גמילה

כשהילד מגיע לגיל שנתיים, הורים רבים מתחילים להתעסק בשאלה האם נכון להתחיל עימו גמילה מטיטולים.

אמנם נראה כי זוהי החלטה שלנו כהורים, אך זוהי לחלוטין פונקצייה של בשלות ורצון הילד, אז אל תשלו את עצמכם, כי אתם אלו שבחרתם להתחיל את התהליך.

לפני שאתם מתחילים חשוב שתבינו,כי,גמילה מטיטולים היא תהליך, לעיתים ארוך, אך עדיין תהליך גם עבורנו ובעיקר עבור הילד הקטן שלנו, שבמרבית המקרים בכל לא מבין מה אנחנו רוצים.

כשאנחנו מתחילים  תהליך כלשהו, הדגש הוא על הדרך ולא על התוצאה, זוהי נקודה שנדון בה לעומק בהמשך.

בזמן שאתם מתלבטים עליכם לשים לב לנקודות הבאות:

• האם הילד עוקב אחריכם או אחרי ילדים אחרים בגן כשהם הולכים לשרותים?
• האם מנסה בכל הזדמנות להוריד מעצמו את הטיטול?
• האם מציין כאשר עושה פיפי ו/או קקי ומתי? בזמן העשייה, לפני או אחרי
• האם הגננת בגן התחילה לגמול ילדים אחרים בקבוצה שלו?
• דברו עם הגננת- האם בגן מראה את הסימנים האלו- הרבה ילדים יכולים להתחיל להגמל בגן ורק אח"כ בבית, הם פשוט מחקים את הילדים האחרים.

אם הילד אכן מראה את כל הסימנים האלו חשבו כעת על עצמכם-

• האם אתם מוכנים נפשית לתהליך הזה- התהליך דורש קור רוח, סבלנות עד אין סוף והרבה עידוד, תמיכה והבנה.
• האם הילד עומד בפני שינוי כלשהו- מעבר דירה, הולדת אח/ות, גירושין, נישואין, עבודה חדשה של אחד ההורים או הפסקת עבודה, שינוי בגן וכו'.. עליכם לקחת בחשבון, שילדכם יוכל להתמודד עם כמות מעטה של משברים, אם אחד מהדברים האלו עומד על הפרק, עדיף לדחות את הגמילה עד אחרי שהילד יסתגל לשינוי שאותו, חייב לעבור  (גן, דירה וכו'..)
• כמה אתם יודעים על התהליך עצמו?- התחילו לקרוא חומר באטינטרנט או בספרי הורות
• במחילה מכל החברות והדודות- אל תקשיבו לעצות של אחרים! זה שהחברה שלכם אולי גמלה את הילדה שלה בגיל שנה יום ולילה, לא אומר כלום!! עצות מאנשים אחרים, רק מעלות את מפלס המתח, הלחץ והחרדה שלכם ומשפיעות על התהליך כולו.

במאמר הבא נדון כיצד מתחילים עם הילד את התהליך עצמו, באילו מונחים או מושגים רצוי להשתמש וממה כדאי להמנע והכי חשוב איך לא מאבדים את השפיות תוך כדי.

בהצלחה

במאמר הקודם הצגתי מס' נקודות חשובות, בעזרתן תוכלו לדעת אם הילד שלכם בכלל מוכן נפשית וקוגניטיבית להתחיל את תהליך הגמילה.

אחזור ואומר, כי זהו תהליך, לעיתים ארוך ומייגע, וכמו בכל תהליך מה שחשוב זוהי הדרך ולאו דווקא התוצר.

התחילו בהסבר פשוט וקצר- לדוג':

"ליאמי אני רואה שאתה כבר לא רוצה שנשים טיטול. אתה רוצה ללכת לשרותים ולעשות פיפי כמו אמא ואבא"?

"צילה הגננת סיפרה לי, שהיום הלכת עם אור לשרותים בגן. איזה יופי!!! אתה רוצה ללכת גם עם אמא לשרותים שלנו?"

חשוב לא להפעיל לחץ על הילד להתחיל את התהליך, ברגע שנשדר לחץ, הילד יבין כי יש לו כוח, ובד"כ הדבר יוביל למשחקי מלחמה וכוחניות. ירצה לבוא, בכיף, לא ירצה, לא קרה כלום.. ננסה שוב מחר או בעוד שעה.

היה והילד משתף פעולה ומוכן להוריד טיטול ורוצה לנסות וללכת לשרותים, קחו אותו לחנות ובחרו יחד איתו מקטין אסלה. חשוב לשתף את הילד בתהליך הבחירה, כדי שירגיש שזה שלו, ולא משהו שאבא ואמא החליטו עליו.

כאשר תחזרו הביתה, הציעו לילד להוריד את הטיטול וללכת איתכם לשרותים. הרכיבו יחד עימו את מקטין האסלה והציעו לו לשבת עליו, הסכים? מצויין שבחו, לא הסכים, גם טוב, אל תראו מתוסכלים או מאוכזבים, נסו שוב מאוחר יותר.

שאלו את הילד אם יש לו פיפי? אם יגיד לא הורידו אותו, יגיד כן, הציעו שיעשה בשרותים (יש לך פיפי? מצויין, אז בוא ננסה לעשות אותו עכשיו בשרותים).

עם הילדים בגן אני שרה שיר שמהנגינה שלו היא של "ב'רלה ב'רלה צא החוצ"ה ופשוט משנה את המילים לפיפי, פיפי צא החוצה.. אבל אפשר לדקלם דקלום שהילד מכיר, או לקחת ספר. כל דבר שמרגיע ומשדר נינוחות.

רוב הסיכויים שבפעם הראשונה הילד לא יעשה באמת פיפי, גם אם לא עשה שבחו אותו על שהסכים לבוא איתכם ולשבת, ותנו לו הפתעה קטנה (קוביית שוקולד, מדבקה), פרס ,על שהסכים לנסות (הדרך ולא התוצאה זוכרים?)

אם הצליח לעשות פיפי ו/או קקי זה הזמן לחגיגה, שבחו בקול רם, מחאו כפיים, ספרו לכל העולם והציעו לו "פיפיפרס", הפתעה קטנה אותה יתרגל לקבל בכל פעם שיעשה את צרכיו בשרותים.

חשוב להבין כי הצלחה אחת אינה מנבאת הצלחות נוספות ולעיתים, לילד קשה לשחזר את ההצלחה, שמרו על אורך רוח ואופטימיות ולעולם אל תראו מאוכזבים או מתוסכלים מכך שלא הצליח.

מומלץ להשאיר את הילד ללא טיטול (לא כולל שנת לילה וצהריים) ולספק הזדמנויות נוספות להליכה לשרותים. הציעו לילד כל שעה בערך ללכת לשרותים, אם יסרב הניחו לו. רוב הסיכויים שיפספס, אל תתעצבנו ואל תשתמשו במילים כמו: אתה רואה שהיה לך? למה לא אמרת לאמא שיש לך פיפי וכו'... שימוש במשפטים כאלו רק יעודד משחקי כוח ויגבירו את התסכול של שניכם.

למחרת שתפו את הגן בכך שהתחלתם עם הילד תהליך גמילה בבית והבהירו כי אתם מצפים לשיתוף פעולה. יחד עם זאת היו קשובים לצוות, לא תמיד גמילה בבית ובגן נעשית במקביל. אם צוות הגן יטען כי הילד אינו מראה סימנים בגן, הניחו לכך, סמכו על הצוות כי יידע אתכם אם חלה התקדמות, אין זה אומר כי אתם לא יכולים להמשיך את התהליך בבית.

ההבדל בין פספוס לעשיית פיפי במודע-

הרבה הורים משתמשים במונח פספס במקום עשה פיפי, הדבר מעביר לילד מסר מוטעה, כאילו אינו שולט על מעשיו, ובמקרה זה על סוגריו.

ילד גמול שבמהלך שעות רבות מצליח להגיע לשרותים, לא יפספס, הוא בוחר לעשות פיפי, במרבית המקרים כחלק ממשחקי כוח מול ההורים/הגננת.

אם בגן הילד הצליח לשלוט על הסוגרים ובבית כל הזמן "מפספס" זוהי בחירה שלו, לסוגרים שלו אין טיימיניג והם לא מפסיקים לעבוד בשעות מסויימות ביום. במידה וזה קורה לכם עצרו! חשבו עם עצמכם מה אתם עושים לא נכון. במרבית המקרים (להוציא בעיות פיזיולוגיות), הבעיה היא אתם, או יותר נכון התגובה שלכם.

לסיכום- הילד לא יגיע לבר מצווה עם טיטולים, הזמן יעשה את שלו, השארו רגועים, אטמו אוזניים לעצות ודעות של שכנים וחברים, הקשיבו לאינטואיציות שלכם והכי חשוב - לילד.

בהצלחה