צפיתי בסרטון:
Inspiring Animation by Adcom
הנה הטיפ שהוא מלמד אותנו על אמונה ויצירתיות:
כילדים הכל ניראה לנו אפשרי: היה לנו רעיון והגשמנו אותו כי פשוט האמנו, היינו יצירתיים עם אמונה חזקה.
כשהתבגרנו התחלנו להטיל ספק בעצמנו וביכולות שלנו, אנו פוחדים לקחת סיכונים ולהיכשל.
אך זה אף פעם לא מאוחר, אנחנו עדיין יכולים – אם רק נאמין.
יצירתיות מתחילה באמונה.
בהצלחה,
דיקלה ניצן.
"למה להשוות את עצמך לאחרים? אין אף אחד בעולם כולו שיכול להצליח בלהיות אתה יותר ממך." ~ אנונימי.
באיזו תדירות אתם משווים את עצמכם לאחרים? אולי מודדים את הצלחתכם, בריאותכם, כוח הרצון שלכם, נחישותכם, עושרכם והיופי שלכם? תנו לי לשאול אתכם: איך זה יכול להועיל ולתרום לכם? איננו יכולים לדעת מהן הנסיבות המדויקות של אנשים אחרים או להבין דרך שלא הלכנו בה בעצמנו.
כאשר אתם נוכחים לעובדה שאתם משווים את עצמכם לאחרים, חזרו וקראו את הציטוט: "למה להשוות את עצמך לאחרים? אין אף אחד בעולם כולו שיכול להצליח בלהיות אתה יותר ממך". העולם היה מקום משעמם אם כולנו היינו דומים זה לזה. אל תקנאו בהצלחתם של אחרים או במאמציהם. במקום זאת, התענגו על מי שאתם ועל הייחודיות שיש לכם להציע ליקום שלנו.
הצהרה חיובית: אינני משווה את עצמי לאחרים. ישנם יופי וייחודיות שרק אני יכול להציע לעולם.
בהצלחה,
דיקלה ניצן.
כשהילד משחק ומצליח במשימה, הורים רבים ממהרים להחמיא ואומרים משהו בסיגנון "איזה פאזל מדהים" או "איזה מגדל
הורים רבים שרוצים לחזק את ידי הילד, מרעיפים מחמאות בסיגנון: "הפאזל מדהים", "איזה מגדל יפה בנית" וכו', אולם במחמאות הללו הם משדרים לתת מודע שלו שמצפים ממנו להרכיז פאזל מדהים ולבנות מגדל יפה. בפעם הבאה, כשהוא לא יצליח להרכיב או לבנות בצורה כה טובה, הוא יתאכזב וירגיש תסכול.
כהורים, עלינו להרעיף מחמאות על הפעולה שהילד ביצע, ופחות להתמקד בתוצאה. עדיף לומר "כל הכבוד שהצלחת להרכיב את הפאזל", או "שיחקת נהדר עם הלגו". בצורה הזו הילד ימשיך לנסות, כי הוא יהנה מהדרך ולא רק מה"תוצאה המוצלחת". זהו חינוך שמשדר לילד מסר שעצם המאמץ שלו הוא הקובע.
