחה של ארבע קבוצות התקשורת הללו, ועליית ה- ARPU (הכנסה ממוצעת למנוי) אצלן. דהיינו: הלקוחות ישלמו עוד יותר עבור הוצאות התקשורת שלהם, אם לא ינקטו בצעדי חסכון וזהירות מפני המלכודות, שתטמונה להם חברות התקשורת הגדולות המתגבשות כעת.

היתרונות המרכזיים לעסקים ביצירת ארבע חברות תקשורת גדולות:

א. One Bill. ייגמר המצב שבו הלקוח מקבל חשבון בנפרד מהספק הקווי, הספק הסלולרי, ספק המב"ל וספק האינטרנט (ISP). One Bill, אם יתוכנן נכון, והעסק ינהל את המו"מ ל- One-Bill מול ספקי התקשורת מבלי ליפול לקרשים, יהיה טמון בו פוטנציאל משמעותי לחסכון בהוצאות התקשורת לעסקים.

ב. One-Stop-Shop. לעסק תהיה כתובת אחת לכל השירותים, מבלי צורך להיות תלוי במוקדי תמיכה ושירותי תמיכה מספקים שונים, שלעיתים קרובות רבים זה עם זה, על מי מוטלת האחריות לתקן תקלות. ניהול נכון של שירות ותמיכה במתכונת של One-Stop-Shop, יכול להוזיל בצורה משמעותית את ההוצאות של העסק. הבחירה בין שירותי  האינטרנט שונים אצל ספקי ה- ISP, נגמרת בקרוב. הבחירה תהיה בין ספקים גדולים שנותנים One-Stop-Shop עבור כל השירותים, תחת קורת גג אחת.

ג.  הורדת דמי הקישוריות (שתמשך במסלול ברור עד סוף 2014 לפחות) בשילוב עם מיזוג אנכי בין החברות, יובילו, ככל הנראה, ליצירת חבילות תקשורת חדשות. תיווצרנה חבילות ברורות יותר במחירי Fix שתכלנה את כל מרכיבי השירות: טלפוניה קווית וניידת, מקומית ובינלאומית, אינטרנט כולל התשתית לאינטרנט, הכל במחיר אחיד ("הכל כלול") לחודש. חבילות "הכל כלול" יכולות להיות אתגר משמעותי לעסקים הרוצים לחסוך בהוצאות התקשורת שלהם ולשלוט במרכיבי ההוצאה. 

ד. IP over Everything. המיזוג של החברות יאפשר להן למזג שירותים על תשתיות מאוחדות, וזה אפשרי כיום רק על תשתיות Next Generation Networks, מבוססות IP. מכאן, שגם העסקים אמורים להפיק תועלת עסקית אם יעברו ל- IP קצה לקצה, כדי להפיק את המרב מהשירותים החדשים הללו. השירותים הוותיקים (Legacy Services), מבוססי TDM וטכנולוגיות ישנות אחרות, פשוט יותר יקרים. ה- ROI במעבר ל- IP ברור והכרחי.

ה. ייווצרו שיתופי פעולה ארוכי טווח בין מפעילים לספקי תוכן, בכל תחומי צריכת התוכן. ניתן יהיה לראות שירותים מתקדמים דוגמת: עננים, IPTV, שירותי טלפוניה במיקור חוץ, עבודה קבוצתית בענן, שילוב רשתות חברתיות בעסקים, מסחר אלקטרוני מבוסס סלולר ושירותי מיקום, ועוד, שעשויים לסייע בידי העסקים להוזיל את הוצאות התקשורת שלהם ולהתייעל.

החסרונות המרכזיים לעסקים ביצירת ארבע חברות תקשורת גדולות:

א. עלייה בכוחן של חברות התקשורת מול הארגונים והעסקים, מה שיכול להוביל לעליית מחירים ולהסכמים קשים יותר ומלאי מלכודות עבור העסקים.

ב. לאחר תקופת תחרות קצרה בין החברות, תסתיים התחרות בחלוקה של השוק בין המתחרים והעלאת מחירים, כך שיתקבל מונופול כפול ארבע. הבעלות בשוק התקשורת ממונפת יחסית, ולכן חשיבות השמירה על יכולת ייצור תזרימי המזומנים היא גדולה עבור אותם בעלי מניות, שבוודאי לא יחלו במאבקי נתח שוק אחד מול השני אלא בהגנה על הקיים.

שורה תחתונה: אין צורך להיות שבוי של ספק תקשורת אחד. יצירת קבוצות תקשורת גדולות המספקות את כל השירותים בכל התחומים, היא אתגר לעסקים. בלי ניהול נכון של החוזה וההתקשרות עם הספק המאוחד, מול מה שמציעים מתחריו, עלויות התקשורת לעסק רק תעלינה, במקום לרדת.