לברוא את המציאות
אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי על שרה נתניהו, מכירים אותה ? שרה נתניהו היא פסיכולוגית במקצועה, את עבודת הMA שלה היא עשתה על מטפלים ומטופלים. היא ניסתה לענות על השאלה: האם יש אבחון אובייקטיבי ? האם אדם המוגדר כחולה נפש תמיד יוגדר כך ? האם שיטת הטיפול היא אחידה ?
היא כתבה תיאור של אדם אמיתי, הסימפטומים, הבעיות, ההיסטוריה הרפואית שלו וכו'. היא שלחה ל 180 פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים וביקשה מהם חוות דעת. היא קיבלה 180 תשובות שונות על אבחון מחלתו ואופני הטיפול בה. חלקם טענו שהאדם חולה בנפשו ויש לאשפזו, חלקם טענו שהאדם נורמלי לחלוטין ומצבו אינו מצריך טפול מיוחד.
מהי האמת ? למה אנשים שונים מפרשים מציאות אחת בריבוי אופנים ? מדוע כשמתרחש אירוע כלשהו, נאמר פיגוע, כל עד ראיה מתאר משהו אחר וכל עיתונאי מתאר את המקרה בצורה שונה ?
כשהיינו ילדים קטנים לימדו אותנו לחשוב על המציאות סביבנו בצורה מסוימת, שאלנו, מה זה הדבר הגדול הזה באחו ? אמרו לנו זה פרה והיא עושה מו וכך למדנו להכניס את הציור הזה שמתקבל אצלנו בעיניים תחת השם "פרה".
במהלך החיים יצרנו לעצמנו תיבות מוגדרות ולשם הכנסנו את כל מה שמתאים וגם את כל מה שלא מתאים, חילקנו את העולם הגדול, האינסופי לקטגוריות בתוך מוחנו. זה דבר הכרחי, כך אומרים חוקרי המוח, לאדם, כדי להתקיים בתוך האי-סדר שהוא קולט סביבו.
כשלוקחים ילד שעד כה הכיר רק מספר בעלי חיים, ביניהם סוס לגן חיות והוא פוגש לראשונה זברה, שואלים אותו מה זה ? הוא אומר סוס. יש גיל שכשהולכים אתם ברחוב הם רצים לכל גבר שהם רואים וקוראים לו אבא. למה ? כי האדם חייב לקטלג, האדם הוא מכונה מקטלגת שיוצרת סכמות מהבוקר עד הלילה.
מה שמוזר הוא שגם דברים שאינם מתקבלים בחמשת החושים שלי ושל שאר העולם קוטלגו על ידי בעזרת הסכמת הרוב ללא שום הוכחה באותה קטגוריה. חשמל, למשל. מישהו פעם ראה חשמל ? שמע ? טעם ? מישש ? ודאי שלא !
אנחנו חווים את הכוח הזה שנקרא חשמל בכל מיני צורות, לפי המכשיר בו הוא מתגלה. חשמל זה דבר שמקרר אם מחברים מזגן אליו, מחמם אם מחברים תנור, והורג אם מחברים כיסא. אבל מה זה החשמל עצמו ? הכוח עצמו ? זה אין לי מושג ולאף אחד אחר לא ובכל זאת כולם מאמינים שיש דבר כזה חשמל.
אז יוצא כך שאני מקטלג גם דברים לא הגיוניים במוחי ומתייחס אליהם כקיימים.
אולי יש עוד כמה דברים שאני מתייחס אליהם כ'מובנים מאליהם' והם בכלל לא קיימים ?
ומה עם רגשות ? האם רגש מייצג בצורה אמיתית את מה שמתרחש במציאות ?
אלי הוא בחור בן 40 מת"א, נשוי עם 3 ילדים, הוא מרגיש שרע לו בחיים. למה ? כי אין לו מספיק כסף כדי לחיות. אלי ממורמר ומרגיש שפל. בפעם האחרונה שהוא בדק את חשבון הבנק שלו הוא היה במינוס של כמה עשרות אלפי שקלים.יש לו סיבה להיות בדיכאון ? נראה שכן. מה שהוא לא יודע זה שלפני שבועיים, ללא ידיעתו, נפטרה בשיבה טובה דודה רחוקה שלו ותרמה למשפחתו חצי מליון דולר. עורך הדין המטפל בצוואה נסע לחו'ל ולכן אלי ידע על כך רק בעוד חודש.
אלי הוא איש עשיר עכשיו לפי המציאות האמיתית, אבל לפי התחושה שלו הוא עני מרוד ואומלל. האם יכול להיות שגם אנחנו חיים במציאות מושלמת, בעולם שאין בו רע, בגן עדן עלי אדמות אבל עדיין לא גילינו את זה ואנחנו "סתם" מבזבזים את חיינו בהתמודדות עם החיים וחלומות על עתיד טוב יותר במקום ליהנות מכך שאנחנו כבר בגן עדן ?

ריקי נולדה למשפחה ענייה, יש לה רק שמלה אחת ישנה. היא קמה בבוקר, עומדת מול הראי ואומרת לעצמה "אין לי מה ללבוש היום"
תיקי נולדה למשפחה עשירה, יש לה "רק" ארבעה ארונות מלאים בשמלות. היא קמה בבוקר, עומדת מול הראי ואומרת לעצמה "אין לי מה ללבוש היום"
מה קורה פה ? אתם שמים לב ?

אישה אחת שפעם הכרתי נהגה לצטט את כוהן הניהול המודרני, פיטר דרוקר, באומרו "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד - היא ליצור אותו". בקריאה ראשונה באמת משפט יפה, אך כשחושבים עליו לעומק - נופל לו האסימון אט אט, ואנו נשארים עם תיק כבד של אחריות על חיינו, עתידנו, רגשותינו ומה לא.
מרגישים את הכובד? יופי. אז אפשר להתחיל.
בעבר הלא רחוק, פילוסופים ופיזיקאים כאחד חילקו את העולם לשני חלקים: הדבר כשלעצמו והמתבונן (קנט, ניוטון, ועוד) קרי, מחוצה לי ישנה מציאות אובייקטיבית ולעולם לא אדע כסובייקט מה מתרחש בה. מים רבים זרמו בנהר הפילוסופיה והמדע מאז גישה זו. היום אנו יודעים שגישה זו היא הרסנית. למה? כי כל זמן שאחשוב שיש משהו אובייקטיבי שמתנהל מחוצה לי - אבחר להישאר קורבן של המציאות. חיי נראים כמו שהם נראים ולי אין שליטה עליהם, זהו "הדבר כשלעצמו", ואיך אוכל לשנותו? הממשלה אשמה, הדתיים אשמים, הערבים אשמים וכו'. השינוי בחשיבה מתחיל בהבנה שאין מחוצה לנו דבר. מה זאת אומרת? דמיינו קופסא עם חמישה פתחים, חמשת החושים שלי קולטים חלק ממה שנמצא מחוצה לי (ממש לא הכל, רק מה שבטווח הקליטה, לא הכל רואים לא הכל שומעים), האינפורמציה מועברת אל מוחי המעבד בצורה סובייקטיבית וכתוצאה מהחושים והעיבוד יוצא לי פלט לו אני קורא: העולם שלי, המציאות שלי, הסביבה בה אני חי. זאת אומרת: גם אם ישנו עולם אובייקטיבי לכאורה, אין לי שום סיכוי לדווח עליו דבר מכיוון שאני סובייקט ותמיד אהיה. כלומר, אני מכניס את המציאות סביבי לתבניות מוכרות והמחשבה שישנה מציאות סביבי ואני הוא האובייקט המתבונן בה היא אשלייתית.
האמת החדשה שמתבררת כתוצאה מניסויים רבים בפיזיקה הקוונטית - אני המתבונן יוצר מציאות.
האם רק שכלינו חושב בתבניות מוכרות? מה לגבי הרגש? הרגשה היא עניין סובייקטיבי שלא תמיד קשור למה שקורה סביבי באמת ? גם רגשותיי הם חלק מהקופסא שלי ולכן אני חייב להיות מודע לכך שהם שלי ורק שלי. הבעיה נוצרת כאשר האדם חושב שמה שהוא מרגיש באופן אישי וסובייקטיבי - הוא עובדה חותכת, ולא מוכן לקבל שניתן לפרש זאת גם אחרת. במילים אחרות ? הוא מאמין שהקופסא שלו היא הדבר היחיד שקיים.

עד כה, הגענו למצב בו אנו מעמידים בסימן שאלה 4 עניינים מרכזיים:
1. מה אני רוצה? היכן אני רואה את עצמי בעוד שנה/שנתיים/עשר שנים?
2. האם ישנה מציאות אובייקטיבית שמגבילה אותי או שהגבולות קיימים אצלי בראש?
3. האם אני באמת לא יכול או אולי רק חושב שאני לא יכול?
4. מי עוצר אותי כרגע מלהגשים את מה שבאמת חשוב לי ומלחיות כמו שבאמת הייתי רוצה?

תשובות:
א. צור לך עתיד ? כתוב חזון, הגדר לעצמך מטרות ברורות וגזור מהם יעדים מדידים. הצלחה לא מגיעה מעצמה ושינויים אף פעם לא מתרחשים ללא שינוי תפיסה ומאמצים רבים. אנשים טיפשים שואלים "באיזה אוטו נוסעים?" אנשים חכמים שואלים "לאן נוסעים?"

2. אפקט פיגמליון- הנבואה שמגשימה את עצמה ? חוקרים נכנסו לכיתת לימוד באוניברסיטה טרם הופעת המרצה ושאלו את הסטודנטים: מהו הציון שלדעתכם תקבלו בסוף השנה?
הכיתה התחלקה ל-3 חלקים:
קבוצה א' ? אין לנו מושג, המרצה עוד לא נכנס, לא מכירים את החומר וכו'
קבוצה ב' ? כמה זה עובר בקורס הזה? 60? אני מעל 60.
קבוצה ג' ? פחות מ-90 לר אלוונטי אצלי. כמובן שמעל 90!
החוקרים חזרו בסוף השנה ובדקו ציונים והתוצאות הן כדלקמן
א. קבוצות ב' ו-ג' קיבלו משמעותית ציונים גבוהים יותר מקבוצה א'
ב. ככל שהסטודנט הגדיר לעצמו ציון גבוה יותר כך הוא השיג בפועל ציון גבוה יותר ממי שהגדיר לעצמו פחות.

תחושת המסוגלות והאמונה בהצלחה יוצרת מציאות אחרת הרבה יותר ממה שאנו נוהגים לכנות "היכולות שלנו". החשיבה על היש ועל השפע מזרימה לחיי שפע ומעצימה את היש. חשיבה על האין מעצימה אותו ויוצרת מציאות של חוסר.

3. פרואקטיביות לעומת ריאקטיביות ? אנשים פרואקטיביים ממקדים את מעשיהם במעגל ההשפעה שלהם, קרי במה שהם מסוגלים להשפיע עליו ולשנותו. הם עובדים על הדברים שלגביהם יש מה לעשות ובכך מגדילים את מעגל ההשפעה שלהם. לעומתם אנשים ריאקטיביים מתמקדים במעגל הדאגה, קרי במקומות בהם אין להם שליטה והשפעה. מכיוון שהם עסוקים בשלילי, במה שחסר הם בוחרים לעסוק בחולשות של אחרים, בבעיות בסביבה ובנסיבות שעליהן אין להם כל שליטה. זה מביא אותם לתחושה שהם קורבנות והם עסוקים בהטחת האשמות ולמעשה מצמקים את מעגל ההשפעה שלהם. בחר להשקיע אנרגיה במקומות בהם אתה יכול להשפיע.



להרחבה בנושא

סטיבן קובי, שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד (1996). אור-עם.

סטיבן קובי, העיקר להתחיל בעיקר(1998). אור עם.

דנה זהר ואיאן מרשל, אינטליגנציה רוחנית(2001). כתר.

הסוד (The secret) ? הספר והסרט

בליפ - הסרט

קבלה משה שרון 054-6970455 www.mo6.co.il

אם שאלת את עצמך פעם "מה הטעם בחיי?" והתחלת לחפש מקום ללמוד בו או מורה רוחני שינחה אותך בדרכך הרוחנית, ודאי נתקלת בשיטות מגוונות ובמדריכים רבים והתקשית לבחור בדרך הנכונה לך. למה? מארק טווין טען ש"שום דבר ששווה ללמוד - אי אפשר ללמד". מטרתו של מאמר זה לסייע במציאת מורה רוחני ולציין מספר תנאים לבדיקה.
ראוי להדגיש שאין המדובר בבחירת מיסטיקן העוסק בריפוי/ייעוץ/סגולות/קמעות וכדומה.
ובכן, כיצד אוכל למצוא לעצמי את המדריך הנכון אל העולם הרוחני ?


1. עבודה או הארה?

מורה רוחני לא נולד רוחני, הוא עבד קשה בעבודה פנימית מורכבת יחד עם מורו. לכן כדאי לך לבדוק מיהו מורו של מורו. סביר להניח שאדם הטוען ל"התגלות" כלשהי או אירוע חולף אחר ש"העניק" לו את הארותיו, ולא לימוד ממושך - יתקשה ללמד אותך. אין כוונתי שהוא שקרן ח"ו אלא לפי הגיון פשוט -אם הוא "הואר" ולא למד, כיצד יוכל ללמד אותך לעשות את הדרך שהוא לא עבר בה?

2. יחסו לקודמיו

בהמשך לסעיף הקודם, כדאי לבדוק מהו יחסו לאלה שקדמו לו ולכתביהם.
כל המורים הרוחניים האמיתיים מאז ומעולם למדו ועסקו בכתבי קודמיהם בצורה עקבית ושיטתית. אדם המלמד לפי שיטה מסוימת שאינה מופיעה במקורות,ממציא חיבורים מלאכותיים וכו, כנראה שינה את מורשת אבותיו. זן לא יכול פתאום להיות לא קשור לבודהיזם וקבלה לא יכולה להיות פתאום מנותקת מהיהדות
מורה אמיתי יטען תמיד כי הוא אינו מוסיף ולו מילה אחת על קודמיו ויכוון אותך אל כתביהם. "אמנם כן, לא הוספתי על רבותי ולא באתי בחדשות...שכל דברי כבר רשום וכתוב בשמונה שערים, ובעץ החיים, ומבוא שערים מהאר"י ז"ל. ולא הוספתי עליהם אף מלה אחת" (הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות. אות ה`. הרב יהודה אשלג, בעל הסולם).

3. כסף

כל אנשי הרוח כולם, לאורך כל ההיסטוריה לימדו את תלמידיהם שלא על מנת לקבל שכר. הסכומים היחידים, ששולמו על-ידי התלמידים היו על הוצאות מקום הלימוד או תשלום שיועד להפצת החכמה ולא לשיפור חייו של המקובל. סכום מופרז עבור הלימוד, מעיד בדרך כלל על התמסחרות ואיבוד האותנטיות.




4. כבוד ושליטה

מורה רוחני לא צריך ולא רוצה שיכבדו אותו, או קבוצת תלמידים עליה יוכל לשלוט. להיפך, הוא בורח מגינונים חיצוניים ומנסה להראות כמו כולם. עיסוקו בפנימיות נשמתו עוזר לו לקלף את השכבות החיצוניות העוטפות לרוב את כולנו.


5. מרחיק או מקרב ?

מורה אמיתי רוצה לעזור לך להתחבר עם הכוח העליון ולא איתו. נקודת הייחוס הרוחנית שלך חייבת להיות לכוח העליון. זאת על אף שכל אדם, ירצה באופן טבעי להתקרב אל רבו, מכיוון שהוא מסמל בעבורו משהו עליון.
לכן, אם תגלה שהרב שלך מתנהג אליך דווקא בהפכיות, מרחיק אותך ממנו, "בועט בך" ומקשה עליך - זה הסימן האמיתי לכך שהוא עסוק בלקדם אותך למצב רוחני מתקדם יותר ולא עסוק בעצמו. "החלום מתחיל עם מורה שמאמין בך, שסוחב ודוחף ומוביל אותך לרמה הבאה. לפעמים הוא דוקר אותך קלות עם מקל חדה שנקראת 'אמת'." (דן ראת'ר)

6. כריזמה? מנהיגות?

מנהיגותו של מורה רוחני אינה מתאפיינת בהכרח ביכולת הרצאה מרתקת, ביכולות אנליטיות מרשימות או במראה כובש ולבב. מורה רוחני אמיתי הוא זה שישקיע את כל כוחותיו ומרצו בהפיכת תלמידיו לגדולים לא פחות ממנו. בכך מתבטאת מנהיגותו.

7. הכרת הרע ודוגמא אישית

"הצדיק האמיתי, דעתו שפלה עליו לאין שיעור, מפני שהוא מכיר את גודל הכיעור של הרע המובלע בו ומכל מקום אינו מראה את שפלותו בגלוי". (אורות הקודש ג`. הראי"ה קוק)
מי שמתיימר ללמד אותך איך לתקן את פנימיותך, ראוי שיקדים תיקון פנימיותו. על זה אמר הרב חיים ויטאל שיותר קל ללמוד (וללמד) את כל הגמרא בעל פה מאשר לתקן מידה אחת בנפש האדם.

8. הכוונה אישית

המורה שלך לא יכול לעזוב אותך לבד, לדבר אליך דרך אלפי מסכים ולהיות מורם מעם. גם אם יש לו מליון תלמידים - אתה מעניין אותו יותר מהמליון הבא. מורה רוחני אמיתי הוא נגיש, מקשיב, מכוון אותך אישית כשאתה זקוק לזה, אפילו במילה.

9. צניעות, יושר ודרך ארץ

זוג לפני נישואין הגיעו לפני כמה שנים לביתו של הרב מרדכי שיינברברג, מורי ורבי, הוא ברך אותם על הזיווג והם סיפרו לו שהם מתחתנים בעוד כחצי שנה, נקבו בתאריך ובאולם האשקלוני שבו יתחתנו. "לא חשבנו על זה לפני, אמר החתן, אבל אחרי שפגשנו אותך, חשבנו אולי תהיה מוכן לחתן אותנו". הרב השיב בחיוב והם נפרדו לדרכם.
בתאריך המיועד, נוסעים הרב והנהג שלו מירושלים לאשקלון, מתעכבים קצת בפקקים, מגיעים לאולם ורואים שהחופה החלה ושרב אחר מחתן אותם! (בדיעבד הסתבר שהם חשבו שבגלל שהרב אדם מבוגר מאוד ולא כתב את התאריך והמקום הוא בטח שכח וענה להם בחיוב רק כדי לצאת ידי חובה)
הנהג התעצבן ודחק ברב לחזור לרכב, אך הרב תפס אותו ושאל "ואם הם ראו שהגענו? אתה יודע איזה צער יהיה להם ביום חופתם?"
הרב שלח את הנהג לחפש כספומט, כתב להם ברכה ושלשל את המעטפה יחד עם המתנה כאחרון האורחים, הנהג ניסה לשכנע אותו עכשיו ללכת, אוקיי עשית את שלך, אבל הוא נשאר ורקד איתם במשך שלוש שעות והתנהג לחלוטין כאילו הוא הגיע לחתונה ולא כאילו הגיע לחתן אותם...

קראו סיפורי צדיקים וסיפורי חסידים ותבינו כמה מורה רוחני חייב להיות בן אדם. דרך ארץ קדמה לתורה.

10. אתה בוחר

בסופו של דבר זה עניין של הרגשה, בדיוק כמו שכתבו חז"ל בפרקי אבות "עשה לך רב", אף אחד לא יכול להחליט בעבורך שמדריך כזה או אחר הוא המדריך הנכון בשבילך. גם לא מאמר זה. בהצלחה !


הכותב הינו מרצה בחכמת הקבלה

קבלה משה שרון 054-6970455 www.mo6.co.il

היבטו החזק ביותר של היקום,
איננו זרימת הזמן לאורך חייו של האדם
אלא, אוסף החותמות שהוא מטביע על
הסובבים אותו מכח אישיותו ומעשיו"
פתגם יווני עתיק

החותם כמניע

אחד מהאחים רייכמן נפטר בקיץ האחרון והותיר אחריו מיליארד דולר. הוא השאיר שתי צוואות והורה שהאחת תפתח מיד לאחר מותו והשניה רק אחרי ה'שלושים'.
בין ההנחיות שרשם בצוואה הראשונה הייתה בקשה שהוא ייטמן עם זוג גרביים מסוים שהוא רחש להם חיבה. ילדיו מיהרו להביא את הגרביים לחברה קדישא ובקשו לקוברו עם הגרביים. בחברה קדישא סרבו לבקשה, כמובן, והזכירו למשפחה שזה בניגוד להלכה. בני המשפחה התחננו והסבירו כי אביהם היה אדם אדוק ומלומד ובוודאי הייתה לו סבה טובה לבקשתו האחרונה. אבל בחברה קדישא עמדו בתקיפות בסירובם. אפילו פנייתם לבית הדין הרבני נתקלה בסירוב ומר רייכמן נקבר ללא הגרביים האהובות.
מיד לאחר ה'שלושים' נפתחה הצוואה השנייה, ונאמר בה כך:
"ילדי היקרים, נכון לעכשיו בוודאי קברתם אותי ללא הגרביים לרגלי. אני רוצה שאתם באמת תבינו ותטמיעו שלאדם יכולים להיות מיליארד דולרים, אבל בסוף, הוא לא יכול לקחת אתו לקבר, אפילו זוג גרביים..."

מדוע אנשים צריכים להשאיר אחריהם זיכרון, מצבה, ספר, סיפורי גבורה? מדוע הם בונים בניינים עם שמם באותיות קידוש לבנה. מדוע הם רוצים להחרט מעל דפי ההסטוריה? מדוע הם משאירים צוואות שמעבירות מסר לצאצאיהם?
או במילים אחרות, אם אנו מתים בשלב מסוים, מדוע אנו זקוקים להשארת חותם אחרי לכתנו?

מימוש
קח רגע הפסקה מעיסוקיך הרבים, צא לפארק או לבית קפה סמוך, שב על ספסל מרוחק והתבונן. התבונן על האנשים. מה אתה רואה?
בחור ובחורה ברגעי הגישוש הראשונים לקראת מה שביום מן הימים יקרא "משפחה". איש עסקים ממהר לפגישה. אמא מטיילת עם ילדה. מה הם רוצים? מה מניע אותם? למה הם יצאו מהבית? למה הם קמים בכל יום למציאות מורכבת ומתישה? למה הם בוחרים לחיות?
פסיכולוגים, פילוסופים ואנשי דת רבים יענו על שאלה זו בתשובה פשוטה: הם מונעים ממדרג שלם של צרכים המניעים אותם: החל מהצרכים הבסיסיים ביותר כמו אוכל, שינה או מין ועד צרכים של שייכות, הכרה חברתית וסטאטוס. חלקם אפילו אינם מסתפקים בכל אלה ומונעים מן הצורך לממש את עצמם וייחודיותם.
אברהם מאסלו תיאר זאת בצורת פירמידת צרכים. כל זמן שצורך "נמוך" יותר בפירמידה, ממולא, יכול האדם להתפתח ולממש צרכים "גבוהים" יותר.
לעומת זאת, ניתן גם לראות ציירים רעבים לפת לחם שעבורם הציור הוא ייעודם המרכזי.
אבל, רוב בני האדם משקיעים זמן וכוחות אינסופיים בכדי להשיג את מאווייהם: תפקיד בטלנובלה מצליחה, להיות טייס או לוחם בסיירת מובחרת ואפילו להביא ילד לעולם ובכך לפחות, לממש את ייעודם. הפילוסוף היהודי-הולנדי, ברוך שפינוזה סיכם זאת טוב מאתנו באומרו: "מטרתם היחידה של החיים היא להיות מי שאנחנו ולהיעשות מי שאנחנו מסוגלים להיעשות".
ואם לא? מה קורה כשאנחנו לא מצליחים לממש את עצמנו? התשובה פשוטה: רע לנו. מאוד.

ויקטור פראנקל בספרו "האדם מחפש משמעות" מספר את סיפור שואת העם היהודי מעיניים אחרות. הוא טוען בספרו כי השורדים במחנות הריכוז היו אלו שעדיין נותרה להם משמעות בעולם, שעדיין נותר חותם כלשהו אותו עליהם להותיר אחריהם. תחושת המשמעות, לדידו, החייתה את הגוף הרעב והחולה. הוא בעצמו נאלץ ללכת בתנאים נוראיים בכל יום ממחנה ההשמדה אל שטח העבודה, את הדרך עשה כשבדמיונו הוא רואה עצמו עומד בפקולטה למדעי ההתנהגות ומרצה לסטודנטים על הלוגותרפיה - תורתו.

הרב קוק, גדול הפילוסופים היהודיים בתקופתנו רואה את הייעוד כתנאי שבגללו נוצרנו וירדנו לעולם:
"אלוהיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה, הייתי נוצר. וכיוון שלא נוצרתי עד אותו הזמן - היא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מייחד מעשיי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי". (1)

הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, כותב באחד ממאמריו על שאלת הייעוד כך:
"מה הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם?" (2)

מדוע מחפש האדם את ייעודו? מדוע חשוב לו כל כך לממש את עצמו (בלשון מאסלו)? לשוב לעצמו (בלשון הרב קוק)? למה האדם "מחפש משמעות" (בלשון פראנקל)? מדוע חשובה כל כך השאלה: מה הטעם בחיי? (בלשון הרב אשלג)

חותם
טענת מאמרנו היא כדלקמן: המניע המרכזי של האדם לפעולה לאחר הצורך בהישרדות ובטחון - איננו הגשמה עצמית כי אם השארת חותם.
חותם הינו רושם, סימן, השפעה, עקבות כגון בביטוי: "הטביע את חותמו", השפיע על זולתו, השאיר את רישומו על הזולת.
החותם הוא המניע האמיתי של כל אדם למימוש ייעודו. האדם רוצה להשאיר חותם בכל מקום בו דורכת כף רגלו. וכשלא מתאפשר לו להשאיר את חותמו בדרך חיובית - הוא עושה זאת בדרך שלילית.
מספרים על ססטרטוס, האדריכל שבנה את פלא העולם המגדלור של אלכסנדריה לבקשת המלך תלמי השני. אותו אדריכל רצה ששמו יישאר לדורות ושיזכרו שהוא זה שבנה את המגדלור, אבל הוא ידע שהמלך יהרוג אותו אם יעז לשים את שמו על המגדלור ולא יפאר את שמו של המלך.
מה עשה?
חרט את שמו על לוח השיש של המגדלור ומעל שם שכבה של סיד וחרט את שם המלך. לדורות הרוח, הגשם והשמש שחקו את שכבת הסיד ושמו של ססטרטוס נחשף לעולם במלוא הדרו.

למעשה, טענתנו היא כי מרגע שהבין האדם שהוא איננו אינסופי, מרגע גירושו מגן עדן, הוא מחפש כל דרך להיאחז בנצח. בגלל זה הוא מנסה להטביע חותם. הצורך הזה הוא המניע למציאת הייעוד. השארת חותם הוא צורך בסיסי יותר מהצורך בייעוד. אין בכוונתנו להציג כאן רק עמדה פילוסופית או אקדמית גרידא, כי אם כלי עזר יישומי למחנכים, מנהיגים, מפקדים, מנהלים והורים.

אינסופיות
"אין לי זמן" צעק השפן לעליסה מארץ הפלאות.
גם לנו אין זמן. ממש אין מספיק זמן. תנו לי עוד שעה ביום ואספיק את כל הדברים שאינני מצליח להגיע אליהם. אין זמן? 70 שנות קיום. 25,000 ימים לחיות ולממש. לאן אתה ממהר?
אז זהו, ודאי שיש זמן אבל הוא מוגבל. סופו להיגמר. סופו וסופנו. הרי אנחנו סופיים. מתכלים. הגוף הזה לא יחזיק זמן לעד.
אם כך, מבלי להיות ממש מודעים לכך, אנחנו במרוץ, המרוץ אחר השארת חותמנו.
מתחת למעטה העשייה שוכנת אצל האדם תחושת החרדה. חרדה שלא יישכח. שלא יהיה נצחי. שיגורש מגן עדן. אפילו האמונה ב"גלגול נשמות" שמאחדת כמעט בין כל הדתות בעולם, מבטאת למעשה צורך אנושי של האדם לחיות באמונה שהוא ויקיריו נשארים כאן לנצח. אם לא ברמת הגוף - לפחות ברמת הנשמה.

חלק בנצח
אחרי שהאדם מילא את בטנו, מצא לעצמו מקום בטוח והקיף עצמו באהוביו - הוא מתפנה לעסוק בהשארת חותם בעולם.
חותם איננו רק מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה ולא רק פיקאסו השאיר חותם. כולנו מונעים מהצורך להשאיר חותם.
החותם הבסיסי ביותר- הוא הילדים. דליה רביקוביץ' צוטטה בידיעות אחרונות כאומרת כך: "ההולדת של בני, עידו, הייתה החוויה המאושרת הכי ממושכת שהייתה לי, באמצעותו גיליתי את הנצח. אני חושבת שכל מי שיש לו ילדים, יש לו חלק בנצח" (3)
ובאמת, נדמה כי הולדת הילדים הוא הכלי הבסיסי והזמין ביותר בכדי לקשור את עצמנו לנצח ובכך להתמודד עם סופיותנו.
ספר בראשית מתאר זאת כך: "ויגרש את האדם וישכון מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. והאדם ידע את חווה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'." (4)
באותו רגע בו איבדו אדם וחווה את הנצח, גורשו מגן עדן הם בחרו לעשות את קין, קניין לעולמי עד.
דוגמא נוספת ממקורות ישראל ניתן למצוא בהפטרה "כה אמר ה' לסריסים...נתתי להם יד ושם, טוב יותר מבנים ובנות. שם עולם אתן לו אשר לא יכרת"(5)
ה', שיודע שסריסיו מיואשים מכך שאינם יכולים להוליד ילדים, מבטיח להם שבמידה וישמרו את מצוותיו - ייתן להם קשר אל הנצח- שם עולם.
הרב דסלר כותב בכתביו כך: "כל אדם יתאווה לבנים...כי ירגיש את בניו כהמשך לעצמותו, לאחר שייפרד מעולמו" (מכתב מאליהו)
גם סיפור עקידת יצחק מעורר את שאלת החותם. 37 שנה אחרי שהבטיח הקב"ה לשרה ואברהם שיהיה להם דור המשך פונה ה' אל אברהם ואומר לו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה"
המבחן הוא "תקריב את שמך, חותמך, את המשכיותך, את הקשר שלך אל הנצח"
כשהיה מוכן, אמר לו הקב"ה, חס ושלום, אין צורך לעשות כך, המבחן היה לראות האם יהיה מוכן אברהם לוותר על חותמו.

המלחמה על הנצח
כמה פעמים מצאנו את עצמנו, זוג טיפשים שכמותנו, מתווכחים למי הילד דומה? לי או לך?
למה כל כך חשוב לי שלילד שלי יהיה אף דומה לשלי? למה זה משנה אם הגנים שלי עוברים לילדיי או לא?
למה חשוב לכל אדם ויהיה הפתוח או הליברלי ביותר, שילדיו ילכו על פי דרכו? מדוע אנו חווים מעין חרדה כשנדמה לנו שההמשכיות שלנו בורחת למקום אחר? אם האדם באמת אוהב את ילדיו, הוא צריך הרי לשמוח ממה שהם בוחרים להיות ומהחותם אותו הם בוחרים להשאיר, לא?

חותם ייחודי
וגם אם נניח בצד לרגע, את הילדים, כחלק הבסיסי שלנו בנצח, עדיין ניוותר עם התנהגויות אנושיות טיפוסיות רבות המוכיחות מעל כל צל של ספק את הצורך של האדם להותיר חותם.
למשל, כל המעורה בסוגיות מוניציפאליות מכיר את המלחמות החוזרות ונשנות שמתקיימות בעיריות השונות בארץ ובעולם לגבי סוגיית שמות הרחובות. משפחות רבות שיקיריהן השאירו חותם כזה או אחר, יוצאות למלחמה למען שמו. אם לא ייקרא רחוב על שמי כאילו לא חייתי, כאילו לא פעלתי ויצרתי.
דוגמא אחרת, דווקא מעולם הנעורים, אנו יכולים למצוא בסיום תקופת הלימודים התיכונית. שם, בערך כחצי שנה לפני סיום הבגרויות, מתאספים להם כמות נכבדת של נערים ומתחילים בכתיבתו של הזיכרון הקיבוצי שלהם: "ספר המחזור". בעיני התלמידים, השאלה, "מה יכתבו עליי" או במילים אחרות, "כיצד אחרט בזיכרון?" היא שאלה הרת גורל.
הצורך ההולך וגובר של אנשים רבים בכל רחבי העולם להוציא ספרים לאור הוא ביטוי נוסף לצורך להשאיר חותם.
והרשימה הזאת ארוכה מנשוא: פוליטיקאים, ציירים, זמרים, פסלים ורופאים. חוקרים באוניברסיטה שמשקיעים עשרות שנים מחייהם במציאת הוכחה/תרופה.
וגם אלה שהם "רק" צבעים פשוטים, לא פרופסורים ולא כותבים מפורסמים, מנסים להשתמש ביכולותיהם ובכישרונותיהם. כל אחד מהם מנסה להשאיר את החותם המשמעותי ביותר. כולם יודעים לצבוע בתים- אך בכל זאת שואלים את עצמם: מהי הייחודיות שלי? מה אני יודע שאחרים לא יודעים? מהו החותם אותו אשאיר ואחרים לא?
החותם שאנו משאירים הוא הוא האישור לייחודיותנו. לאינדיבידואליות שכה חשובה לנו.

ארגון
האם עובד X בארגון Y רוצה להשאיר שם את חותמו? נדמה שהתשובה היא ברורה מאליה.
כל עובד באשר הוא, יהיה הזוטר ביותר, רוצה להשפיע על קבלת ההחלטות. יתרה מכך, עובדים מתוסכלים הם עובדים שלא מביאים את עצמם לידי ביטוי. שלא מצליחים להשאיר חותם. שמגלים שאין משמעות לניסיונותיהם לעזור ולייעל. הם מרגישים קטנים, חותם הם כבר לא ישאירו, מרגישים כמו "צל עובר", עוד אחד שעובד כאן, ש"לכל אחד יש מחליף".
התוצאה: "אני בא לעבודה ולא בא לעבוד".
ארגונים רבים מוטרדים משאלת ההנעה, המוטיבציה של עובדיהם. שוכרים יועצים ארגוניים רבים, מעבירים סדנאות למנהלים ולעובדים מבלי לשאול ולו לרגע אחד את שאלת השאלות: למה למנכ"ל החברה יש מוטיבציה? למה לכל "בעלי הדעה" ישנה מוטיבציה? והתשובה היא פשוטה: כל אדם מונע מהצורך שלו להשאיר חותם. אם הייתי מאפשר לכל עובד להשאיר את חותמו בארגון, הייתי מרוויח עובד בעלך מוטיבציה גבוהה, "ראש גדול", יוזם ובא יומיום לעבודה בחיוך וחשק רב. ניהול במאה ה-21, מסתבר, איננו רק העברת משימות, כי אם תפקיד רב ערכי המשלב בתוכו יכולת מנהיגותית, אימונית(COACH) וארגונית כאחד.

לסיכום
מכאן, בעצם, מתבררת תפיסת עולם חינוכית, פיקודית וניהולית כאחד: אם נעזור לאדם למצוא את החותם אותו הוא צריך להשאיר בעולם, נהפוך אותו לאדם יוצר, יוזם ומאושר.
ומדוע לחכות עד הגעתו לגיל בגרות? האם שאלת החותם יכולה להתחיל קודם לכן, בעודו תלמיד מן השורה?
תפקידנו, כמנהלים, מנהיגים, מפקדים, הורים ומורים, לחבר את האדם לייעוד שלו דרך החותם אותו הוא רוצה להשאיר. "איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם".( הרב מנחם מנדל מקוצק.).


תודה לד"ר שמחה לייבוביץ' מ"נאות קדומים" על הזכות לעזור לו בפיתוח רעיון החותם

ביבליוגרפיה:

1. הרב קוק. עולות הראי"ה, ב, עמ' שנו
2. מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות ב'
3. מוסף 7 ימים, 26.8.05
4. בראשית. פרק ג' פסוק כד' - פרק ד' פסוק א'
5. ישעיהו נ"ה
6. הרב קוק, אורות הקודש

קבלה משה שרון www.mo6.co.il 054-6970455

חתונה. רגע השיא. חודשים ארוכים של הכנה. שמלה, אולם, רב מזמר, הזמנות, תקליטן, שיר שבירת הכוס, שיר הסלואו, צלם, מאפרת, צילום בשקיעה, בגדים, נעליים, הקצאה של מאה אורחים לצד של הכלה ועוד מאה ושמונים לצד של החתן וטבעת. כזו ששווה פרוטה.
האם מישהו עצר פעם לשאול לשם מה? מה משמעות היום הזה? מדוע אנו מזמינים את אוהבינו לחגוג איתנו? מה משמעות הטקס?


"דרש ר' עקיבא, איש ואשה, זכו, שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן. פירש רש"י, שכינה ביניהן, שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יוד באיש וה' באשה. לא זכו אש אוכלתן שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש"


כשנכנסים לעומק, וקוראים בכתבי המקובלים לאורך ההסטוריה של העם היהודי, מגלים עד כמה הרגע הזה, רגע הזיווג בין החתן לכלה, הוא רגע קריטי ויכול להשפיע על עתיד הזוג לחיוב או לשלילה.
מבחינה חיצונית לא רואים זאת כמובן ואפילו שואלים מה ההבדל בין הלילה שלפני ללילה שאחרי אבל מבחינה רוחנית, רגע החופה מתואר כ'ניתוח' המחבר בין הנשמות, המנתח הוא הרב כמובן שתופר את שני החלקים בעדינות והאיחוד הזה יהווה את הקשר הרוחני בין הגבר לאישה.


מכאן אנו יכולים ללמוד את העיקרון החשוב הראשון:
עיקרון מספר 1: חשיבות כוונות הקהל
בספר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו על חשיבות הכוונה שמאחורי המעשה וטוען כי למחשבה יש כח עצום, מכונן, מחשבה יוצרת מציאות. ולכן, בטקס החופה, יש רק דבר אחד חשוב באמת: לא באיזה ניגון ישיר הרב ולא באיזה צבע יבחר החתן לחליפתו. הדבר החשוב ביותר בחופה הוא הקהל וכוונותיו. בדיוק כמו שבזמן ניתוח לב פתוח, מחכים קרוביו של המנותח מחוץ לחדר הניתוח ומתפללים לשלומו, כך גם כאן, להבדיל, נדרש הקהל לעטוף את בני הזוג באהבה ובכוונות טובות "מעומקא דליבא", בדיוק לשם כך הוזמנו הקרובים! לא בכדי לאכול בבופה או כדי לממן את ההוצאות המנופחות!
עד כדי כך העניין משמעותי שפסקי הלכה קובעים שאדם המגיע כאורח או כבן משפחה לחופה חייב לשמוח בשמחת הזוג, כי אם לאו יוצא שהוא פוגם (צרות עין, קנאה וכו') ומשפיע ע"י מחשבותיו על הזיווג.
אבל רק רגע, ודאי מוחכם קודח עכשיו, הקהל לא יודע את זה בכלל, הרי בזמן החופה הם מדברים בטלפון, מנשנשים או מעשנים ומדברים בצד על כדורגל, אז מה, הם משפיעים לי על הזוגיות? התשובה היא כן ומישהו צריך להגיד להם את זה, הרב הרי לא מסביר אלא ישר ניגש לניתוח. יופי, אז רצוי להסביר ולבקש מהקהל, כמה דקות לפני החופה, להסתדר במעגלים לפי קירבה סביב החופה רגע לפני כניסת הזוג ולאהוב. לאהוב באמת רק לעשר דקות תמימות. תאמינו או לא, זו תהיה המתנה האמיתית שלהם והם גם יזכרו את זה. תבדקו ותראו. כל הזוגות מנסים להיות כל כך מיוחדים ויצירתיים ולעשות חתונה שכולם יזכרו, שכל החתונות נראות אותו הדבר.


עיקרון מס' 2: מחשבות החתן והכלה
באחד מטיוליי בעולם, הגעתי למטפל שיאצו הודי, שרגע לפני הטיפול ביקש ממני להיות איתו בכל מהלך. לא להרדם! הוא צרח עליי, לא לנדוד במחשבה, פשוט תהיה איתי. תלווה אתי במעברים בין איבר לאיבר, אני צריך את עזרתך. בהתחלה חשבתי שהוא עישן משהו, הרי עשו לי כבר מאות טיפולי שיאצו ומעולם לא ביקשו ממני כך להתרכז. מה, באתי לעבוד? אז שישלם לי...
אחרי שבוע נפל לי האסימון שזה בעצם היה הטיפול הטוב ביותר שעברתי, בין השאר בגלל העובדה שהייתי שותף פעיל במחשבה.
ולענייננו, לחתן ולכלה אסור בתכלית האיסור לחשוב על שום דבר אחר בהלך החופה. הם חייבים, כמו במדיטציה, לזרוק את כל המחשבות על איך הם נראים או מצטלמים, על מזג האוויר או אריכות הטקס. הם חייבים להיות מנותקים מהבלי העולם הזה ולהתרכז במה שכרגע מבצעים על נשמותיהם.
שמישהו אחר ידאג לכל העניינים הטכניים של החתונה - בני הזוג נמצאים כרגע עם השכינה שבאה לתת את ברכתה.


עיקרון מס' 3: טקס החופה היהודי
כן, אני יודע שאיזה סלבריטי שמחתן אותנו בטקס אלטרנטיבי שבו גם הכלה יכולה לקדש את החתן הוא הרבה יותר מעניין, שיוויוני ומודרני. וכן, גם אני שאלתי את עצמי למה הרבנים האלה צריכים תמיד להשחיל איזה משפט כפייתי דווקא בחתונה שלי ומה הקשר עכשיו לחורבנה של ירושלים אם בחרתי להתחתן בגן אירועים בפתח תקווה.
התשובה קצת מעצבנת אבל אני חייב לומר: העובדה שאין לנו מושג מה מסמלים סימני ההיכר של החופה איננה כלל ועיקר עילה לוויתור עליהם, אלא סיבה נהדרת ללמוד. פשוט לשבת וללמוד במקום לבזבז זמן על עוד אתר מתחתנים.
ולא, אין קשר לעובדת היותי חילוני או דתי, או מה הקשר שלי לאלוהים. אדם צריך להבין למה אנשים גדולים וחשובים, תיקנו דווקא את המנהגים הנ"ל ולא אחרים.

לסיכום:
רובנו משקיעים אנרגיה, כספים ובריאות בכל כך הרבה דברים לפני החתונה, ודוחקים לקרן זווית את גולת הכותרת, עילת העילות, הסיבה לכל הערב הזה. אם נתמזל מזלכם ונחשפתם לחשיבות הדבר, אל תתנו לנושא לחלוף כלא היה, הכניסו את כח האהבה פנימה אל תוך החיים הזוגיים שלכם שמתחילים עכשיו.


--------------------------------------------------------------------------------

אימון והכנה זוגית לחופה: רגע לפני היום הגדול, כשהכל מלחיץ מסביב, לוקחים נשימה עמוקה ומתבוננים פנימה, כיחידים וכזוג. נפגשים להעצים חלומות משותפים. מתחברים רגשית ורוחנית, וברגע השיא בטקס טרום חופה, מחברים את האורחים בכוונה משותפת להצלחת הזיווג.

"בארץ ישראל כאשר אדם נושא אישה שואלים אותו כך: מצא? כמו שכתוב מצא אשה מצא טוב, או מוצא? שנאמר מוצא אני מר ממות את האשה" מסכת יבמות סג'

יום החתונה, הכנות, התרגשות, כמיהה, סידורים אחרונים בשמלה ובשיער, זר והרבה תפילה שהערב הזה יזכר ולא רק ב DVD ובעיקר תקווה גדולה שזוהי רק יריית הפתיחה לחיים זוגיים פוריים, מחזקים ואינטימיים, לפחות כמו שהיתה עד עכשיו החברות.
אם כך, לא ברור בכלל מדוע אומרת לנו הגמרא ללכת לחתן ולשאול אותו שאלה כזו חצופה - מצא או מוצא? למי שטרם ירד לעומק החוצפה - האם זכית ב-"מצא אישה מצא טוב" (משלי) או אולי כדברי שלמה המלך בספר אחר שלו, קהלת, הגרלת דווקא משהו לא טוב ו"מוצא אני מר ממוות את האישה"?
מילא, לשאול את השאלה אחרי 20 שנה, אבל ביום החתונה?????
ובכן, כלל חשוב ביהדות מלמד אותנו שלתורה יש 4 דרכי פירוש והתייחסות הנקראים: פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד) ושבכדי להבין כל טקסט או מצווה ביהדות עלינו לחפור עמוק, מעבר לדרגת הפשט כדי לגלות את הרבדים האינסופיים הגלומים בתוכה, כמו שרמזו לנו חז"ל בפסוק מתוך מסכת אבות: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה".

אין מציאות
בכדי להבין את עומקה של שאלת המציאה ברצוני לצטט את כוהן הניהול המודרני, פיטר דרוקר, שאמר ש"הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד - היא ליצור אותו". בקריאה ראשונה באמת משפט יפה, אך כשחושבים עליו לעומק - נופל לו האסימון אט אט, ואנו נשארים עם תיק כבד של אחריות על חיינו, עתידנו ורגשותינו. ומה לגבי הזוגיות?
בעבר הלא רחוק, פילוסופים ופיזיקאים כאחד (קנט, ניוטון, ועוד) חילקו את העולם לשני חלקים:
א. הדבר כשלעצמו
ב. המתבונן
קרי, מחוצה לי ישנה מציאות אובייקטיבית שעומדת בפני עצמה ואני, כסובייקט, לעולם לא אדע, מה מתרחש בה. היא חיצונית לי.
מים רבים זרמו בנהר הפילוסופיה והמדע מאז, והיום שואלים כך: האם המתבונן, במבטו, משפיע על המציאות? האם יש בכוחה של המחשבה לברוא מציאות?

היום אנו יודעים שהגישה הישנה הרסנית. למה? כי כל זמן שאחשוב שיש משהו אובייקטיבי שמתנהל מחוצה לי - אבחר להישאר קורבן של המציאות. אחשוב שחיי נראים כמו שהם נראים ולי אין שליטה עליהם, זהו "הדבר כשלעצמו", ואיך אוכל לשנותו? אשתי הרי היא האשמה היחידה בהכל. השינוי בחשיבה מתחיל בהבנה שאין מחוצה לנו דבר מלבד מה שבראנו.

אז מה בסופו של דבר, מצא או מוצא?
נדמה לי שהתשובה הפנימית, על דרך הסוד, היא - הבעל מחליט! אין דבר כזה מציאות, כל אחד הרי רואה באותה "מציאות" לכאורה אובייקטיבית, את הריפלקציה של התבניות והתפיסות שלו ולכן, אומר לנו שלמה המלך, שהבין כידוע, הרבה יותר ממני בענייני נשים, שזה בכלל לא משנה מי זו אשתך - היחס שלך אליה הוא זה ההופך אותה מאבן מציקה ומיותרת ליהלום יקר ומשמעותי.
דוגמא: האם הנסיונות ההדדיים של בני הזוג לשנות אחד את השני מצליחות? בדרך כלל לא, נכון? בדרך כלל אני אומר לעצמי שאני מעיר לאשתי בלי סוף כדי לעזור לה. בפועל מתברר שזה רק מרחיק בינינו. אני רואה בה את השלילי שבה, לפעמים אפילו החיובי נעלם ואני נשאר רק עם העין שרואה שחורות. זאת אומרת במקום למצוא את הטוב (ויש טוב. הרבה) אנחנו בשלב מסויים בוחרים להסתכל על הרע עד כדי כך שלא רואים שום דבר אחר. לא יעבור זמן רב עד שתשאל השאלה הפנימית הנ"ל - איך אני יכול לאהוב אישה כזו?
מסקנה מהדוגמא: תמצא בה טוב, תפנה את תשומת לבה אל הטוב שבה ותקבל טוב "מצא אישה מצא טוב", אבל אם תראה בה את הרע - זה מה שיהיה "מר ממות"

סיכום
אז מי זו אשתך? היום היא כיפית, מעניינת, מרגשת, ומה מחר? אחרי הלידות וכובד החיים? ומי זה בעלך? היום הוא מחזר ומשקיע, ומה מחר?
נותן לנו החכם באדם, דווקא ביום חתונתנו טיפ לחיים, טיפ שגורם חיים. גן עדן או גיהנום - תראה בבן הזוג טוב - יתגלה הטוב שבו - תראה רע ומר - יתגלו הצדדים המרים ממוות. הכוח בידיים שלך!


בהצלחה!

הכותב הינו מרצה בחכמת הקבלה ומאמן אישי וזוגי

אחת מהשאלות שמטרידות כמעט כל גבר או אישה העומדים לפני חתונה - איך אדע שזה זה? איך אני יודע שהיא באמת החצי השני שלי ושאיתה אני רוצה לחיות את חמישים השנים הקרובות? חוסר הודאות הוא הגורם לרבים כל כך להתלבט ולעכב את ההחלטה. משום מה, אנו רואים תופעה זו בולטת ומשמעותית בעיקר אצל גברים. מאמר זה בא לעזור להכריע בשאלה הגורלית. המאמר כתוב בזכר אך הוא רלוונטי כמובן, גם לבנות המין היפה.
הטענה של חכמת הקבלה היהודית היא - גבר ואישה אינם בוחרים האחד את השני, הזיווג נעשה כבר מרגע ירידת נשמתם לעולם, עכשיו זה רק עניין של זמן עד שהזיווג יתרחש בפועל. הסיבה לכך היא שלכל נשמה יש תיקון מסויים שאותו היא באה להשלים בעולם, על פי בעלי הקבלה - להפוך טבעה מלקבל על מנת לקבל (אגואיזם), ללהשפיע על מנת להשפיע (אלטרואיזם), על פי בעלי המוסר - לתקן את מידותיה. מכיוון שאדם לא נשוי נקרא בקבלה 'פלג גופא' פירוש - חצי גוף (היא הרי - צלע מבשרו), הוא חייב לתקן את הקלקול על ידי חיבור עם בן המין השני, ההופכי ממנו.
אפשר אפילו לומר, שעבור רוב הנשמות (יש נשמות עם תיקון מיוחד, אחר), התיקון האמיתי מתחיל רק לאחר שהאדם מתחתן ומתחיל לעבוד עם החלק המשלים שלו.
בספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת 'לך לך', שואל רבי שמעון בר יוחאי מדוע כתוב 'קשים זיווגים לפני הקב"ה' - הרי אם הוא זה המזווג את הנשמות, וודאי מכיר אותן ומה כל אחת צריכה, מדוע אם כך קשה לו לזווג זיווגים?


התשובה למעשה מתחלקת ל-2 חלקים :


א. אדם מקבל את בן / בת זוגו לפי מצבו בעולם - האם הוא בתהליך של תיקון או עדיין רחוק? האם הוא כבר הבין את התובנות שבשבילן ירד לעולם? האם הוא מממש את עצמו או עדיין לא? לפי זה, יכול להיות שיזווגו לו בינתיים מישהי אחרת שתעזור לו לעשות את התיקון ולהיות ראוי לבת זוגו האמיתית. ולכן "קשים זיווגים לפני הקב"ה" כי לפעמים הוא צריך לזווג לאדם, בגלל מעשיו השליליים, בת זוג של מישהו אחר, שתהיה אליו "מרשעת" עד שיתעורר ויבין.


ב. אחד מתלמידי הרב מרדכי שיינברגר שאל באחד משיעוריו - אני בן אדם טוב, מקיים מצוות, למה אשתי כזו מפלצת? אולי הייתי צריך להתחתן עם מישהי אחרת? ענה לו הרב על דרך דוגמא - איך מתנהגת אימא לילד שמתחיל לאכול אוכל רגיל? באותה מידה שהיא דואגת לתת לו מאכלים מסויימים ולא אחרים, מועכת, מרסקת ומאכילה בכמות מדוייקת עבורו - כך הקב"ה שלח לך, באותה מידת דיוק - את אשתך, תחושתך מושפעת מחוסר יכותך לקבל את האמת וחוסר רצונך לראות את התיקון ולהשתנות. ביום שתבין את זה ותתייחס לכל מה שהיא עושה כתיקון שנשלח אליך - אז תבין עד כמה בחרו אותה מבין מיליארדי נשים במיוחד עבורך.


המסקנה הנובעת היא פשוטה - גבר ואישה הם חלקים הופכיים, ובכדי להשלים האחד את השניה - הם צריכים לתקן את האגו שלהם או את מידותיהם: כעס, גאווה, תאווה, קנאה ועוד. כל העבודה הרוחנית של האדם נמצאת דווקא בבית, בין כותלי ביתו, ורק לאחר מכן ביחסו לשאר העולם. ולכן, מרגע שסיים האדם להתלבט ובחר - מרגע זה בת זוגו היא היא התיקון שלו.
האם תיתכן טעות? הרי גירושין הם מותרים? התשובה תעצבן את הקוראים אך לא תיתכן טעות. אם הקב"ה זיווג ודאג שמבין כל כך הרבה גברים ונשים תיפגשו דווקא האחד עם השני ותתאהבו - סימן שיש ביניכם עבודה כל שהיא. אין מקריות בעולם על פי היהדות. אם הגענו לידי גירושין, זה נובע - או מכך שאנחנו לא עושים את התיקון כמו שצריך או, וזה גם ייתכן - שסיימנו את התיקון ועכשיו אנחנו ראויים לקבל את בת הזוג האמיתית.



אם כך, לסיכום דברינו, מסתבר שהשאלה ששאלנו בהתחלה - "איך אדע שזה אכן הזיווג שלי?" בכלל לא רלוונטית ונובעת מהאגו ששואל - האם היא מספיק טובה עבורי? במקום לשאול האם אני מספיק טוב עבורה.
למה לא רלוונטית? כי האדם אף פעם לא יגיע לידי תשובה מספקת בעניין. אין בכוחו להגיע. אלא, ייטיב עם עצמו אם יבין שהגיע לעולם כדי לעשות עבודה, בכל רגע ורגע, עם כל אדם ואדם סביבו ושהזוגיות שלו עם פלונית נועדה לעזור לו בדיוק בתיקון שלו ולכן גם הזוגיות היא עבודה (טוב לא צומח בה מעצמו, אם לא זורעים ומשקים ומטפחים) ולכן, יפסיק להתלבט, יכניס עצמו למוסד הנישואין ויתחיל לעבוד.

כל אדם ואדם בוחר את הצבעים הנעימים לו, החביבים עליו.

לכל צבע וצבע השפעה אחרת עלינו והיום נקדיש את הטיפ לצבע האדום.

הצבע האדום מתקשר לצאקרת היסוד (הבסיס) הנמצאת בתחתית . צאקרת ההשרדות.

הצבע האדום מתאים לפי שיטות הטיפול הלא קונבנציונליות לטיפולים באנמיה ובבעיות של זרימת דם וחוסר ברזל.

הצבע האדום מסמל עוצמה, חיות, חיוניות,אקטיביות, אמביציה להצלחה. בהיבט השלילי הוא מסמל שנאה וכעס, נטייה לאלימות וחסימות מיניות.

נחשב כאחד מהצבעים העוצמתיים הקיימים בגלגל הצבעים. נחשב כצבע ממריץ ומאד אנרגטי. נחשב כצבע דומיננטי .

עוד מסמל האדום את האופטימיות .

בנומרולוגיה הצבע מקושר למספר 9 - כוכב מאדים.

היפנים מאמינים כי הצבע האדום מיוחד מאד לנשים והוא נחשב כצבע המושך מזל טוב.

הסינים רואים בצבע האדום כסמל האביב

האדום תורם לתחושת הבטחון העצמי וכשאנו רוצים להרגיש ולהקרין ביטחון עצמי רצוי שנלבש בגד אדום.

הצבע הכחול.

אישית אני מאנשי הכחול, מאד אוהב את הצבע על כל גווניו אבל לא כולם כמוני.

המספר המשתייך ומייצג את הצבע הכחול הוא 11 והכוכב המיוחס לו הוא אורנוס.

הכחול הוא צבע המסמל אמונה טהורה וזכה. נאמנות ותמימות. הוא אחד הצבעים הנחשבים כמעניקי שלווה.

כחול הוא צבע המים- מים המסמלים ניקוי וטיהור.

גווני כחול בהיר/ תכלת מתקשרים לרוחניות, עוזר לאדם לבטא את עצמו בדיבור.

הכחול נחשב כצבע המומלץ כנגד נדודי שינה.

אחד ממיסדי תורת הריפוי בצבע ד"ר בביט טען כי בצבע הכחול הוא משתמש בכל הטיפולים המתקשרים לדלקות ומחלות עור שונות.

עוד מוכח כי הצבע הכחול מפחית בעיות של לחץ דם וכן טוב לטיפול בבעיות של מאניה.

הצבע הכחול מתקשRר לצאקרת הגרון.

אז שיהיה לנו יום כחול או בעצם כל צבע שתבחרו

ומבטיח להמשיך ולכתוב לכם על צבעים נוספים.

אתם מוזמנים לבקר בקיר הפייסבוק של הקבוצה "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" , לקרוא שם קצת יותר, לשאול שאלות ולהנות.

הצבע הסגול.

הצבע הסגול נחשב לצבע הרוחניות והמחשבה העמוקה.

הצבע מתקשר למספר 3 ונשלט ע"י כוכב צדק.

הצבע הסגול מורכב מ-2 צבעי בסיס כחול ואדום.

הוא משלב בתוכו רוחניות והקרבה.

נחשב לצבע הפותח ומרחיב את התת מודע  ומגשר בין הרוחני למוחשי.

הסגול מתקשר לצאקרת העין השלישית והוא מתקשר בקשר ישיר להגברת האינטואיציה ואיזונה.

נחשב כצבע המרגיע פחדים ומעניק שקט ושלווה.

הסגול נחשב לצבע של נקיון וטוהר הנשמה והנפש.

רבים מאנשי הרוח משתמשים במדיטציות שלהם בצבע הסגול בשל סגולותיו הרוחניות החזקות ובשל יכולתו לחדד את השלווה והאינטואיציה.

מעניין אותכם לקרוא יותר על רוחניות?

הכנסו לקבוצה בפייסבוק "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" קיראו, שאלו שאלות וכמובן תקבלו תשובות.

הצבע הירוק.

הירוק הינו הצבע  המשוייך למספר 6 ולכוכב נוגה (ונוס)

הירוק מסמל את כל הקשור לטבע, לצמיחה ולהתחדשות הטבעית.

נחשב כצבע הפריון הצמיחה והגדילה.

הירוק נחשב לצבע מרפא ברמה הפיזית ונחשב לצבע מרגיע (תלוי בגוון הירוק כמובן)

קיימים גוונים רבים לצבע - ירוק דשא, ירוק רעל, ירוק זית וכו'.

נחשב כצבע מעולה לריפו עצבים רופפים (ירוק בהיר)

נחשב כצבע המועיל גם נגד נדודי שינה.

מתקשר לצאקרת הלב 

תורות רוחניות רבות רואות בירוק כסמל לשפע חומרי.

עודף ירוק - מעודד חולשה ועייפות, ריחוק וניתוק (שוב תלוי בגוון הירוק)

אתם מוזמנים להכנס לפייסבוק לקבוצה נומרולוגיה וייעוץ רוחני , לקרוא עוד, לשאול וכמובן לקבל תשובות.

הצבע השחור

הצבע השחור נחשב לצבע מיסטי חזק ומשמש כצבע של הגנה.

הצבע השחור אינו ממש צבע אלא העדר אור.

השחור נחשב בצבע מסתיר והאנשים הלובשים שחור כאילו מסתירים את עצמם ופנימיותם.

השחור האו צבע הקולט חום.

השחור נחשב כצבע המשדר עוצמה וכוחניות.

צבע הנחשב כצבע המיסתורין והלא נודע.

בעולם הבריאה נחשב כצבע הסופח ומושך את קרני השמש.

ביהדות אין התייחסות מיוחדת לצבע השחור אך הוא משמש אותנו בכתיבת ספרי התורה (דיו שחור ולא כחול).

הצבע השחור בתרבויות מסוימות מתקשר לענני גשם ולכן הוא מסמל  אנרגיה של חיות ושגשוג.

יש תרבויות בהן השחור מתקשר לרוע ולצד הלא מוסרי וערכי - מאגיה שחורה וכו'.

השחור נחשב בתרבויות המערב כצבע המסמל אבל ואובדן.

נושא הרוחניות מעניין אתכם?  אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" בפייסבוק, שם תוכלו לשאול שאלות, לקרוא ולהשתתף בדיונים בנושא.

הצבע הלבן.

הצבע הלבן הוא הצבע המופיע בעצם בכל הצבעים ולכן הוא נחש לצבע הכל יכול.

הצבע הלבן מסמל טוהר, נקיון, אמת, צבע הנחשב כצבע ריפוי עוצמתי ובעל יכולות חזקות.

הצבע הלבן נחשב לצבע מיסטי חזק ורבים משתמשים באנרגיה של הצבע לפעילויות רוחניות שונות.

דברים נוספים אותם מייצג הצבע הלבן: תמימות, סדר, נטרליות, סטריליות.

ביהדות הצבע הלבן משמש אותנו כצבע של זיכוך הנפש והנשמה ולכן פעמים רבות אנו משתמשים בו בלבושנו ובמיוחד בשבתות וחגים.

הצבע מתקשר לאלוהות.

בתרבויות מסוימות נחשב כצבע המוות והאבלות.

מקושר לצאקרת הכתר (הצאקרה השביעית)

בתורת הפאנג שוואי הצבע הלבן מיוחס ליאנג, האנרגיה הגברית, מתקשר לאלמנט המתכת ומסמל אנרגיה של כוח ומשמעת.

הצבע הלבן בשל היותו צבע המכיל את כל הצבעים נחשב לצבע המסמל יותר מכל שלמות.

מעוניינים לקרוא עוד בנושא, לשאול שאלות? אתם מוזמנים לקבוצה  "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" בפייסבוק.

הצבע הכתום:

הצבע הכתום מורכב משני צבעי יסוד - אדום וצהוב.

מספרו של הכתום = 1 והוא נשלט ע"י השמש.

הכתום נחשב כצבע יצירתי ודינמי מייצג את היצירה שבשמש.

רטט כתום מעניק יצירתיות רבה, חיות ותנופה, רוחב לב, אופטימיות.

כצבע המשפיע על הבריאות הכתום נחשב כצבע טוב לריאות , הכליות ואברי העיכול.

מטפלים בצבע משתמשים בצבע הכתום במקרים של התקררות.

עודף כתום יכול לגרום למתח מיני ופעילות מינית לא מאוזנת.

הכתום נחשב כצבע מלא תובנות ובעל תכונות אינטואטיביות חזקות.

הצבע הכתום נחשב כמאזן הילה.

מתקשר לצאקרה השנייה.

בירקות ופירות - הצבע הכתום נחשב כמזון המכיל בטא קרוטן. מסייע למערכת העיכול ומערכת החיסון.

יש הטוענים כי מזון כתום (ירקות ופירות כמובן) תורמים לעיכוב גידולים ותאים סרטניים בגוף.

אז שיהיה לכולנו יום כתום.

רוצים לקרוא עוד בנושא רוחניות, מיסטיקה ונומרולוגיה?

הכנסו לקבוצה בפייסבוק "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" שאלו שאלות, קראו וכמובן תקבלו תשובות וטיפים נוספים.

ריפוי בעזרת צבע:

רבים באיתנו יודעים כי גופנו מוקף הילה - הילה היא מערכת של צבעים העוטפת את הגוף (שדה אלקטרומגנטי) ומשפיעה באופן ישיר על תפקוד הגוף, הנפש והנשמה.

בכדי לפשט את הטיפ נסביר שאם צבע מסויים בהילה אינו במיטבו - בהיר מידי, מלוכלך, חזק מדי הרי הדבר גורם "לתקלה" מסויימת והגוף והנפש מגיבים לתקלה זו בדרכם שלהם.

בכדי לטפל ולאזן את ההילה אנו יכולים להשתמש בריפוי בצבעים.

ישנם דרכים רבות ותורות שונות לתחום הריפוי בצבעים ולא נעסוק בהם.

בטיפ זה אנסה להסביר מעט על יכולות הריפוי ומשמעויות הריפוי הגלומות בחלק מהצבעים.

אדום: צבע אדום משפיע בד"כ לטובה על מחלות כרוניות ובמיוחד מחלות הקשורות לשרירים ועצמות. הדם הוא אדום, שימוש בצבע אדום תורמת לבניית תאי הדם האדומים, השפעה ישירה על זרימת הדם, שיחרור אנדרנלין והשפעה על מערכת העצבים בגוף.

ניתן להשתמש בצבע האדום לריפוי לחץ דם נמוך, לטיפול באנמיה וחוסר ברזל.

אינדיגו - כחול כהה: נחשב כצבע הפועל על מערכת העצבים והחושים. נחשב כצבע מרגיע. יעיל מאד בטיפול וריפוי של דלקות וכיבים, טוב לטיפול בדימומים. טוב לטיפול בשברים ובבעיות סידן.  נחשב כצבע העניק שלווה. טוב לבעיות של שינה. נחשב כצבע מדכא פעילות יתר של בלוטת התריס.

כחול: צבע הנחשב כמרגיע ויעיל מאד לנדודי שינה. נחשב כצבע המסייע להורדת חום ולכן עושים בו שימוש רב במחלות חום שונות. טוב כנגד גירויי עור שונים ובמיוחד עקיצות. נחשב כצבע המשפיע בצורה חיובית על הסובלים מדכאון.  נחשב כצבע מכווץ ומצנן.

צהוב: צבע הנחשב כאחד הצבעים המשמשים לריפוי בעזרת דמיון מודרך.  נחשב כצבע חיובי המשפיע במצבי מחלות נפש שונות.  מזרז פעילות בלוטות לימפה, טוב לבעיות עור ולבעיות עיכול.  משפיע מעולה במצבים של עייפות נפשית או מנטלית.

כתום: שילוב של צהוב ואדום - משפיע על פעילות נשימתית. עובד על הכליות, הטחול והלבלב.  לסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס מומלץ להשתמש בצבע זה. טוב לחילוף חומרים. 

ירוק: ירוק נחשב כצבע הריפוי - מרפא כמעט הכל. אחראי על בלוטת יתרת המוח, בונה תאים, מאזן, טוב לריפוי דלקות, טוב להמסת כרישי דם, טוב למתח שרירים, טוב לטיפול בחולי לב, טוב להתקפי לב.  משפיע כמובן גם על הנפש ומעניק שקט ורגיעה נפשית.

רוצים לקרוא עוד בנושא זה ובנושא רוחניות? הכנסו לקבוצה "נומרולוגיה וייעוץ רוחני" בפייסבוק. תשאלו. תקבלו תשובות וכמובן תקראו ותרחיבו דעת.

אז שיהיה לכולנו יום מלא צבעים בריאים ושמחים.

תפקיד האישה בזוגיות לשלמות רוחנית

ביחד או לבד

כשאנו מוצאות את הבן זוג שייעד לנו הבורא אנו מרגישות נחת, מרגישות שלמות יותר ומוכנות להתקדם הלאה מהחיים כנשים בודדות ולהתאחד עם בן הזוג. התחושות הללו נובעות מכך שבעצם מציאת בן הזוג והכניסה לחיים זוגיים איתו, אנחנו מתקדמות שלב אחד אל עבר התיקון שלנו ומאותו רגע התהליך רק מאיץ ומאפשר לנו למצות את הפוטנציאל הנשי שלנו.

נשים רבות מרגישות מסופקות גם ללא בן זוג, מרגישות שהן ממוקדות במטרות שלהן ויכולות לממש את שאיפותיהן בלי עזרתו של אחר, רק בגלל שהן סומכות על עצמן. הקבלה לא מפחיתה בערך של היכולות שלנו לעשות עבור עצמנו, והתפיסה שאנחנו רק מרגישות שלמות אמיתית עם בן זוג אינה נובעת מראייה שוביניסטית אלא מהסתכלות עמוקה יותר על המטרות שלנו בחיינו, לא המטרות הגשמיות אלא הרוחניות.

זיווג רוחני

מבחינה רוחנית הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו אינה שלמה, במציאות הרוחנית הראשונה היינו כולנו שלמים, מכילים בתוכנו חלק גברי ונשי ולא מרגישים כל חוסר בזכות היותנו דבוקים לאור האינסוף וניזונים מהנתינה של הבורא. אולם, משירדנו לעולם הגשמי התפצלו נשמותינו, החלק הגברי נכנס לגוף של גבר והחלק הנשי נכנס לגוף של אישה.

הנפש שלנו, הנשמה שלנו, שהתפצלה, לא שוכחת לעולם את השלמות שהייתה נחלתה בעבר ודוחפת כל אחד מאיתנו לחפש את החצי השני שלו כדי להתאחד בעולם הגשמי ולהתחיל לעבוד על תיקון אישי, כדי להתאחד שוב בעולמות הרוחניים ולחזור לתחושת הסיפוק האינסופית שממנה התחלנו.

מטרת הזוגיות

אם כן, החיבור שאנו חשות בזוגיות הוא באמת עמוק כמו שאנחנו חושבות וקשה לתפוס עד כמה הוא משמעותי עד שלא מתחילים לעבוד על הזוגיות ומגיעים לרמות מודעות, אהבה ואושר שלא ידענו כמותן לפני כן.

יש משהו משחרר בידיעה שאנחנו לא לבד בעולם, שיש לנו משלים, אדם אחר שמחפש אותנו וכשנמצא זה או זו, גם אם לא היינו אנשים רוחניים לפני כן, לא נוכל להתעלם מהתחושה שזה פשוט הבנאדם הנכון, הבנאדם שאנו מרגישות כאילו הכרנו מאז ומעולם ואנחנו חייבות לשזור את חיינו בחייו.

הרצון הפנימי להיות עם בן הזוג, החיבור העוצמתי והאהבה, הם שידחפו אותנו לנסות להיות טובות יותר ולצמוח בתוך הזוגיות, יחד עם בן הזוג ולתקן את עצמנו. התיקון שלנו מתבסס על ההבנה שכדי ליהנות מחיי שפע רוחניים עלינו להיות מסוגלות להכיל שפע שכזה ואנחנו כנשים צריכות ללמוד כיצד לקבל מבן הזוג שלנו.

לכאורה לקבל נשמע פשוט, אבל הדרך אינה פשוטה ומושתתת על כך שנלמד תחילה לתת, נפטר מצרכים אגואיסטים ונהיה טהורות בדרכנו ומחשבתנו, מוכנות רק לקבל כדי לתת לאחר. מהאלטרואיזם נוכל לצמוח כנשים ולהשפיע על בני הזוג לעשות זאת גם, נתעלה רוחנית ונשלים בזאת את משימתנו עלי אדמות.

מאת ענת יהל סימן טוב

מרכז בלב שלם / מרכז קבלה לנשים אימון ופיתוח אישי ברוח היהדות והקבלה

ענת יהל סימן טוב / מרכז קבלה לנשים אימון ופיתוח אישי ברוח היהדות והקבלה / תפקיד האישה בזוגיות לשלמות רוחנית

מודל עשרת השלבים להתפתחות אישית והצלחה עסקית לנשים

את מבולבלת ומחפשת כיוון חדש? רוצה לרענן את חייך? להגיע להגשמה עצמית בחיים בכלל ובעסקים בפרט? בקיצור – את רוצה ללמוד איך להצליח?

בכל אחת מאיתנו ישנו פוטנציאל שמחכה להתממש ודרך מודל עשרת השלבים להתפתחות אישית והצלחה עסקית לנשים תקבלי את הכלים שבעזרתם תוכלי בעצמך לכוון את חייך לעבר ההצלחה.

האמונה שבבסיס מודל עשרה השלבים היא שכל מה שאת צריכה כבר קיים בתוכך ומטרת התהליך היא לעזור לך ללמוד לראות את זה, להשתמש במה שיש לך ולמקסם את הפוטנציאל הגלום בך.

המודל מתבסס על עשר הספירות בחסידות  וזה מתוך ידיעה שהתפתחות הנפש הכרחית כדי להגיע לשלמות ואיזון בחייך. כל שלב בתהליך מייצג את אחת הספירות בדרך להתעלות רוחנית. השליטה בכוחות שתגלי בעצמך, בכל אחד מהשלבים תביא אותך לשלמות ולהשלמה עם מי שאת ועם מקומך וייעודך בעולם.

כדי להשלים את התהליך את לא צריכה לדעת מראש מי או מה את רוצה להיות בסופו, את רק צריכה להיות מוכנה להשקיע בעצמך כדי למצוא את הדרך הפרטית שלך להצלחה, תהא אשר תהא ולהיות פתוחה להכיר יותר טוב את הנשמה שלך, על רצונותיה וכוחותיה הייחודיים.

כמה מילים על התהליך שמצפה לך:

גילוי הפוטנציאל שבך (כתר)

זהו השלב הראשון של התהליך, השלב בו תתארי את הייעוד שאת מדמיינת לעצמך, את המטרות שאת מציבה לעצמך בחייך והדברים שגורמים לך אושר ודרך אלו תכירי את הפוטנציאל הגלום בך להצלחה. יכול להיות שבשלב הזה עדיין לא יהיה לפוטנציאל הזה זהות מדויקת, אלא רק הכרה בקיומו, אך זו רק ההתחלה.

אם עד עתה לא יצא לך להעניק מספיק תשומת לב לרצונות שלך, להבנה מה הם הדברים שמביאים לך שמחה ואושר, זה הזמן להתייחס לדברים הללו ולצאת מהם לתהליך של צמיחה אישית שלמה ומאוזנת.

שלב גילוי הפוטנציאל שבך מתבסס על הספירה הגבוהה ביותר בעשר הספירות בחסידות  – ספירת כתר, אותה ניתן להמשיל לזרע ושורשים של עץ או צמח, שלב הכרחי ומהותי בעיצוב המשך חייך.

במהלך העבודה על עצמך בשלב זה תגלי בתוכך את תכונת כוח הרצון – מעין רצון מעורפל למלא השתוקקות לדבר מה שאינו עדיין מוחשי לך באופן מלא, אשר דרכו תיפתחי לעולם הרוחני שקיים בך ותטעני באנרגיות לקראת מילוי הרצון הזה בהמשך.

תצטרכי ללמוד לשלוט ברגשות שליליים, לדעת לנתב את האנרגיות שבך לכיוונים חיוביים, כאלו שיבנו אותך ויעשו אותך מאושרת ולהימנע מכעס. תכירי בכוחות שקיימים בך לתת לרע לחלוף ולהיצמד למחשבות חיוביות ומפתחות.

הגדרת השינוי (חכמה)

לאחר שבשלב הקודם גילית בתוכך את תכונת כוח הרצון וההשתוקקות למשהו לא ברור, בשלב הזה נמצא את המטרה הקונקרטית אליה תרצי לשאוף, אשר משתקפת מאותו רצון עמוק. בשלב זה נגדיר מי את ומה את ברגע זה ממש ומה היית רוצה לשנות ונגדיר את המטרה האימונית שתלווה את התהליך כולו.

בפעם הראשונה בחייך תוכלי לסדר את התחושות שלך באשר לחייך ולהבין עד כמה גדול הפער בין מי שאת למי שאת רוצה להיות. הדבר עלול להרתיע בתחילה, אך ראי בזה אתגר שבעזרת חשיבה חיובית והכלים שתרכשי תוכלי לצלוח אותו ולהיות האדם שאת אמורה להיות.

כדי להגדיר ביעילות את היעדים לתהליך שלך נשתמש במודל SMART ובעזרתו ניצור תוכנית פעולה מפורטת, מדידה, ברת השגה ומציאותית, המוגדרת בזמן.

שלב הגדרת השינוי בחייך מבוסס על ספירת החכמה, אשר מאופיינת בגילוי הרצון שנמצא בספירת כתר שמעליה ותכנון הדרך ליישומו. ספירה זו נותנת סדר והגדרה לפוטנציאל שבך, שהיה עד כה לא מובן.

ספירת חכמה מנסה להבין ממה נובע חוסר סיפוק בחייך כדי לדעת מה רצוי לשנות. לא מדובר בחכמה אינטלקטואלית, אלא בחכמה לדעת ליצור את העתיד שאת רוצה עבור עצמך.

הצבת מטרה (בינה)

בשלב זה תצרי את האני האידיאלי שלך – החזון של מי שאת היית רוצה להיות לאחר השגת מטרתך וסיום התהליך. תבני בדמיונך את התמונה של חייך כשאת חיה את החזון שלך, כדי שתדעי למה לצפות ואיך להתמודד עם האישה שתהיי אז ועם התמורות שיחולו באישה שאת עכשיו.

ברגע שתדעי לאילו חיים לצפות לאחר השגת המטרה שלך, המציאות ההיא, זו שאת שואפת אליה, לפתע תראה לך אפשרית ואמיתית – ברת השגה. כבר לא יהיה לך חלום רחוק ומעורפל של חיים ורודים ומאושרים יותר, במקום זה החלקים המעורפלים ימולאו בפרטים ותוכלי להרגיש איך הגשמת החזון שלך יכול להפוך למציאות בפועל.

שלב זה מתבסס על ספירת בינה אשר מקנה את היכולת להבחין בין עיקר לתפל. היא שואבת את הרעיונות והמטרות שהעלית לגבי עתידך בספירת חכמה ומצמצמת אותם לכדי עתיד קונקרטי וברור. על ידי איזון בין הספירה הקודמת, ספירת חכמה, וספירת בינה ניתן לממש ולהגשים רעיונות במציאות.

ספירת בינה מתאפיינת בהצגת דרך הסתכלות בריאה יותר לבעיות בחייך – במקום לתת להן להשתלט עלייך, לדעת להכיר בהן כחלק מההיכרות הכוללת שאת עושה עם האני הפנימי שלך. במהלך בניית המציאות העתידית בה תחיי כשתשלימי את מטרותייך יכול להיות שתמצאי בעיות אפשריות, ולכן חשוב שתפנימי את כוח השמחה, שהנו כוח האיזון, ככוח שעליך ללמוד לשלוט בו על מנת לשמור על כל הבעיות בפרופורציה המתאימה.

 מאת ענת יהל סימן טוב

מרכז בלב שלם / מרכז קבלה לנשים אימון ופיתוח אישי ברוח היהדות והקבלה

ענת יהל סימן טוב / מרכז קבלה לנשים אימון ופיתוח אישי ברוח היהדות והקבלה / מודל עשרת השלבים להתפתחות אישית והצלחה עסקית לנשים