חכמת הקבלה

הקדמה:
בעידן שבו נותני השירות בארגונים נשחקים עד דק מרוב סדנאות, מחייכים באופן מלאכותי ומדקלמים משפטים שירותיים, מתגלה צורך בגישה שירותית חדשה. גישה המעצימה את נותן השירות ויכולותיו המולדות מחד, ומאידך מפתחת בו את תחושת הזכות בנתינה לאחר.

באחת מסדנאות שיפור השירות, שאני מעביר בארגונים, פגשתי את יערה (שם בדוי). בחורה צעירה, בקושי בת 29, המתפרנסת, לעת עתה, כנותנת שירות באחת מחברות שירותי הרפואה הגדולות בארץ.
נו, לא אירוע מרגש, יש הרי כל כך הרבה צעירים כמוה בימינו.
ובכל זאת, למה דווקא יערה נחרתה בזיכרוני?
ובכן, במהלך 4 השעות שבהן התקיימה הסדנא, לא פסקה מיודעתנו מלהפריע לכותב המאמר במשימתו. הערות קולניות שהחלו ב "נראה אותך נחמד ללקוחות כל היום" המשיכו ב"התיאוריות שלך נחמדות אבל לא עובדות בשטח" ונסתיימו ב"יש לקוחות שאיתם שום דבר לא עובד חוץ מצעקות", נשמעו בכל הזדמנות.
מה הייתם עושים במקומי? מצטדקים? מגייסים דוגמאות בכדי לחזק את טענותיכם? אומרים לה שבעולם התחרותי של ימינו מי שלא ייתן שירות מעל ומעבר פשוט לא ישרוד?
אני אמרתי לה שהיא צודקת.
למה?
כי האמת היא שנמאס. נמאס מהחיוכים המאולצים של נותני השירות, נמאס מהדקלומים שלהם ונמאס שהם מנסים בנוסף לחוסר המקצועיות שלהם, גם להשחיל לנו איזה מוצר אחד או שניים.

עוצמות
בהפסקה, ניגשתי למנהלת של יערה, שוהם, ושאלתי אותה איך היא כעובדת וכנותנת שירות. שוהם עשתה פרצוף. מסתבר שכבר הוחלט בהנהלה לפטר אותה בעקבות מספר מכתבי תלונה שהגיעו מלקוחות. "יערה לא נחמדה ללקוחות" סיפרה שוהם, "היא נותנת להם להרגיש שהיא עושה להם טובה, היא צועקת בחזרה על מי שצועק עליה ובכלל, אף אחד לא סובל אותה פה כי היא מסתובבת כל היום עם פרצוף ממורמר וסובל".
נו יופי, חשבתי בליבי, זה לא אני, זו היא. אבל משהו בתוכי לא נתן לי להרפות.
תגידי, שאלתי את שוהם, את מוכנה להשקיע בה שעה של קואצ'ינג? היא שאלה על העלות וכשעניתי, היא אישרה.
כשנסתיימה הסדנא, יערה הוזמנה להיכנס לשיחה אישית עם כבוד המרצה בחדר הישיבות. בהתחלה היא סירבה אבל לאחר ששוהם איימה עליה בפיטורים היא נאותה.
כשנכנסה, הודעתי לה שהיא מפוטרת. היא הייתה בהלם. גם מההודעה וגם מבחירת המודיע. היא החלה לקלל את שוהם במילים שהמקלדת לא תסבול.
אבל, אמרתי, אני רוצה לעשות איתך ניסוי למהלך השבועיים הקרובים. אם הניסוי יעבוד - את לא תפוטרי. אם ייכשל - נצטרך למצוא לך עבודה חדשה.
"ומה אתה רוצה?" שאלה כשהתאוששה מהבשורה, "מה אני צריכה לעשות? רק אל תכריח אותי להיות נחמדה ללקוחות שמעצבנים אותי".
אבל אני לא התייחסתי לדבריה ורק ביקשתי ממנה לספר לי 3 סיפורי הצלחה מעברה ומה היו התכונות שאפשרו את הצלחתה.
בהתחלה היא לא מצאה אפילו סיפור אחד, כשהתעקשתי, המילים החלו לזרום. לאט לאט, רגע אחרי רגע, נחשפה דמותה האנושית של יערה. מי היא, מהיכן הגיעה ומה היא רוצה להיות כשתהיה "גדולה". גם היא נתרככה פתאום ואפילו שרבבה חיוך מדי פעם.
מסתבר, שיערה היא עולה חדשה- ישנה. בארץ הולדתה היא למדה רפואת ילדים ואפילו החלה לעבוד בתחום. כשהגיעה לארץ, נכשלה במבחנים ונאלצה לעבוד כמוקדנית שירות.
האם התסכול מובן עכשיו?
ניסיתי מתוך סיפוריה לדלות את עוצמותיה, במה היא טובה. גיליתי 2 עוצמות משמעותיות:

1. ידע רפואי (מכריה פונים אליה בבקשת עזרה וזה מאוד מחמיא לה)
2. זיכרון פנומנאלי (היא זוכרת הכול: אנשים, אירועים, תאריכים ועוד)

אם כך, ביקשתי מיערה לסיכום פגישתנו, שלא לעשות דבר וחצי דבר מכל אותן הנוסחאות שלמדנו בסדנת השירות, אלא להשתמש בשתי עוצמותיה: השתמשי בידע הרפואי שלך כנותנת שירות במקומות בהם מותר לך, וכמובן צייני בפני הלקוחות החוזרים שאת זוכרת אותם. יערה הסכימה ויצאנו לדרך.

DO BETTER WHAT U DO BEST
התפיסה היא פשוטה. במקום ללמד אותך למלמל משפטים מלאכותיים או תשובות מוכנות מראש, במקום לאמן אותך כיצד להנהן ללקוח כך שיחשוב שאתה מקשיב לו, במקום ללמד אותך משפטי מכירה מוחצים או תשובות להתנגדויות, אני מלמד אותך להיות אתה. כן, אתה. אדם. אני רוצה שתסתכל על הלקוח כאילו היה הבן שלך/החבר שלך/ההורה שלך. אני רוצה שתבין שגם אתה לקוח וגם הוא נותן שירות. בזמן אחר, במקום אחר - היוצרות יתהפכו והרי, שירות נותנים אנשים לאנשים. לא אנשים למכונות או למספרים. במקום "כאילו" - הדבר האמיתי.
כשאתה עם חברים, אתה אדם נחמד? פתוח? חייכן? אוהב לעזור? אז למה אתה לא כך בעבודה? מי קבע שזה לא אותו הדבר?
הלקוח רוצה שנתייחס אליו כמו בנאדם. שניקח עליו אחריות. שנעשה הכול בכדי לעזור לו וכן, גם אם לא נצליח - הוא יאמר לנו תודה שניסינו. אם ניסינו באמת.
מה יגרום לך להיות כזה? השימוש בעוצמותיך.
אם אתה פרפקציוניסט! דרוש מעצמך בדיוק את מה שהיית דורש כמקבל שירות
אם אתה יצירתי - נפלא! אני דורש ממך להיות נותן שירות כזה בדיוק
אם אתה מופנם - מצוין! אתה תהיה נותן השירות המקשיב ביותר בארגון
אם אתה נעלב בקלות מהלקוחות - הרגישות שלך זה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו,
וכן הלאה.
אנחנו מבזבזים אנרגיה בלהיות משהו שהוא לא אנחנו, איזה מודל של "נותן השירות האידיאלי". הרי כולנו יודעים שאין דבר כזה.

שירות כנתינה
במקום להתעסק ב"איך", אני רוצה שתשאל את עצמך "למה".
למה אני עובד כנותן שירות? מה יש בתוכי שדוחף אותי לעזור לאחרים כל היום? כשתמצא, תגלה דבר מדהים. אותה עזרה ונתינה לאחר היא איננה שיעבוד וגם לא סיוט אלא היא בדיוק גם הנתינה שלך לעצמך.
ישנו אדם שעובד כנהג מונית. אתה מרים אליו טלפון, הוא מגיע ולוקח אותך מפתח ביתך עד למקום חפצך. ולא רק אותך, גם את הזקנה שצריכה להגיע לקופת החולים ואת איש העסקים שממהר לפגישה. הוא איש שירות אמיתי?
האמת היא שזו בחירה שלו.
אם הוא עסוק ב"איך" להרוויח עוד כמה שקלים ממך ו"איך" לעקוף את מתחריו כדי להשיג עוד נסיעה, אז הוא יהיה ממורמר, עצבני ולא נחמד. כתוצאה מכך, לא תרגיש שקיבלת שירות (שלא לדבר על מספר השנים שירדו מחייו...)
אבל, אם הוא יהיה עסוק ב"למה" ובמידה שהוא מרגיש את עבודתו כזכות - הזכות לעזור ולהשפיע לאחרים - כך הוא יהיה רגוע יותר, שמח ונינוח ואתה תרגיש שקיבלת שירות.

מילה למנהלי מוקדי שירות
האם העובד שלך בעל מוטיבציה? למה לא?
כל עובד באשר הוא, יהיה הזוטר ביותר, רוצה להשפיע על קבלת ההחלטות. יתרה מכך, עובדים מתוסכלים הם עובדים שלא מביאים את עצמם לידי ביטוי. שלא מצליחים להשאיר חותם. שמגלים שאין משמעות לניסיונותיהם לעזור ולייעל. הם מרגישים קטנים, חותם הם כבר לא ישאירו, מרגישים כמו "צל עובר", עוד אחד שעובד כאן, ש"לכל אחד יש מחליף".
התוצאה: "אני בא לעבודה ולא בא לעבוד".
ארגונים רבים מוטרדים משאלת ההנעה, המוטיבציה של עובדיהם, שוכרים יועצים ארגוניים רבים, מעבירים סדנאות למנהלים ולעובדים מבלי לשאול ולו לרגע אחד את שאלת השאלות: למה למנכ"ל החברה יש מוטיבציה? למה לכל "בעלי הדעה" ישנה מוטיבציה? והתשובה היא פשוטה: כל אדם מונע מהצורך שלו להשאיר חותם. אם הייתי מאפשר לכל עובד להשאיר את חותמו בארגון, הייתי מרוויח עובד בעלך מוטיבציה גבוהה, "ראש גדול", יוזם ובא יומיום לעבודה בחיוך וחשק רב.
מכאן, בעצם, מתבררת תפיסת עולם ניהולית ברורה: אם נעזור לנותן השירות להביא לידי ביטוי את עצמו ואת חותמו נהפוך אותו לאדם יוצר, יוזם ומאושר ומכאן, גם לנותן שירות אמיתי.

סוף דבר
יערה נשארה בארגון ואפילו קבלה מכתב תודה מאחת הלקוחות. שוהם מספרת שהיא כבר לא מתוסכלת כמו פעם ורמת השירות שלה השתפרה גם במדדים "הרגילים".

אתה מיוחד. אין כמוך בעולם. יש לך דעה משלך והיא חייבת להאמר. כישרונותיך - מוטב שיצאו לאור. תלחם על זכותך ליצור, לבחור, לחקור. לדעתי, אם לא היית קיים - היו צריכים להמציא אותך.

אתה צודק. חכמת הקבלה מציירת לנו תמונת עולם מאוד ברורה: כולנו, כל אחד ואחד מחברי האנושות הוא רק חלק, רסיס מ"נשמת אדם הראשון", הנשמה הכללית. נשמה זו נשברה במהלך תהליך ההתגשמות למיליוני חלקיקים. כל אחד מהחלקים מסתובב היום בעולם ומביא לידי ביטוי את חלקו הייחודי. כל אדם הוא בעל נשמה נבדלת משל עצמו ובכל אדם נמצא חלק שמקורו באותה נשמה. אחד רוצה להיות סופר דגול, האחר - עבריין מתוחכם, שלישי ספורטאי בעל הישגים - כל אחד צריך להוציא מתוכו את אותה ייחודיות.

הקלקול

"והאמת היא ששורש כל הערבוביה הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממידת היחידיות המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאוד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה, מתוך שהרגשת היחידיות התיישבה בתוך האגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהייתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם" הרב יהודה אשלג. מאמר השלום בעולם.

אבל, ייחודיותך, איננה רק זכות אלא גם חובה. תפקיד. כאשר האדם מצוי בתוך האגו הצר שלו ורואה רק את טובתו האישית, אזי ייחודיותו מתבטאת בצורה שלילית.
ייחודיותך, יאמרו המקובלים, היא הזדמנות שניתנה לך מלמעלה על מנת להשפיע לשאר האנושות. אם לא תעשה זאת האנושות תהיה חסרה.
דמיין לעצמך גוף. גוף האדם. אינספור מערכות פועלות בו. נשימה. חשיבה. זרימה. עיכול ותנועה. הלב פועל את פעולתו. אף אחד לא יכול להחליף אותו. כך גם הלבלב והמוח. הזרת, הלשון והאישון. למעשה, בכדי לאפשר את קיומו של הגוף נדרשת פעולה מקסימלית מכל אחד מאיבריו. כל אחד מבצע את תפקידו כלפי כלל הגוף. האיבר משרת את הגוף. רק פעולה זו מאפשרת חיים. תא ביולוגי בגוף האדם שלא פועל לטובת קיום הגוף אלא לטובת קיום עצמו נקרא תא סרטני. תא שהורג את כל הגוף.
כך גם אנחנו, כל אחד מאתנו קיבל תפקיד ייחודי, אינדיבידואלי. כל אחד צריך ללמוד איך לקיים את תפקידו בצורה הרוחנית הנכונה ביותר - למען הבריות.
ניצול של מידת הייחודיות לטובתי עצמי תביא להרס, קלקול וחורבן בעולם. ניצולה לטובת האנושות תביא לבניין ולתיקון העולם.
האדם קיבל את חופש הבחירה להחליט - תא סרטני או תא בריא.

"כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם, ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ונפשם ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך", אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של ואהבת לרעך כמוך בכל אותם התנאים...כי איך תפול עליו דאגה על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים עומדים על המשמר הכן בהשגחה עצומה שלא יחסר לו כלום מצרכיו." הרב יהודה אשלג. מתן תורה.




הכותב הנו מרצה בחכמת הקבלה האשל"גית

מאמר 1 בסדרה - תחילתה של סדרת מאמרים שמטרתם לפתוח מספר נקודות מאוד חשובות ועקרוניות לחינוך ילדים באור הקבלה. הפעם על העקרון הנצחי "יד ימין מקרבת, יד שמאל דוחה".

עקרונות יסוד בחינוך ילדים לאור הקבלה - סדרת מאמרים
חינוך ילדים הוא נושא מורכב המכיל בתוכו דקויות רבות, קושי רגשי והתמודדות לא פשוטה הנדרשת מההורים במקביל למהמורות החיים בעידן הטכנולוגי עמוס הדרישות. אם כך, מדוע בכדי לנהוג על רכב אנו נדרשים לעבור מבחנים ובכדי להיות הורים לא נדרש דבר? מי, אם כך, ילמד אותנו איך עושים זאת נכון?
עיון מעמיק בכתבי היהדות והקבלה מגלה משנה חינוכית סדורה ומפוארת. המעניקה כלים ועקרונות יסוד לכל הורה כיצד לחנך בצורה נכונה את ילדיו.
בסדרת מאמרים זו, אנו מעוניינים לגלול את התורה המופלאה הזו ולפשט, עד כמה שניתן, את העקרונות הרוחניים לכדי מעשים בפועל.

מאמר 1: "שמאל דוחה וימין מקרבת"
תורת הקבלה מלמדת אותנו שימין מיצג את הכוח של החסד, הנתינה, הזרימה והאמונה ושמאל מייצג את הכוח של הגבורה והדין, העצירה והביקורת.
כוח הימין בנפש האדם בא לידי ביטוי בהסתפקות ושמחה במה שיש, שמחה שאינה תלויה בדבר, האדם מרוצה ממצבו וטוב לו. קו ימין מביא את האדם לשמחה, "איזהו עשיר - השמח בחלקו" (אבות ד' א').
כוח השמאל בנפש האדם בא לידי ביטוי בחוסר שביעות רצון, בביקורת עצמית וביקורת על הסביבה. מי שנוהג עם עצמו בקו שמאל - יכול להגיע ח"ו למצב של ייאוש. למה? כי הוא כל הזמן רואה את חצי הכוס הריקה.
אמנם אנשים בעלי קו שמאל שליט הם בלתי נסבלים כלפי עצמם וכלפי הסביבה, אולם, בעיני המקובלים, גם קו ימין לבדו אינו טוב. אם האדם רק בקו ימין זה מביא אותו להתנוונות - הוא לא שואף להתקדם. אין לו רצון להשתנות ולכן הוא לא מתפתח. קו שמאל הוא שמניע את האדם לרצות לשנות את עצמו או את המציאות בה הוא חי.
האיזון הנכון הוא החיבור של שתי התכונות האלה בכל רגע ורגע. כמו בכל גילוי של אמת - שני הכוחות, שני הניגודים, צריכים לפעול ביחד, באופן סימולטאני, על מנת שיתגלה קו האמצע, הלא היא דרך המלך. אמנם למוח שלנו קשה לתפוס איך שתי תנועות הפוכות יכולות לפעול ביחד, אבל זה הכרחי ללמוד את האומנות הזו ולעזור לילדינו ללמוד אותה.

איך עושים זאת בפועל?
כמובן שבכדי שהאיזון הזה יעבור לילד הוא צריך להתקיים קודם בנו, כמאמר הכתוב "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא), כי אם ההורה בעצמו לא עושה את האיזון בצורה נכונה, למשל, כל הזמן בביקורת, תסכול וחסרונות, הילד יתקשה לאזן את הכוחות בתוכו.
התשובה היא בראש ובראשונה - באיזון הנכון שבין חופש ובין גבולות. בדור שלנו ישנם הורים שנוטים להיות "סחבקים" של הילדים. זו טעות! זה לא טוב! הקבלה מלמדת על סדר רוחני של השתלשלות בעשר הספירות והסדר הזה פועל גם בעולם שלנו. הורים צריכים להיות מעל הילדים - לא מתחת ולא בשווה. מחנך צריך להיות מעל הילד שלו. "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ' י"א) זה אומר לכבד את מי שמעליך. ילד מחויב לכבד את ההורה והורה אסור לו לרדת לרמתו של הילד אלא להיות לו סמכות. ילד הוא ענף של ההורה והענף נתלה בשורש. אם אין לילד על מי להתלות הוא מרגיש חוסר בטחון, כמעט אבוד ממש.
האיזון הנכון נוצר כאשר מצד אחד (ימין מקרבת) נותנים לילד אהבה וחיבה, מספקים לו את מה שהוא צריך ומצד שני (שמאל דוחה), באותו הזמן, גם שומרים על מרחק וקובעים לילד גבולות. חייבת להיות מערכת יחסים אשר בה ההורה הוא זה שאומר את המילה האחרונה בבית וזה בהחלט מטיל אחריות מאוד כבדה על ההורים, מחייב אותם להיות בוגרים בנפשם וחזקים בתודעת עצמם.

למה הכי קשה זה לשים גבולות?
בכל חינוך צריך להיות חלקים מותרים וחלקים אסורים. הסוד בחינוך נכון הוא שעל מה שאסור- לא מתווכחים! אם הילד מגיע לגבול ומנסה לעבור אותו ההורה עומד שם כמו אריה. עד שם אתה אוהב אותו ללא גבול וכאן אם לא תשים גבול - הרסת את הילד!
למה זה קשה? כי לצערנו, לא תמיד ברור להורה מה הם הגבולות שהוא עצמו מאמין בהם. מה הם הקווים האדומים? על מה נלחמים ועל מה לא? צריך להיות ברור שעל מה שלא - אין אפילו ויכוח, לא מדברים על זה בכלל בבית. למשל, אם אני רוצה לחנך את ילדיי להתחשבות בזולת, אז כתוצאה מזה אני מחליט שכשהם קמים בבוקר הם מסדרים את המיטה, למה? כי אם הם לא יסדרו אחריהם מישהו אחר בבית יסדר בשביל כולם. מאותו הרגע אני עומד שם ולא זז. עד שהנושא יהפוך אצלם לטבע. ניתן ליצור זאת לגבי כל נושא שאתה מאמין בו ומאמין שזה לטובת הילד ולא סתם קפריזה שלך.
הטעות הנפוצה היא שההורה לא עומד כמו אריה אלא כמו כבשה. החלטתי, לדוגמא, שהילד לא מקבל שוקולד אחרי ארוחת ערב כי היום הוא כבר אכל יותר מדי שוקולד. הילד מבקש, ההורה מסרב ואז הילד מתחיל להשתולל, לבכות וכו', ההורה החלש אומר "טוב טוב, קח שוקולד ותפסיק לבכות", בכך הוא מלמד את הילד "עברית לא נכונה" - 'כן' פירושו - אני מבקש ומקבל מיד, 'לא' - פירושו - אני צריך לעשות בלאגן כדי לקבל.

לסיכום
הרב יהודה אשלג "בעל הסולם" אומר שצריך להיות רוב היום בקו ימין, בשמחה, ורק חצי שעה ביום להיות בקו שמאל - לבחון במה אני לא שלם. אם אדם פועל כך הוא מאזן בצורה נכונה בין הימין והשמאל. חשוב מאוד שההורה יתנהג כך בבית שלו ויקרין את הדרך המאוזנת הזאת: בקשר שלו עם אשתו, בניהול הבית ובחינוך ילדיו. הילד ילמד מתוך הדוגמא האישית של ההורה לעשות את האיזון הנכון בין מה ש"מתחשק לו" לבין מה ש"צריך".

סוד האותיות

אינני יודע מתי בפעם האחרונה שמנו לב לעובדה הפלאית הבאה – אנחנו מדברים. יש בתוכנו מערכת מורכבת המסוגלת ליצור צלילי הברות שונות מהאויר היוצא מהפה ולחבר אותן למילים בעלות משמעות, המצטרפות למשפטים שתוכן ורעיונות יצוקים בהן. דמיינו את חיינו ללא האוצר הזה.

מהו מקורה של יכולת מופלאה זו?

העולם נברא בעשרה מאמרות, כך עפ"י ספר בראשית: ויאמר אלוקים ויהי אור – ויהי אור. לא כתוב בשום מקום שהקב"ה עשה עוד משהו, כמו למשל להדליק את השלטר, מלבד האמירה.

אח"כ, ביום השישי לבריאת העולם, ברא את האדם והפרידו מבעה"ח בזכות יכולתו לברוא בעצמו מציאות בדיבור "ויפח באפו נשמת חיים" ומפרש הכתוב נשמת חיים = "רוח ממללא", רוח מדברת.

בספרו "מוצא האנושות" כותב החוקר ריצ'ארד ליקי כי למרות שהתברר שישנם בעלי חיים המסוגלים להשתמש בסמלים עדיין יכולת הדיבור על כל מורכבויותיה היא ייחודית למין האנושי. אפילו התוכי אינו אלא חקיין בלבד, כמו מכשיר הקלטה חי ונושם.

מדוע ניתנה לאדם היכולת המופלאה הזאת? מה מטרתה?

במשפט אחד – יש משמעות רוחנית ליכולת שלנו לדבר. הדיבור הוא בריאת מציאות עבורנו. כשאנחנו מדברים אנחנו יוצרים דברים. טובים או רעים. כשאדם "מברך" אדם אחר או תפוח הוא משפיע על האנרגיה שלו וכשהוא אומר לכלתו בחופה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" הוא אכן מקדש אותה במילותיו ומשנה לחלוטין את המציאות הזוגית שלהם מעבירה (מגע לפני החופה) למצווה (מגע לאחר החופה). יש שני צדדים ליכולת הזו: יכול האדם לתקן בכח הדבור אשר נתן לו הקב"ה או ח"ו להשתמש בדבורו לרעה, אז הוא הופך להיות גרוע יותר מהבהמות כי הם לפחות לא מקלקלים.

למה דווקא עברית?

כשהייתי נער, בן 15 אולי, נתוודעתי לחבורה של חסידים באזור בני ברק-רמת גן. הם הלכו ברחוב ושוחחו ביניהם שיחה ערה, חיה, אבל לא בעברית, אז כמובן לא ידעתי את זה אבל הם דיברו ביידיש. אני זוכר את ההפתעה, מעורבת סלידה והשתאות על אלה שמתיימרים להיות היהודים בה' הידיעה, הדוגמא ומופת לכולנו, אלה שטוענים שאנחנו תינוקות שנשבו. כך הרגשתי באותו רגע. חשבתי, שמי שחי במדינת ישראל צריך לדבר עברית, ולחיות עברית על כל רבדיה. היום דעתי קצת מעורבת.

ספר הזוהר וספר היצירה (המיוחס לאברהם אבינו) מייחסים משמעות מטאפיזית קיומית לאותיות. לדידם, עשרים ושתיים האותיות העבריות הן נוסחה סודית המרכיבה את כל המציאות, היקום והאדם. הקב"ה כך על פי חכמת הקבלה, ברא את העולם באותיות, וכוחן הוא סוד המצוי אצל יחידים, רובנו פשוט דוברים אותה, מורידים אותה לרמת היומיום, השוק, הבדיחה והעיתון, מבלי להבין את כוחה.

העברית הייתה כאן קודם

ד"ר יצחק מוזסון, מהחוקרים הבולטים בתחום זה, כותב בספרו "המילה" לאחר מחקר בלשני מעמיק, שאם עד היום היה ידוע שהיוונית והלטינית הם אבותיהם של כל השפות בימינו, הרי מתברר שהעברית היא זו, וטוען "אפילו אם מעולםם לא הכרת מילה בעברית, במהרה תגלה, כי מעולם לא שמעת מילה שאיננה עברית" שהרי מספר עצום של מילים מתקשרות בצורה ברורה לעברית: תרופה – THERAPY  | תורה – THEORY | שורש – SOURCE | פירות –  FRUIT|  עתיק –  ANTIQUE|  ארץ – EARTH | אלתר נתיב – ALTERNATIVE  ועוד ועוד.

מהי אות?

אות היא שם קוד, ביטוי חיצוני לכח פנימי שורשי. יש 22 כוחות כאלה כמו 22 הכרומוזומים שמביאים כל אחד מבני הזוג. אותיות בחכמת הקבלה הם כלים שנועדו לצמצם את האור, בבחינת "שחור על גבי לבן" כל אות היא צורה שחורה שמגבילה את הלבן האינסופי. לכל אות, על פי תפיסה זו, משמעות רוחנית, או יותר מדוייק - 3 משמעויות: צורת האות (א'), שם (אלף) וחשבון (1).

מהו שם או מילה?

צירופן של האותיות לצורת מילה או שם מעיד בד"כ על המהות הפנימית של אותו הדבר. כל שם – נחש, תפוח, שולחן, ארץ ישראל או השם דוד, מביעים משהו. אפילו סדר האותיות בשם יכול לשנות לחלוטין את משמעותה של המילה – כך למשל יותר מדי שפע יכול להפוך לפשע, וענג יכול להיות לנגע.

לסיכום:

ספר הזוהר מספר על כך שרבי שמעון בר יוחאי שאל את תלמידיו – אמרו נא לי – מדוע האדם לא ברא 2 פיות לאדם – האחת לדבורים טובים ואחת ללשון הרע? ענו לו – כי אז היה האדם מדבר לשון הרע עם 2 פיות. מכאן אנו למדים שיש לנו שיעור משמעותי לגבי כל מה שיוצא לנו מהפה.

ספרים מומלצים בנושא:

הצופן | הרב זמיר כהן

אותיות לשון הקודש | הרב יצחק גינזבורג

אי אפשר להבין קבלה

בכל פעם שהאדם רוצה ללמוד משהו - באוניברסיטה, בבית הספר או בכל מקום אחר, הוא בוחר ללמוד בצורה מסוימת שאליה הוא התרגל עם השנים. מאז שהוא ילד, הוא רגיל שכשהוא יושב מצד אחד וממולו עומד מישהו ומסביר או משרטט על הלוח, אז יש לו תבנית בראש, והוא רוצה להבין מה שהמורה מסביר. להבין על מה מדובר. עד כה מטרתו הייתה ללמוד פיזיקה או מתמטיקה, ועכשיו הוא בא ללמוד להתפתח רוחנית, מה ההבדל? הוא יושב ומנסה להבין. לא סביר בעיניו שיש דרך אחרת ללמוד.

אז גם עכשיו, אתה קורא את המאמר הזה ומנסה להבין. הסוד הוא, שאי אפשר להבין רוחניות.

כל אחד מאיתנו נמצא במדרגה רוחנית אחרת. כל אחד והדרגה שלו, נקרא לדרגה x, ואנחנו רוצים לעלות למדרגה y. לעשות את הקפיצה המיוחלת שלנו. להתפתח. הבעיה היא, שמה שחסר לנו בכדי לעבור מ- x ל- y איננו ידע. זה לא קשור להבנה. המדרגה הבאה של האדם מבחינה רוחנית לא קשורה לכמות ידיעותיו, או ליכולותיו האנאליטיות.

לדוגמא, אהבה. אני רוצה למצוא אהבה. אף פעם לא אהבתי. כמה ספרים אני נדרש לקרוא על אהבה בכדי לחוש אותה? כמה סרטים אני נדרש לראות? כמה קורסים אני נדרש לעבור בהצלחה? כולנו יודעים שאף אחד מהמאמצים הללו לא יקדם אותי למטרתי.

זה הסוד. אם היה בי במצב x משהו ששייך למצב y - כבר הייתי במצב y. אבל מכיוון שזה מצב עליון ממני, בשל יותר, אין לי יכולת לתאר לעצמי מה יש במדרגה הזאת. בגלל זה היא נקראת "המדרגה שמעליי".

נקודת המוצא שלנו היא שאני נמצא ב x והמורה שלי נמצא ב y.

האם סיפוריו של המורה על y מספיקים בכדי שאתקדם? האם כשאני נמצא ב   xאני יכול לדעת מה יחכה לי ב y ? האם אני יכול בכלל לרצות את y?

לא. אני יכול לרצות אך ורק את מה שמוכר לי. אני יכול לרצות את x+1. אני לא יכול לרצות את y. אני יכול לרצות משהו שנראה לי תוספת על x. אם הייתי רוצה את y, הייתי מקבל y.

מכאן נוכל להסיק שהמטרה שלנו איננה להבין את y אלא כדי לחפש בתוכנו רצון וקשר למדרגה אחרת. גבוהה ממך.

איך עושים את זה?

כמו אמא שנמצאת סביב הילד ומחכה שהוא יבקש לאכול. האם האוכל כבר מוכן? מוכן. מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לבשל את האוכל? הוא צריך להבין לפרטי פרטים ממה האוכל מורכב? הוא צריך לדעת כמה קלוריות יש בכל פרוסה? לא. הוא צריך לבקש מאמא אוכל. את כל השאר היא עושה. הוא רק צריך לדעת לבקש את הדבר הנכון.

איך מבקשים את הדבר הנכון?

השאלה היא, מה היקום רוצה לתת לי. כי אם אדע מה ברצונו לתת לי, אדע מה לבקש. אם אבקש משהו אחר, הוא לא יתן לי. אני צריך לבקש ממנו את הבקשה הנכונה.

דמיינו לעצמכם, אזרח מן השורה, שמגיע לפגישה עם ראש הממשלה ואומר "ראש ממשלה יקר, אני מעוניין שתאפשר לי כניסה למאגרי הנשק הגרעיני במדינה". מדוע? שואל אותו ראש הממשלה, "מכיוון שאני רוצה ללחוץ על הכפתור ולהשמיד את כל האנושות". האם ראש הממשלה יתן לו? ודאי שלא, מכיוון שיש חוסר השתוות צורה בין מה שאדם רוצה לקבל לבין מה שראש הממשלה רוצה לתת.

אבל אם יבוא אותו אדם לראש הממשלה ויאמר לו שאת כל הזמן שלו ואת כל הנכסים שלו הוא רוצה לתרום ולהשקיע עבור עניים ונזקקים, האם ראש הממשלה יסכים? ודאי.

זאת אומרת, מה שחסר לי זאת הבקשה הנכונה, התפילה הנכונה. ברגע שהיא תהיה, היא תתגשם. אני צריך, וזה בדיוק הסוד, להתאים את עצמי למה שהעליון רוצה לתת לי ולא למה שאני רוצה לקבל.

באתי ללמוד רוחניות, יש אנשים שחוו אותה והם כותבים לי ספרים. הם לא כותבים על מה שאני רוצה. אני מסוגל לרצות רק את מה שנמצא בתוך האגואיזם שלי ועוד קצת.

רוחניות לא נועדה שיבינו אותה. וכמה שננסה להבין אותה יותר, כך נמצא את עצמנו מיואשים יותר ויותר.

במהלך התהליך שאני עשיתי למדתי שלא משנה כמה חכם אתה. למה? כי שכל זה בסך הכל מערכת שמשרתת את האגואיזם. מחשבון של האגו. וכשמגיעים לדרגה רוחנית, מגלים שאין שם שכל ואין שם אגו. ולכן, שכל לא יכול לקדם אותנו כשמדובר ברוחניות. אז מה כן?

איך מתקדמים רוחנית?

הכח העליון, הבורא, הוא "כוח טוב ומטיב", כך מקובלים טוענים. אך מהי בדיוק ההטבה שהוא רוצה לתת לי? אם היה רוצה להטיב לי בכסף, היה כבר מטיב, אבל הוא לא מטיב. כנראה שמושג ההטבה עבורו הוא שונה. אז מהי ההטבה בשבילו?

-          הוא רוצה לתת לי את תכונתו. להיות משפיע כמוהו.

האם אנחנו מבינים איזו מתנה זאת?

הכח העליון רוצה לתת לי את גדלותו, את תכונתו, להיות גדול כמוהו, את תכונת ההשפעה. זאת המטרה. בשביל זה הוא ברא אותי, כדי להטיב לי. רק כשאנחנו בעצמנו נהפוך להיות משפיעים, נוכל להרגיש מה זה "טוב ומטיב". כרגע אין לנו כלים לכך, כמו שאמרתי, זה y בשבילנו.

לסיכום

קבלה לא מלמדת שום דבר חדש. זו הסיבה שבגללה אתה לא צריך להיות חכם. הקבלה בסך הכל עוזרת לקלף בתוכי את מה שהנשמה שלי כבר יודעת. עטינו עליה כל כך הרבה הסתרות, כל כך הרבה לכלוך, כל כך הרבה פחד וקליפות, כאילו איבדנו את הזיכרון.

חדש! מים בטעם בומרנג

משק המים בישראל נתון במשבר קשה. במשך עשרות שנים אנחנו שואבים מהכנרת ומשתמשים במאגרי אקוויפר החוף ללא פיקוח. רשויות המים בישראל פשוט ממלאות את הביקוש ההולך וגדל למים. במקביל היא עושה פרסומות. כמו אחד שיש לו סרטן ריאות. הוא יוצא מההקרנות ומדליק סיגריה.

ב 1.6.08 החליטה ממשלת ישראל להגדיל משמעותית את היקף התפלת מי הים בישראל ולספק כמות מים הדומה לכמות הנשאבת מהכנרת בכל שנה. ההתפלה, כך על פי התחזיות, תספק את הצורך, תסייע בהעלאת מפלס הכנרת ותפתור את בעיית המים בישראל.

מאמר זה בא לטעון שהתפלת מים איננה פתרון אידיאלי כלל ועיקר. על בסיס מה? דווקא על בסיס חכמת הקבלה.

מה זה מים?

מים הם הכח בקבלה שמסמל נתינה, השפעה וטהרה. הטוב המוחלט שנמצא בכל מקום. בגוף, באוכל, באוויר ואיפה לא? גופנו מורכב מ-70 אחוז מים.

למעשה, החומר בטבע שמסמל יותר מכל את החיים – אלו המים.

לפי חכמת הקבלה - באותה מידה שהטבע נוצר זקוק למים, על כל רבדיו – כך גם יספק הטבע מים, אם אף אחד לא יהרוס.

במילים אחרות נאמר כך – האמירה הרווחת שלא יורד מספיק גשם איננה נכונה. יורד מספיק גשם ברחבי העולם, שמספיק בדיוק ואפילו קצת יותר, לכל הדצח"מ. השאלה היא – האם אנחנו משתמשים בתבונה, בתום ופשיטות במשאב הזה? האם אנחנו לא אלה שיצרנו את המחסור הזה ע"י בזבוז קולקטיבי, הרגלים גרועים והתערבות פושעת?

מהי התפלה?

התפלה היא מושג המתאר תהליך הפרדה בין מים לחומרים המומסים בהם. מטרת ההתפלה - להפחית את כמות המלחים במים. מדובר בטכנולוגיה המרחיקה מלחים ממים שקודם לכן לא היו ראויים לשתייה.

למה להתפיל?

ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות להתפלה: פתרון מיידי ועתידי למחסור במים בישראל (הצלת הכינרת לפני הפיכתה למאגר מים מלוחים), איכות מים טובה מאוד, יתרון כלכלי (מים מותפלים אמנם יקרים יותר ממים שפירים טבעיים, אך העלות הנוספת היא כאין וכאפס לעומת הנזק הכלכלי של ייבוש שטחי החקלאות והגנים).

למה לא להתפיל?

הבעיה המרכזית אותה מציגים הארגונים הירוקים היא שאתה פותר בעיה אחת ויוצר בעיה אחרת. למה? כי ההתפלה היא פעולה ארוכה שדורשת משאבים רבים כמו שימוש בחשמל וכו'. לא ייתכן שכדי להתפיל מים תזהם את האוויר. זה כמו לקחת תרופה לחצ'קונים שפוגעת בתפקודי הכבד (לצערי אני מכיר אישית כמה כאלה שעשו את זה, ואל תגידו לי "אבל זה עוזר"). זה פשוט לא הגיוני. זה מים בטעם בומרנג.

טענה נוספת היא שהמתקנים להתפלה ממוקמים כמובן על קו החוף ו"גונבים" מהציבור עוד ועוד שטחים יקרים של כחול צהבהב שגם כך נלקחים ממנו ע"י בעלי ממון ואינטרסים.

מה הקבלה אומרת על כך?

בכדי להבין את תפיסת הקבלה בנושא צריכים להבין 2 עקרונות בסיסיים:

1.      לאדם יש חופש בחירה ובעלות על הטבע. האדם הושם בגן עדן לעובדה ולשומרה. בקהלת רבא כתוב כך:  בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,  תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך.

2.      עקרון המעשר – חכמי הקבלה מלמדים שחלק מהבחירה החופשית בא לידי ביטוי גם במשאבים האישיים של האדם. הטבע נותן לאדם, לכל אדם, במכוון, לפחות עשירית יותר ממה שהוא צריך להכרחיותו. עכשיו השאלה – מה תעשה עם זה? תשמור לעצמך (מותרות) או תעביר הלאה?

למה לא להתפיל?

לא להתפיל כי זה כמו אקמול, פותר את הסימפטום אבל לא את הבעיה. כואב לי הראש, במקום לשאול למה, והאם זה כתוצאה מזה שאני חי לא נכון, אני פשוט לוקח אקמול. האם זה פותר את הבעיה? ודאי שלא, זה פותר את כאב הראש כרגע.

אז מה בעצם הבעיה?

בעית המים, איננה רק סוגייה של התפלה בעד או נגד - היא בעיה של תודעה. האדם, מונע ע"י שיקולי רווח קצרי מועד, הורס את העולם שעל פניו הוא חי, מזהם ומבזבז את מקורות המים בלי לחשוב יום אחד קדימה, ובמקום להיות מנהיג הטבע, זה הדואג בחמלה וברחמים כלפי נתיניו, הפך הוא להיות עריץ אגואיסט ובלתי מתחשב.

אז מה עושים?

התקשרתי למקורות ושאלתי בכמה מים משתמש בממוצע אדם בישראל ביום? התשובה הפתיעה אותי מאוד - אדם בישראל צורך בממוצע 160 ליטר ביום. זה ממוצע שמתאר שימוש – למשל המים המוזרמים לחקלאות, גם הם בממוצע הזה כי את המלפפון והאבטיח גם אני אוכל בסוף. רק בכדי לסבר את האוזן - כל הורדת מים בשירותים מבזבזת כ-6 ליטר. כמה פעמים אתם מורידים את המים?

השאלה המתבקשת הייתה – כמה ליטרים צריך כל תושב לחסוך בממוצע בכדי שלא נצטרך להתפיל? גם התשובה הזו הפתיעה אותי – 10%. קרי, אם כל אחד מאתנו יחסוך 16 ליטר ביום לאדם – לא נצטרך להשתמש בפתרונות הקסם המזהמים. סה"כ 10%. מוכר לכם מאיפושהוא? כן, גם אני נזעקתי בפלאפון וצעקתי "מעשר" , אבל אז הקו נותק ואני נשארתי עם ההבנה הפשוטה, החדה, הבלתי מתפשרת – בעשירית הזו אסור לנו להשתמש. הטבע מוריד לנו גשם בדיוק לפי מה שאנחנו צריכים – אבל לא מוריד טיפה אחת עבור מה שאיננו צריכים.

לסיכום רעיונות - כיצד חוסכים 16 ליטר ביום?

1. התקנת חסכמים בברזים השונים (כיורים, מקלחות), העשויים לחסוך עד 40% מצריכת המים בשימושים אלו. את החסכמים אפשר למצוא בחנויות לחומרי בניין.
2. התקנת ניאגרה דו כמותית, העשויה לחסוך עד 30% מצריכת המים להדחת האסלה. טיפ נוסף – ניתן "לרמות" את מד המים בניאגרה ע"י הכנסת בקבוק מים אל תוך הניאגרה. כל הורדת מים תחסוך 1.5 ליטר מים. תכפילו בכמות הפעמים ביום, בחודש, בשנה, כפול כל תושבי מדינת ישראל ותבינו את ההבדל.
3. מתקלחים? מקלחת תמיד עדיפה על אמבטיה, כי היא צורכת שליש, בנוסף, ניתן למלא דלי במים שמתבזבזים להם כשאנחנו מחכים עד שהחמים יגיעו, ולהשקות עם זה עציצים.
4. שוטפים כלים? כל הכבוד! מדיח מלא מבזבז פחות משטיפה ידנית.
5. שוטפים פירות וירקות? יופי! עשו בריכה קטנה ע"י סתימת הכיור ושיטפו פעם אחת בכמויות גדולות.
6. מצחצחים שיניים? מתגלחים? סגרו את הברז בין לבין והסתפקו ב"חצי זרם" גם כשאתם שוטפים פנים וידיים.
7. חיסכון במים להשקית גינות. הגינון בארץ צורך כ- 180 מיליון מ"ק מים בשנה. מדובר בכמות עצומה, המהווה כ-23% מהמים הנצרכים בערים. ניתן לשמור על מראה גינות אסטטי וירוק גם כשמפחיתים את כמות המים להשקיה במחצית.
   האמצעים להשגת מטרה זו:
   א. התקנת מחשבי השקיה.
   ב. מעבר לטפטוף במקום המטרה.
   ג. מעבר לצמחים שהינם "צנועים" בדרישות המים שלהם. כל משתלה מקצועית תוכל להמליץ על צמחים כאלה לבחירתכם.
   ד. מומלץ להחליף דשא, שנשתל למטרות נוי, בצמחי כיסוי שונים, שצריכת המים שלהם עשויה להגיע לכ- 20% בלבד מזו הנדרשת לדשא. וכמובן לקצץ את הדשא תכופות – דשא קצוץ דורש פחות מים.
8. ניצול מי מרזבים - שטחים עירוניים בנויים מונעים ממי הגשמים לחלחל לקרקע ולהעשיר את מאגרי המים. הפנו את מי גשם מהמרזבים הביתיים לקרקע חשופה או לגינה בחצר הבית, או לשטח פתוח ציבורי. חוק התכנון והבניה מחייב כל בניה חדשה בקיום הוראות אלה. אולם גם באזורים שכבר נבנו ניתן להפנות מרזבים לגינה במקום לרחוב (בונוס: הגינה תהיה ירוקה יותר גם באביב, כתוצאה מתוספת המים), לבטל חיבור של מרזבים למערכת הביוב (דבר שאף אסור לפי החוק), ולהחליף ריצוף גינות ומדרכות לתשתית מחלחלת, על ידי שימוש במצע חולי ובאבני ריצוף בעלות מרווחים ביניהן. רצוי לרצף גם שטחי חניה באבני חצץ התחומות בפסי בטון, ולא באספלט או חומרים המונעים חלחול. מחקרים שנעשו בישראל בשנים האחרונות הוכיחו כי מי נגר עירוני הינם נקיים מבחינה כימית ומתאימים להעשרת מי תהום. זאת, אפילו בערים מתועשות הנתונות לרמות גבוהות יחסית של זיהום אוויר.
9. היו ערניים לדליפות וטפטופים של מים. דווחו לעיריה על דליפות מצנרת המים.
10. היו ערניים לדליפות מזהמים לקרקע. דווחו לרשות המקומית על דליפות מצנרת ביוב, ודווחו למשרדים המחוזיים של המשרד להגנת הסביבה או ליחידות הסביבתיות ברשויות המקומיות על דליפה של דלקים לקרקע בתחנות תדלוק. גם במקום העבודה, הפנו את תשומת לבם של האחראים לדליפות של דלקים וחומרים מסוכנים באופן המזהם קרקע ומים.

אתר המשרד להגנה הסביבה :  עצות ירוקות לחיסכון במים