הם התחילו בעצם מדבר קטן, כל עבודה בשבילם היתה קפיצה מעלה. מטאורים וכוכבים שנוסקים בלילה אחד יש מעטים במציאות...
אם מדובר בעבודת סרטי תדמית, או בהופעת אורח במקום כלשהו, רובם מתחילים כניצבים בפרסומות, סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה או בהצגות ומקווים שכך יגלו אותם.
כיום, בעידן פליטי הריאליטי זו באמת בעיה להצליח לבד: התהליך שחוזר על עצמו הוא שכל מי ששהה בחדר כלשהו (או בטבע)עם מצלמות ועם אנשים שונים ממנו הוא פתאום שחקן/זמר/רקדן/מנחה/מומחה למשהו, כלשהו ואתה, בעל כשרון עצום באמת, נותר לבד ללא יותר מדי אופציות לקדם את עצמך בתחום.
חלק חשוב בעניין הזה הוא משמעת עצמית. אתה חייב להקפיד לא לוותר לעצמך ולא לתת לעצמך הנחות: אם החלטת שאתה הולך על המקצוע הזה עם כל הלב והנשמה כי זה מה שאתה וזה היעוד שלך בחיים אז זה מה שיהיה, אם תתמיד ולא תתייאש. זכור: מי שמשקיע-מגיע!!!
גם גדולי השחקנים קיבלו בהתחלה סירוב ממקומות מסויימים והצליחו, ובהחלט יש מה ללמוד מהם.
ללמוד משחק אפשר מכל גיל, החל מגיל קטן מאד כמובן בליווי הורים או מי שמטפל בכם.
חשוב לדעת כי לאודישנים לא הולכים לבד ובטח לא כאשר אתם צעירים וחסרי נסיון, לאודישנים לוקחים אתכם אנשים אהובים עליהם אתם סומכים וכמובן, אבא או אמא.
לפעמים קורה והצלחת באודישן הראשון ואח"כ ביקרת בעוד 100 אודישנים ונענית בשלילה ולעיתים קורה שעד שאתה מתקבל לאיזה תפקיד קטנטן חולפים עשרות אודישנים-אבל למרות האי נעימות-צריך לזכור לדבוק במטרה ושבסך הכל בסוף זה יסתדר גם אם זה יקח לא מעט זמן.
אגב, דוגמנות היא לא משחק, גם לא ריקוד. אם אתם נמצאים חזק בעניין המשחק אל תהפכו למה שקרוי "כלבויניק" שבעצם עושה הכל, גם מדגמן, גם משחק, גם שר, גם רוקד, גם מנגן.
פשוט תתמקדו בדבר אחד והצליחו בו, אחר כך תתפזרו לכיוונים אחרים.
כי משחק, זה לא משחק ילדים.
