שמחה

שמי חיים , בקו סמוי מקום מגוריי קוראים לי צ'ארלי,שנישב על בירה באחד מהלילות אספר לכם איך התגלגל השם.

אני מפעיל בר קטן ושמייח,לינג = קוף, בר הקוף עם תמונה של קוף.  המשמעות של בר שתאילנד הינה שונה מהרבה מדינות

מכיון שבבר יש לך נשים,וכמו שאתה קונה בירה הינך יכול לקנות שירותי בחורה לילה או יותר.

הזנות בתאילנד נפוצה זה כולם יודעים.פאתיה הינה בירת הסקס העולמית,אין צורך להרחיב. עוד מקום שחיי הלילה והזנות סוערים הוא פוקט.

קו סמוי זה אי שהתפתח בשנים האחרונות בקצב צמיחה ענק.בעיקר אחרי הצונאמי - פוקט היה מושבת וקו סמוי נהנתה מעלייה מטורפת בתיירות.

קו סמוי ממשיכה לצמוח מבחינת תיירות,מלונאות,בנייה וכן מבחינת זרים שבאים לגור.עוד ועוד אנשים עוברים לגור בקו סמוי.

מכיון שקו סמוי הינו יעד תיירותי פופלארי גם הזנות והברים גדלו יחד איתה - זוהי תאילנד היכן שיש תיירים וכסף יבוא גם הסקס.

בבר שלי כרגע ישנן 8 בחורות שעובדות ולקראת הכריסמס תמיד אין מספיק,ושוב פעם למרות שהבר הינו לא גדול.

האוירה בברים מאוד שמייחה.אנשים בכול הגילאים ,גברים ונשים שמגיעים ומקבלים את השירות הכי טוב והכי חמים - תאילנדיות נותנות את השירות הכי טוב שיש. הרגשת החופש,האלכוהול ,הנופים והסקס באויר גורמים לתיירים רק לחייך

והברים זה המקום כדי לשמוח.

קצת ביו טיוב על חיי הלילה http://www.youtube.com/user/lingbarsamui     ling bar koh samui

אז אם אתם בסביבה ובא לכם לשבת ולישמוע סיפורים מעניינים על תאילנד ועל הזנות אתם מוזמנים להינות מהחוויה :)

יצירת אווירה משפחתית איננה דבר טבעי ומובן מאליו. טיפול במשפחה אומר התמודדות עם אנשים אשר תמיד מהווה אתגר רציני.

הנה 3 צעדים ראשונים שהחלתם תיצור פלאים ובמהירות: 

1. תאום ציפיות - לברר עם כל אחד מבני המשפחה מה הם מחשיבים כמעשה של אהבה? מה אם עושים למענם מוכיח להם שאוהבים אותם? ישנם כאלה שזקוקים למגע כמו חיבוק ונשיקה, יש כאלה שזקוקים לזמן של תשומת לב מלאה ויש כאלה שמתנות חומריות שהושקעה בהן מחשבה היא ביטוי לאהבה.

2. לפני שאתם נותנים פידבק חיובי לבני המשפחה על מעשה חיובי ותורם שעשו התחילו את המשפט: "אני אוהב/ת אותך, עשית עבודה טובה".

3. להעלות את רמת השמחה בבית - לברר מה עושה כל אחד מבני הבית מאושר, ולמצוא את הזמן לעשות פעילויות אלו ביחד כל המשפחה.

 בהצלחה,

דיקלה ניצן.

המוזיקה היא כלי מיוחד לבנות את רגשותנו. בימנו היא הגיעה למצב שבו זמן רב מוקדש בסדר היום של אנשים רבים לשמיעת ההמוזיקה.
יש לה כח מיוחד שאפילו לאנשים שאין כ"כ יכולת להבין בשכל מה הולך סביבם כמו ילדים קטנים, פגועי מוח וחולי אלצהיימר יש להם חיבור אליה והם ישמחו לשמוע אותה.
בגלל הכח הגדול של המוזיקה חשוב שנדע להשתמש בה ולא רק להיות מושפעים ממנה בלי לדעת מה ההשפעה שהיא משפיעה עלינו.
אז מה עושים?
בוחרים בזמרים שמבחינת האישיות שלהם הם אנשים שהיינו רוצים להיות דומים להם. שחושבים שהחיים הם דבר טוב (ולא, לא כולם חושבים כך), שאוהבים את העם שלנו ואת המדינה למרות כל הבעיות והקשיים, אנשים שחיים בצורה מוסרית יחסית. מאנשים כאלו -טוב לקבל רגשות, החיבור שלנו לרגשות שלהם יוכל לבנות אותנו לעשות אותנו שמחים ואוהבים את החיים.
בהצלחה! :)

אלו הם חייך. הם לא ארוכים יותר מידי אבל הם גם לא קצרים מידי (בהשוואה למינים אחרים). במהלכם אנו לומדים, עובדים כמו חמורים, משלמים מלא דברים שאנו לא זקוקים להם ובעיקר עצבניים. אז רבותי, אלו הם חייכם, תנצלו אותם. הם בשבילכם. תחשבו מה אתם אוהבים, מה בא לכם לעשות ומה עושה אותכם שמח. ולכו על זה. כן, יש ילדים, יש עבודה, יש משכנתא ויש חובות. אבל יש עוד דבר, יש את הקול בלב שאומר לנו מה טוב לנו, מה עושה לנו פרפרים בבטן. רוב הזמן אנו מתעלמים ממנו. ובכן, תשמעו לו. 

אני בוגר תואר שני, אבל לא שמח עם עצמי. למה לא? כי החיים שלי לא תואמים את הקול הקטן שבלב. אותו כל שכל הזמן מתאמץ להישמע ולהיות המצפון שלנו. החלטתי לנסות לשמוע לו קצת, לדבר איתו, ליצור איתו דיאלוג. ואז גיליתי את האומנות ואת הכיף בגדול בחיים. היום אני עדיין לא שם, אבל בדרך. בואו איתי.

תפילת הלל היא חלק בתפילה היהודית, היא תפילת שבח ושמחה על הניסים והטובות שה' עשה לעם ישראל.

לרוב קוראים אותה בשירה בימי חג ומועד לאחר תפילת העמידה.

תפילה זו נחשבת כמצווה בפני עצמה ובתחילתה אומרים ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את ההלל".

ביום שמתפללים הלל אין תחנון.

חובת תפילת ההלל היא מצווה מדרבנן (מהרבנים), היא מורכבת מהמזמורים קי"ג-קי"ח מספר תהילים.

לפני ואחרי תפילת ההלל אומרים ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את ההלל".

היא נאמרת בימי חגים ומועדים וראשי חודשים, וכן בימי החנוכה (שהוא חג מדרבנן ולא מן התורה).

כיום נאמרת גם ביום העצמאות, עקב הנס ההיסטורי בהקמת המדינה. בימים שנאמרת, היא ממוקמת לאחר שהחזן סיים לחזור

על תפילת עמידה.

יש ימים שלא אומרים בהם הלל למשל ראש השנה ויום הכיפורים.

הייתה זו שעת אחר הצהריים בדירה המשותפת של נועה ומיכל, שתי סטודנטיות במרכז הארץ. נועה התקשרה למוקד שירות מסוים כדי לסדר בעיה כלשהי שצצה בימים האחרונים. מיכל, עייפה למדיי, ישבה לא רחוק ממנה ועצמה עיניים.

נועה השאירה את הטלפון על רמקול בעודה מתעסקת בשאר ענייניה. מיכל לא יכלה לסבול עוד את צליל ההמתנה של מוקד השירות. "אולי תשימי את זה באוזן במקום להשאיר על רמקול?"  
"אני לא יכולה", השיבה נועה", "לוקח להם הרבה זמן לענות, וזה סתם מחמם לי את האוזן".

מיכל שתקה. הצליל חזר על עצמו פעם נוספת, ועוד פעם, ושוב. מיכל הרגישה את דופק ליבה עולה.
"זה עושה לי עצבים!", אמרה לנועה, "תשתיקי את זה".  
"מצטערת", נועה הייתה שלווה, "תכף הם יענו וזה ייפסק".

אגלי חום הציפו את פניה, והיא חשה מעין ישות שמשתלטת על כל כולה והיא אינה מסוגלת להתנגד. הכעס התפשט בקרבה כמו יצור אפל. 'אני לא יכולה לשמוע את הצליל הזה יותר...'
היא אטמה את אוזניה, מנסה לברוח. ממה? מהישות הזו, מהכעס. היא הרגישה שהוא לא נבע מעצם השמיעה החוזרת ונשנית של הצליל, אלא מהעובדה שנועה סירבה למלא את בקשתה, מהעובדה שהיא קיבלה "לא" כתשובה, מהעובדה שהיא רצתה משהו והוא לא קורה כרגע.

ואז, בבת אחת, היא החליטה לפעול אחרת. היא לא תיכנע ליצר ההרסני, לישות השתלטנית הזו. בדמיונה ראתה את עצמה משתחררת מציפורני היצר, ומוקפת בחומת מגן איתנה.

"זה שלי", אמרה לעצמה, "הלב הוא שלי, הגוף הוא שלי, ההחלטה היא שלי. אני אומרת 'לא' לכעס. הוא סך הכל ישות זרה וחיצונית, אין שום סיבה שאתן לו להיכנס פנימה".

גופה החל לחזור למצב של רגיעה. הלב החל לפעום בקצב סדיר, אגלי החום פסקו, חיוך קטן עלה. הישות הסתלקה מגופה.

עם הגוף אפשר לשחק איך שרוצים. אפשר לגרום לו להרגיש כאב, לחץ ופחד, ואפשר לחילופין לחוש רוגע, נינוחות ושמחה. הכל תלוי בנק' מבט.