מטפלת בדמיון מודרך

על דמיון מודרך ומראה עיניים

גם אם נרצה וגם אם לא, גם אם נהיה מודעים וגם אם לא.

אנחנו כל הזמן מדמים או מדמיינים.

בדיוק כמו הדם הזורם בגופנו קיימת כל הזמן תנועה, זרימה.

זרימה של הדם בגופנו, זרימה של הדימויים בראשנו.

רוב הזמן אנחנו מוותרים על שליטה או מודעות בכל הקשור לדימויים שעוברים בעיני רוחנו, או שיוצאים מפינו, הם מגיעים והולכים.

ברוב המקרים ללא תשומת לב מיוחדת למה שקורה. 

את חיינו, גופנו, מחשבותינו, מנהלים חמשת החושים, הם אלו שנותנים לנו מידע מהסביבה החיצונית. כל חוש פועל על איבר או חלק אחר בגופינו ומגיע אל נוירון אחר במוח וזה מתרגם, מבהיר, לפעמים מזהיר, לפעמים מאפשר, ותמיד מקבל החלטה על נקיטת פעולה הנראית לנו הנכונה והמתאימה ביותר בכל רגע נתון.

על דמיון מודרך וחוש הראיה 

וחוש הראייה – החוש הפיזי החזק ביותר, העובד כל הזמן, מציף אותנו בכל רגע בשפע של נתונים ואינפורמציות על סביבתנו.  

ההתייחסות שלי אינה רק ביכולת הקליטה החזותית שלנו אלא גם באופן בו אנו מביטים על המציאות או על מה שאנו חושבים כמציאות ומתייחסים אליה.

ברוב המקרים אנחנו עובדים על אוטומט, ורוב הזמן אין לנו מושג אילו דימויים עולים, רובם עולים כל כך מהר עד שחלקם לא מספיקים אפילו להגיע לתודעה שלנו.

כך שאנחנו לא יודעים אפילו שראינו אותם.

אך את ההשפעה שלהם אנחנו מרגישים, או במצב הרוח שלנו, או בתגובות שלנו. 

הרי לא סתם אומרים שהעיניים הם ראי הנפש.  

על דמיון מודרך ושפת הדיבור

גם כשאנו מדברים אנחנו משתמשים בדימויים לדוגמא : 'להשתמש באוצר המילים',

'אני מרגיש כמו דג במים', 'הזמן בורח', 'נגולה אבן מלבי' וכן הלאה וכן הלאה. 

הכושר הטבעי שלנו ליצור דימויים, לדמות או לדמיין דבר מה מאפשר לנו לנהל דיאלוג, להסביר מה אנו מרגישים ואו חושבים, כמו גם לראות בעיני רוחנו את מה שאנחנו מבקשים להשיג. (יש לציין שלפעמים זה גם מה שיוצר קצרים בתקשורת – כי כאשר אנחנו משתמשים במטפורה כדי להסביר משהו למישהו, במקרים רבות הוא יראה בעיני רוחו תמונה ואו דמוי אחר, הלקוחים מעולמו הפרטי הסובייקטיבי, שעוצמתם גדולה/קטנה יותר, מה שישפיע כמובן על תגובתו וכך יביא לתגובת נגד וכן הלאה. 

על דמיון מודרך וסיפור טוב 

לעולם נוכל להשיג דבר מה רק אם נראה בעיני רוחנו איך הוא נראה, כיוון שראיה מספקת את תחושת הוודאות לידיעה.  

הראיה הופכת הכול לבעל ממשות שאינה מנותקת מהאדם, שלא די לו בידיעה על אמיתותם של דברים אלא יש בו צורך לראות את אותה וודאות פנימית.

לכן, כמטפלת בדמיון מודרך ו – NLP, אחד הדברים הראשונים שאני מקפידה עליהם במהלך השיחה הוא השימוש במילים ובמטפורות המאפשרות תמונת מצב חיובית. 

לדוגמא, הגדרת מטרתו של המטופל/המונחה, תהיה תמיד מטרה המנוסחת באופן חיובי בלבד.  

כיוון שתת המודע שלנו הפועל באמצעות תמונה לא יודע מה זה אין תמונה, לדוגמא: "אני לא רוצה לפחד", הוא תמיד יחליף תמונה בתמונה, ולכן הוא קודם כל ימקם את התמונה של הפחד ורק אחר כך יבין שהוא צריך להחליף אותה. עד אז תמונת הפחד כבר מוקמה במקום ומנהלת את החיים.  

לכן, אקפיד כאשר מישהו לא רוצה משהו, לדאוג שהניסוח יהיה: מה הוא כן רוצה ואיך זה כן יראה, ישמע, ירגיש, כדי לאפשר לתת המודע לראות את הדימוי המתאים, הרצוי, החיובי. 

כמטפלת בדמיון מודרך, ברור לי שהדמיה מאפשרת שימוש במחשבה לשם יצירת קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו.  

הכוח היצירתי שבנו מאפשר לטפל ביצירתיות בבעיות, מצבי רוח ובמצבים לא צפויים.

ולשמחתנו, כדי להיות מודעים לשפת הדימויים, לאופן בו אנחנו משתמשים במילים, עלינו רק להפנות את תשומת לבנו אליהם, ומאותו רגע זכות הבחירה בידינו. 

כמו שאמר מרסל פרוסט: "מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים אלא מהתבוננות דרך עיניים חדשות".